Click Here for audio

חזינא?

קשיא:

תני חדא: פעם ראשונה ושניה, זורעה.

ושלישית, אינו זורעה.

פעם ראשונה ושניה - זרעה ואכלה חגב או נשדפה, חוזר וזורעה שנית. ואם אינו זורעה אינו מנכה לו אפילו היא מכת מדינה:

ותניא אידך: שלישית - זורעה, רביעית - אינו זורעה?

לא קשיא: הא כרבי הא כרשב"ג.

פלוגתא דרבי ורשב"ג - גבי נשואה לראשון ומת לשני ומת במסכת יבמות:

הא, כרבי דאמר: בתרי זימני הוי חזקה.

הא, כרשב"ג דאמר: בתלת זימני הוי חזקה.

אמר ריש לקיש: לא שנו אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב, אבל זרעה ולא צמחה, מצי אמר ליה בעל הקרקע: "כל ימי זרע זרעא לה ואזיל".

מצי אמר ליה בעל הקרקע כל יומי זרע זרע ואזיל - כלומר כל זמן הזריעה חזור וזרעה שמא לא הגיע זמן:

ועד אימת?

ועד אימת - הוי משך זמן הזריעה:

אמר רב פפא: עד דאתו אריסי מדברא וקיימא כימה ארישייהו.

עד זמן דכי אתא אריסא מדברא - ונכנס לבית בזמן שהן רגילין ליכנס דהיינו לאחר תשע שעות ביום קרוב לסוף העשירית קיימא כימה שהוא זנב טלה להדי רישייהו בראש כל אדם דהיינו באמצע הרקיע שנראה לכל אדם כאילו הוא על ראשו והן הן ימי אדר לפי שבגלגל קבועין בו שנים עשר מזלות וזהו סידרן טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד ולעולם ששה עולין וששה שוקעין בניסן לעולם בתחילת עלות השחר טלה מתחיל לעלות ומאזנים שוקע ושתי שעות המזל שוהה לעלות לאחר שתי שעות העולה גמר עלייתו והשוקע גמר שיקועו נמצא הששה עולים בשתים עשרה שעות ביום וששה בלילה כל ימי ניסן ראש טלה מתחיל לעלות ובאייר שור ובסיון תאומים וכן הסדר נמצא באדר מזל דגים מתחיל לעלות בבוקר סוף שתי שעות טלה מתחיל לעלות ולסוף ארבע גמר עלייתו ושור עולה לסוף שש גמר שור עלייתו ומתחיל תאומים לסוף שמנה גמר תאומים ומתחיל סרטן ונמצא ראש טלה באמצע שהרי עברו שש שעות משהתחיל ובשש שעות ראשו מגיע לאמצע שהרי מתחילת עליית המזל עד תחילת שיקועו שנים עשר שעות נמצא שמשעה שמתחיל לעלות עד שש שעות מגיע לאמצע הרקיע ולסוף שמנה שעות משעלה הוי זנבו באמצע הרקיע נמצא באדר זנב טלה בסוף שעה עשירית באמצע הרקיע הוא והכי אמרינן במסכת ברכות בפרק הרואה (דף נח:) שכימה בזנב טלה הוא:

מיתיבי: רבן שמעון בן גמליאל משום רבי מאיר אומר, וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו:

חצי תשרי, מרחשון, וחצי כסליו – "זרע".

חצי כסליו, טבת, וחצי שבט – "חורף".

חצי שבט, אדר, וחצי ניסן – "קור".

חצי ניסן, אייר, וחצי סיון – "קציר".

חצי תשרי וכו' - שש תקופות שהובטחו לנח ובניו קמפרש:

קציר - כנגד זרע זה בתחילת גשמים זה בתחילת החמה וקיץ כנגד חורף וחורף הוא חוזקו וחורפו של סתיו וימי צינה לשון (איוב כט) כאשר הייתי בימי חרפי חוזקי ועיקרי קיץ הוא חוזקו של יבש ועל שמייבשין באותו פרק תמרים ותאנים לקציעות והן נקראין קיץ כדכתיב (שמואל ב טז) הלחם והקיץ לאכול הנערים וגו' קור הוא סופו של סתו וכן חום סופו של שמש וכן כל אחד שני חדשים י"ב חדשים לששה עתים:

חצי סיון, תמוז, וחצי אב – "קיץ".

חצי אב, אלול, וחצי תשרי – "חום".

רבי יהודה: מונה מתשרי.

מתחילת תשרי - מתחיל למנות שני חדשים בכל עת:

רבי שמעון: מונה ממרחשון.

מאן מיקל בכולהו?

מאן קמיקל - במשך ימי הזרע למי שבא לאחר זריעותיו:

ר' שמעון.

רבי שמעון - שמנה מן מרחשון ואומר מרחשון וכסלו זרע:

וכולי האי לא קאמר?

לא קשיא: הא, דקבלה מיניה בחרפי.

