אמרו חכמים, ולא פירשוהו.
אמרו חכמים - מי האיש החכם:
אמרו נביאים, ולא פירשוהו.
אמרו הנביאים - אשר דבר פי ה' אליו:
עד שפירשו הקב"ה בעצמו.
שנאמר: (ירמיהו ט, יב) "ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם".
אמר רב יהודה אמר רב: שלא ברכו בתורה תחילה.
שלא ברכו בתורה תחילה - כשהיו עוסקין בתורה לא היו מברכין לפניה. קרא יתירא דאשר נתתי לפניהם קא דרש ברכת אשר (נתן לנו תורת אמת) שהיא לפניה של דברי תורה. וכיון דלא מברכי - גליא דעתייהו שאינה מתנה חשובה להם:
אמר רב חמא מאי דכתיב: (משלי יד, לג) בלב נבון תנוח חכמה ובקרב כסילים תודע?
תודע - מודיע לכל ומתפאר בכתרה:
בלב נבון תנוח חכמה - זה ת"ח בן ת"ח.
ובקרב כסילים תודע - זה ת"ח בן ע"ה.
בן עם הארץ - היינו בקרב כסילים משפחת כסילים:
אמר עולא: היינו דאמרי אינשי: אסתירא בלגינא קיש קיש קריא.
איסתירא בלגינא - סלע אחד בלגינא:
קיש קיש קריא - מתקשקש ומשמיע קול ואם היה מלא סלעים. לא היה משמיע קול:
אמר ליה ר' ירמיה לר' זירא: מאי דכתיב: (איוב ג, יט) קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו - אטו לא ידעינן דקטן וגדול שם הוא?
אלא כל המקטין עצמו על דברי תורה בעוה"ז נעשה גדול לעוה"ב. וכל המשים עצמו כעבד על דברי תורה בעוה"ז נעשה חפשי לעוה"ב.
ריש לקיש הוה מציין מערתא דרבנן.
מציין מערתא דרבנן - שלא יכשלו כהנים לעבור עליהן ולהאהיל שלא תארע תקלה על ידי צדיקים:
כי מטא למערתיה דר' חייא איעלמא מיניה.
איעלמא מיניה - לא יכול למצוא מקומה:
חלש דעתיה. אמר: רבש"ע לא פלפלתי תורה כמותו?
יצתה בת קול ואמרה לו: תורה כמותו פלפלת תורה כמותו לא ריבצת.
ריבצת - לאחרים לשון (מ"ק דף ו:) המרביץ שדהו משקה:
כי הוו מינצו ר' חנינא ור' חייא.
רבי חנינא - בר' חמא:
אמר ליה ר' חנינא לר' חייא: בהדי דידי קא מינצית?! ח"ו אי משתכחא תורה מישראל מהדרנא לה מפילפולי.
אמר ליה ר' חייא לר' חנינא: בהדי דידי קא מינצית?! דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל.
מאי עבידנא? אזלינא ושדינא כיתנא,
שדינא כיתנא - זורע אני זרעוני פשתן:
שדינא - משליך:
וגדילנא נישבי,
וגדילנא נישבי - וקולע אני ממנו רשתות ומכמורות:
וציידנא טבי,
וציידנא טבי - ואני צד צביים:
ומאכילנא בשרייהו ליתמי,
ואריכנא מגילתא,
ואריכנא מגילתא - ומתקן אני מעורותיהן קלפים:
וכתבנא חמשה חומשי,
וסליקנא למתא,
וסליקנא למתא - למקום שאין מלמדי תינוקות:
ומקרינא חמשה ינוקי בחמשה חומשי,
לחמשה ינוקי - לכל אחד ספרו:
ומתנינא שיתא ינוקי שיתא סדרי,
ומתנינא - על פה שיתא סדרי משנה לשיתא ינוקי:
ואמרנא להו עד דהדרנא ואתינא אקרו אהדדי ואתנו אהדדי,
אקרו אהדדי - לימדו זה את זה מקראות:
ואתנו אהדדי - לימדו זה את זה סדרו:
ועבדי לה לתורה דלא תשתכח מישראל.
היינו דאמר רבי: כמה גדולים מעשי חייא!
אמר ליה ר' ישמעאל בר' יוסי אפי' ממר?
אמר ליה: אין. אפי' מאבא.
אמר ליה: ח"ו לא תהא כזאת בישראל.
לא תהא כזאת בישראל - לא תאמר זאת בישראל:
אמר ר' זירא: אמש נראה לי ר' יוסי בר' חנינא,
אמש נראה לי - בחלום:
אמרתי לו: אצל מי אתה תקוע?
תקוע - וישב בישיבה של מעלה:
אמר לי: אצל ר' יוחנן.
ור' יוחנן אצל מי?
אצל ר' ינאי.
ור' ינאי אצל מי?
אצל ר' חנינא.
ור' חנינא אצל מי?
אצל ר' חייא.
