Click Here for audio

מאי?

מאי - מי אמרינן ארבע שדות שסביבותיה לא נשדפו או דלמא אמר ליה אילו היו זרועות תבואה אף הן נשדפו:

זרע אחר מאי?

מאי - מי אמרינן ארבע שדות שסביבותיה לא נשדפו או דלמא אמר ליה אילו היו זרועות תבואה אף הן נשדפו:

חיטי לגבי שעורים כזרע אחר דמי או לא?

כל העולם כולו בשדפון ושלו בירקון אי נמי כל העולם כולו בירקון ושלו בשדפון מאי?

תיקו.

אמר ליה: "זרעה חיטי", ואזל הוא, וזרעה שערי, ואשתדוף רובא דבאגא, ואשתדוף נמי הנך שערי דיליה, מאי?

מי אמרינן דאמר ליה: "אילו זרעתה חיטי הוה נמי משתדפא".

או דלמא מצי אמר ליה: "אילו זרעתה חיטי, הוה מקיים בי (איוב כב, כח) "ותגזר אומר ויקם לך"?

ותגזר אומר - מה שתבקש מן היוצר יעשה, ואני לא בקשתי מן השמים בתחילת השנה שיצליחני בשעורים אלא בחטין:

מסתברא, דאמר ליה: "אי זרעתה חיטי הוה מקיים בי: "ותגזר אומר ויקם לך, ועל דרכיך נגה אור".

נשתדפו כל שדותיו של מחכיר.

כל שדותיו - בכל מקום שהן:

ואשתדוף נמי הא בהדייהו, ולא אשתדוף רובא דבאגא מאי?

מי אמרינן, כיון דלא אשתדוף רובא דבאגא, לא מנכי ליה.

או דלמא, כיון דאשתדוף כולהו ארעתיה, מצי אמר ליה: "האי משום לתך דידך הוא,

לתך - מזלך:

דהא משתדפו כל שדותיך?

מסתברא, דאמר ליה: "אי משום לתאי דידי, הוה משתייר לי פורתא". כדכתיב (ירמיהו מב, ב) "כי נשארנו מעט מהרבה".

נשתדפו כל שדותיו של חוכר, ואשתדוף רובא דבאגא, ואשתדוף נמי הא בהדייהו, מאי?

מי אמרינן, כיון דאשתדוף רובא דבאגא, מנכי ליה.

או דלמא, כיון דאשתדוף כולהו ארעתיה

כולהו ארעתיה - ואפי' ישנן בבקעה אחרת:

מצי אמר ליה: "משום לתך דידך הוא, דהא משתדפו כל שדותיך".

מסתברא, דאמר ליה: "משום לתאך הוא".

אמאי? הכא נמי נימא ליה: "אי משום לתאי דידי הוא, הוה משייר לי פורתא, דהוה מקיים בי: "כי נשארנו מעט מהרבה"?

משום דאמר ליה: "אי הוה חזית לאישתיורי לך מידי, הוה משתייר לך מדנפשך".

מיתיבי: "היתה שנת שדפון

היתה שנת שדפון - גבי מוכר בזמן שהיובל נוהג שאינו מותר לו לגאול פחות משתי שנים תנן לה בערכין (דף כט:):

וירקון או שביעית או שהיו שנים כשני אליהו

או שנים כשני אליהו - שלא ירדו גשמים:

- אינו עולה לו מן המנין".

אינו עולה לו מן המנין - שתי שנים:

קתני: "שדפון וירקון" דומיא ד"שנים כשני אליהו".

מה שני אליהו דלא הוי תבואה כלל, אף הכא נמי דלא הוי תבואה כלל.

אבל דאיכא תבואה סלקא ליה, ולא קאמרינן מכת מדינה היא?

הא איכא תבואה בדוכתא אחריתי - אע"ג דההוא באגא אישתדוף אמרינן לתא דידיה (מזל דידיה) גרם וסלקינן ליה מגרע מדמים מה שמגיע לשנה אחת כאילו היו בה פירות:

אמר רב נחמן בר יצחק: שאני התם דאמר קרא: (ויקרא כה, טו) "במספר שני תבואות ימכר לך", שנים שיש בהן תבואה בעולם.

שיש בהן תבואה - בשום מקום בארץ:

אמר ליה רב אשי לרב כהנא: אלא מעתה, שביעית תעלה לו מן המנין? דהא איכא תבואה בחוצה לארץ?

אמר ליה שביעית אפקעתא דמלכא היא.

אפקעתא דמלכא - המלך ביטלו מלזורעה והרי היא כמו שאינה ולא קראה הכתוב לישראל שנת תבואה:

אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא אלא מעתה שביעית לא תעלה לו מן הגירוע?

אלא מעתה - אי כמאן דליתה:

לא תעלה לו בגירוע - מקדיש שדהו ובא לפדותו שנתן לו הכתוב פדיון בתחילת היובל חמשים שקל כסף (ויקרא כז) ואם אחר היובל וחשב לו הכהן וגו' ונגרע מערכך (שם). שנים שעברו הוא מגרע מן החשבון כמה שמגיע להם ונותן כמה שמגיע לשנים הבאות וכיון דבשביעית כמאן דליתנהו למה הן נמנות לפחות את הפדיון דתנן נותן סלע ופונדיון לשנים הבאות שזהו החשבון המגיע לכל שנה כשאתה מחלק חמשים סלעים למ"ט שנים נמצאו שביעיות מועילות לגרע הפדיון דאי מדלית שבע שמיטות ותחלק חמשים שקלים למ"ב שנה מגיע לכל שנה קרוב לסלע ודינר:

אלמה תנן: "נותן סלע ופונדיון לשנה"?

אמר ליה שאני התם דחזיא למישטחא בה פירי.

למשטח ביה פירי - הלכך סלקא ליה דגבי פדיון שדה אחוזה לא כתיב שני תבואות:

אמר שמואל: לא שנו

לא שנו - אם מכת מדינה היא מנכה לו:

אלא שזרעה וצמחה, ואכלה חגב.

אבל לא זרעה כלל - לא.

אבל לא זרעה - ואשתדוף רובא דבאגא לא מנכה ליה:

דאמר ליה: "אילו זרעתה הוה מקיים בי (תהלים לז, יט): "לא יבשו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו".

מתיב רב ששת: רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר, ובא זאב וטרף, ובא ארי ודרס - אין אומרים אילו היה שם היה מציל, אלא אומדין אותו, אם יכול להציל - חייב, ואם לאו - פטור.

ואמאי? נימא ליה: "אי הוית התם הוה מקיים בי" (שמואל א יז, לו): "גם את הארי גם (את) הדוב הכה עבדך"?

משום דאמר ליה: "אי הוית חזית לאיתרחושי לך ניסא, הוה איתרחיש לך ניסא כר' חנינא בן דוסא, דמתיין עיזי דובי, בקרנייהו".

ונימא ליה: "נהי דלניסא רבה לא הוה חזינא, לניסא זוטא