בחרפי - חטין ושיפון הנזרעין בתחילת החורף:

הא דקבלה מיניה באפלי.

באפלי - שעורין וקטנית הנזרעין באדר:

רבי יהודה אומר אם קבלה ממנו במעות:

ההוא גברא דקביל ארעא למיזרעה בהו תומי, אגודא דנהר מלכא סבא, בזוזי.

איסתכר נהר מלכא סבא.

איסתכר - לשון (בראשית ח) ויסכרו מעינות תהום נסתמה הליכתו שעכבוהו העליונים העליונים הסיבוהו דרך אחרת ואין ירק מצליח אלא בקרקע נרבצת בארץ לחה:

אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: "נהר מלכא סבא לא עביד דמיסכר", מכת מדינה היא.

מכת מדינה - לא עליו לבדו עברה ולאסוקי אדעתיה נמי לא הוה ליה דלא הוי עביד למיסתכר:

זיל נכי ליה.

אמרו ליה רבנן לרבא: הא אנן תנן: ר' יהודה אומר: "אם קבלה הימנו במעות, בין כך ובין כך אינו מנכה לו מן חכורו"?

אמר להו: "לית דחש לה לדר' יהודה":

מתני'

המקבל שדה מחבירו בעשרה כור חטים לשנה, ולקתה - נותן לו מתוכה.

ולקתה - שהיו חטין שדופות וגם כחושות וזו בחכירות הוצרכה לשנותה ולא בקבלנות דאי בקבלנות פשיטא דכל אחד זוכה ומתחייב בחלקו:

היו חטיה יפות - לא יאמר לו הריני לוקח מן השוק, אלא נותן לו מתוכה:

גמ'

ההוא גברא דקביל ארעא לאספסתא, בכורי דשערי.

עבדא אספסתא

עבדא אספסתא - היא נקצרת לשלשים יום כדאמר בריש ח"ה (ב"ב כח:) וחזר וזרעה שעורים:

וחרשה, וזרעה שערי, ולקו הני שערי.

שלחה רב חביבא מסורא דפרת לקמיה דרבינא: כי האי גונא מאי?

כי לקתה נותן לו מתוכה דמי או לא?

אמר ליה: מי דמי?

התם, לא עבדא ארעא שליחותא דמרה.

הכא עבדא ארעא שליחותא דמרה

עבדא ארעא שליחותא - בעליה לא חכרה אלא לאספסתא ואילו זרע לה אספסתא ואזיל היה מצליח והוא פסק עמו ליקח שעורין מן השוק:

ההוא גברא דקבל פרדס מחבריה בעשר דני חמרא.

פרדיסא - כרם:

תקיף ההוא חמרא.

תקיף - החמיץ:

סבר רב כהנא למימר היינו מתני': "לקתה נותן לו מתוכה".

אמר ליה רב אשי: מי דמי?

התם לא עבדא ארעא שליחותא.

הכא עבדא ארעא שליחותא.

עבדא ארעא שליחותא - הענבים לא לקו אלא משנעשה יין בחביותיו בביתו לקה ואמר בבבא בתרא (דף צו:) חמרא אכתפא דגברא שוור זה קונהו מזה טוב ומזלו גורם להחמיץ:

ומודה רב אשי בעינבי דכדום.

ענבי דכדום - ענבים שהתליעו:

ובשדה שלקתה בעומריה:

בעומריה - בעודן שטוחות ליבש בימות הקיץ דכל [זמן] זה עודן צריכין לקרקע וכך הענבים שהתליעו בין בציר לדריכה וכגון דלא איחרו יותר מן המנהג:

מתני'

המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים

המקבל שדה לזרעה שעורין - ובחכירות כך וכך חטין או שעורין או מעות:

- לא יזרענה חטים.

לא יזרענה חטין - שהחטין מכחישות את הקרקע יותר מן השעורין והא לא מיתוקמא אלא בחכרנות דאי בקבלנות הא אמרינן תיכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה והרי הוא נהנה בשינוי של זה:

חטים - יזרענה שעורים.

רשב"ג אוסר.

ורבן שמעון בן גמליאל אוסר - וטעמא מפרש בגמרא:

תבואה - לא יזרענה קטנית.

תבואה לא יזרענה קטנית - שהקטנית מכחשת הקרקע יותר מן התבואה: גמ'

קטנית - יזרענה תבואה.

ורשב"ג אוסר:

גמ'

א"ר חסדא: מ"ט דרשב"ג?

דכתיב: (צפניה ג, יג) "שארית ישראל לא יעשו עולה, ולא ידברו כזב, ולא ימצא בפיהם לשון תרמית".

מיתיבי: מגבת פורים, לפורים. ואין מדקדקין בדבר. ואין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו, אא"כ התנה במעמד אנשי העיר. דברי רבי יעקב שאמר משום ר"מ.

רשב"ג