ואם בא לחתוך - חותך".
מאי קאמר?
ואם בא לחתוך חותך מאי קאמר - מאי למימרא? הכל מודים דאם כל אחד ואחד בפני עצמו טפי עדיף:
הכי קאמר: "שאם בא לחתוך - חותך".
הכי קאמר - ומתחיל מלמעלה ולא יניח חלק' שהרי אם בא לחתוך חותך' ונמצא זה ראש הכרך וגנאי הוא לו להיות דף זה משונה מחבירו על חנם:
ורמינהי: "תחלת ספר וסופו כדי לגול".
כדי לגול - קס"ד חד שיעורא יהיב ליה לתחילתו וסופו:
כדי לגול מאי?
אי כדי לגול עמוד, קשיא הקף?
אי כדי לגול הקף, קשיא עמוד?
א"ר נחמן בר יצחק: לצדדין קתני.
רב אשי אמר: כי תניא ההיא בספר תורה.
כדתניא: "כל הספרים נגללים מתחלתן לסופן. וס"ת נגלל לאמצעיתו. ועושה לו עמוד אילך ואילך".
א"ר אליעזר בר' צדוק: כך היו כותבי ספרים שבירושלים עושין ספריהם.
לספריהן - לספרי תורה:
ת"ר: אין עושין ספר תורה לא ארכו יותר על הקיפו. ולא הקיפו יותר על ארכו.
לא ארכו יותר על הקיפו - צריך לצמצם הכתב לפי עובי הקלפים לכשיגמור יהא חוט המקיף את עוביו כמדת ארכו:
שאלו את רבי: "שיעור ס"ת בכמה?"
שיעור ספר תורה בכמה - ארכו מיבעיא להו:
אמר להן: בגויל, ששה. בקלף בכמה, איני יודע.
בגויל - שהוא עב והקיפו גדול צריך ששה טפחים זו היא מדה להיות נגמר בששה טפחים היקף בכתב בינוני:
רב הונא כתב שבעין ספרי דאורייתא, ולא איתרמי ליה אלא חד.
ולא איתרמי ליה - ארכו כהקיפו:
רב אחא בר יעקב כתב חד אמשכיה דעיגלי, ואיתרמי ליה.
יהבו ביה רבנן עינייהו, ונח נפשיה.
אמרו ליה רבנן לרב המנונא: כתב רבי אמי ד' מאה ספרי תורה.
אמר להו: "דילמא: (דברים לג, ד) "תורה צוה לנו משה כתב""?
דילמא תורה צוה לנו משה מורשה כתב - ארבע מאות פעמים. אבל ארבע מאה ספרים אין פנאי לאדם אחד לכתוב:
א"ל רבא לר' זירא: "נטע ר' ינאי ארבע מאה כרמי".
א"ל: "דילמא שתים כנגד שתים, ואחת יוצא זנב".
שתים כנגד שתים - שתי גפנים כנגד שתים וא' יוצא זנב בכך קרוי כרם לגבי לחזור עליו מעורכי המלחמה במסכת סוטה (דף מג:):
מיתיבי: ארון שעשה משה: אמתים וחצי ארכו, ואמה וחצי רחבו, ואמה וחצי קומתו. באמה בת ששה טפחים.
באמה בת ששה טפחים - ר"מ לטעמיה דאמר (סוכה ה:) כל האמות היו בינוניות:
והלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה מונחות כנגד ארכו של ארון.
לארכו של ארון - זו אצל זו:
כמה לוחות אוכלות בארון?
אוכלות - תופסות כך לשון המשנה (מדות פ"ג מ"א) אוכל בדרום אמה אחת גבי יסוד המזבח ואף בלשון מקרא כי יוכלו אתיקים מהנה בספר יחזקאל (מב):
שנים עשר טפחים.
נשתיירו שם שלשה טפחים.
צא מהן טפח, חציו לכותל זה וחציו לכותל זה.
צא מהם טפח - לעובי הכתלים שהרי מבחוץ נמדד אמתים וחצי ארכו:
נשתיירו שם, שני טפחים. שבהן ספר תורה מונח.
ס"ת - שכתב משה כמו שנאמר ויכתוב משה את (התורה) וגו' (דברים לא):
שנאמר: (מלכים א ח, ט) "אין בארון רק שני לוחות האבנים, אשר הניח שם משה [וגו']".
מאי: "אין בארון רק"?
מיעוט אחר מיעוט. ואין מיעוט אחר מיעוט, אלא לרבות ס"ת, שמונח בארון.
אין [מיעוט אחר מיעוט] - אך ורק שני מיעוטין הן:
שבהן ס"ת מונח - ארכו לרחבו של ארון:
פירנסת ארון לארכו. צא ופרנס ארון לרחבו.
פירנסת ארון לארכו - כלומר מלאת כל חללו לארכו ופירשת צרכי מדתו:
כמה לוחות אוכלות בארון? ששה טפחים.
ששה טפחים - במדת רחבו:
נשתיירו שם, שלשה טפחים.
צא מהן טפח, חציו לכותל זה וחציו לכותל זה.
נשתיירו שם, שני טפחים. שלא יהא ספר תורה נכנס ויוצא כשהוא דחוק. דברי ר"מ.
כדי שלא יהא ס"ת כו' - כלומר לא היה צריך להיות רחבו כל כך אלא בשביל ס"ת המונח אורכו לרוחב הארון שלא יהא נכנס ויוצא בדוחק:
ר' יהודה אומר: באמה בת חמשה טפחים.
ר"י אומר - מדת הארון באמה של ה' טפחים היתה רבי יהודה לטעמיה דקאמר אמת כלים באמה בת חמשה:
והלוחות ארכן ששה, ורחבן ששה, ועביין שלשה, מונחות באורכו של ארון.
מונחות לארכו של ארון - מוטלות על רוחבן ולא על חודן:
כמה לוחות אוכלות בארון? שנים עשר טפחים.
נשתייר שם חצי טפח, אצבע לכותל זה ואצבע לכותל זה.
אצבע לכותל זה - שהטפח ארבע אצבעות. ולמאן דגריס אצבע ומחצה באצבע קטנה קאמר שהטפח ד' בגודל וחמש באצבע ושש בקטנה:
פירנסת ארון לארכו. צא ופרנס ארון לרחבו.
כמה לוחות אוגדות בארון? ששה טפחים.
נשתייר שם טפח ומחצה.
צא מהן חצי טפח, אצבע (ומחצה) לכותל זה ואצבע ומחצה לכותל זה.
נשתייר שם טפח. שבו עמודין עומדין.
שבו עמודים עומדים - ב' עמודי כסף כמין עמודי ספר תורה שוכבים לארכו והלוחות ביניהן שנאמר עמודיו עשה כסף:
שנאמר: (שיר השירים ג, ט) "אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון, עמודיו עשה כסף, רפידתו זהב, מרכבו ארגמן וגו'".
וארגז ששיגרו בו פלשתים דורון לאלהי ישראל, מונח מצדו.
מונח שם בצדו - של ארון:
שנאמר: (שמואל א ו, ח) "ואת כלי הזהב אשר השבותם לו אשם, תשימו בארגז מצדו, ושלחתם אותו והלך".
ועליו ס"ת מונח. שנאמר: (דברים לא, כו) "לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה'".
ועליו ס"ת מונח - ולקמיה פריך מעיקרא היכי הוה מונח:
מצד הוא מונח, ולא בתוכו.
ומה אני מקיים: "אין בארון רק לרבות