אמרתי לו: ור' יוחנן אצל ר' חייא לא?
ור' יוחנן אצל ר' חייא לא - אמרתי אני וכי אין ר' יוחנן ראוי לישב אצל ר' חייא:
אמר לי: באתר דזקוקין דנורא ובעורין דאשא,
ובעורין - תרגום דלפידין:
מאן מעייל בר נפחא לתמן?
אמר רב חביבא: אשתעי לי רב חביבא בר סורמקי: חזי ליה ההוא מרבנן דהוה שכיח אליהו גביה, דלצפרא הוו שפירן עיניה ולאורתא דמיין כדמיקלין בנורא.
דמצפרא הוו שפירין עיניה - בבקר ראיתי את עיניו יפות ולערב ראיתיו דומות כאילו נשרפו באור:
אמרי ליה: מאי האי?
אמרי ליה - אמרתי לו:
ואמר לי: דאמרי ליה לאליהו: אחוי לי רבנן.
דאמרי - אמרתי לאליהו:
כי סלקי למתיבתא דרקיע אמר לי: בכולהו מצית לאסתכולי בהו לבר מגוהרקא דר' חייא, דלא תסתכל ביה.
גוהרקא - קתדרא:
מאי סימנייהו?
בכולהו אזלי מלאכי כי סלקי ונחתי, לבר מגוהרקא דר' חייא דמנפשיה סליק ונחית.
לא מצאי לאוקמא אנפשאי - אסתכלי בה.
אתו תרי בוטיטי דנורא ומחיוהו לההוא גברא, וסמינהו לעיניה.
בוטיטי - ניצוצות אישטנצילוי"ש בלע"ז:
למחר אזלי אשתטחי אמערתיה, אמינא מתנייתא דמר מתנינא - ואתסאי.
מתני' דמר קמתנינא - תוספתא של אדוני שסידרה לששה סדרים אני שונה תמיד דר' חייא סדרה לתוספתא כדאמרי' בעלמא רבי לא שנאה ר' חייא מנא ליה ואמרי' כל מתניתא דלא מיתנייא בי רבי חייא ורבי אושעיא לא תותבו מינה בבי מדרשא:
אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי. יומא חד ריש ירחא הוה נגה ליה ולא אתא.
א"ל: מאי טעמא נגה ליה למר?
אמר ליה אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידיה ומצלי ומגנינא ליה, וכן ליצחק, וכן ליעקב.
ולוקמינהו בהדי הדדי?
סברי תקפי ברחמי ומייתי ליה למשיח בלא זמניה.
תקפי ברחמי - מרבין בתפלה:
ומייתי למשיח בלא זמניה - לכך אין ניתן לי רשות להעמידן יחד:
יש דוגמתן - שתהא תפלתן נשמעת:
אמר ליה: איכא ר' חייא ובניו.
גזר רבי תעניתא. אחתינהו לר' חייא ובניו.
אמר: משיב הרוח - ונשבה זיקא.
אמר: מוריד הגשם - ואתא מיטרא.
כי מטא למימר: מחיה המתים - רגש עלמא.
אמרי ברקיעא: מאן גלי רזיא בעלמא?
אמרי אליהו.
אתיוהו לאליהו מחיוהו שתין פולסי דנורא.
פולסי - חבטת מלקות:
אתא אידמי להו כדובא דנורא, על בינייהו וטרדינהו.
שמואל ירחינאה אסייה דרבי, הוה חלש רבי בעיניה.
שמואל ירחינאה - הוא שמואל בר אבא חבירו של רב ועל שהיה בקי בסוד העיבור כדאמרי' במס' ר"ה (דף כ:) אמר שמואל יכילנא לתקוני כולה גלותא קרי ליה ירחינאה:
א"ל: אימלי לך סמא?
אימלי לך סמא - בתוך העין:
א"ל: לא יכילנא.
אשטר לך משטר?
אשטר לך משטר - אמשח לך ע"ג העין משטר מטפח מוליו"ר בלע"ז כדאמרי' גבי כותח הבבלי (חומץ האדומי) בפסחים (דף מד.) משטר קשטר. מטבל פתו:
[א"ל:] לא יכילנא.
הוה מותיב ליה בגובתא דסמני תותי בי סדיה, ואיתסי.
גובתא - קנה חלול:
תותי בי סדיא - תחת מראשותיו ובוקע כח חוזק הסם והולך דרך עצם גולגלתו ומוחו עד עיניו:
הוה קא מצטער רבי למסמכיה ולא הוה מסתייעא מילתא.
הוה מצטער רבי למיסמכיה - טרח ומתעסק לסומכו לפי שחכם בקי היה כל כך:
ולא הוה מסתייעא מילתא - שהיתה השעה נטרפת או לא היו החכמים נאספים:
א"ל: לא לצטער מר, לדידי חזי לי סיפרא דאדם הראשון, וכתיב ביה: שמואל ירחינאה