לא משכחת ליה.
לא משכחת ליה - הדבורה. לפי שהוא טמון בשרביטו:
אי בטרפא - הדר פארי:
ואי בטרפא - ואם יאכל העלה:
הדר פארי - חוזר וצומח:
ולא נברכת הכובסין וכו':
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו אלא מן המחמצן, אבל מן הנדיין ד' אמות.
מן המחמצן - נברכת ששורין בו את הבגדים יום או יומים בצואת כלבים עד שמחמיצין ומסריחין:
אבל מן הנדיין - נברכת שכובסין ומשפשפין בה, מתוך שהמים נתזין למרחוק צריך להרחיק ד' אמות:
תניא נמי הכי: "נברכת הכובסין ד' אמות". והא אנן תנן "ג' טפחים"? אלא לאו ש"מ כדרב נחמן.
ואיכא דרמי להו מירמי:
תנן: "נברכת הכובסין ג' טפחים". והתניא: "ארבע אמות"?
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא קשיא. כאן מן המחמצן, כאן מן הנדיין.
רב חייא בריה דרב אויא מתני לה בהדיא: "אלא אם כן הרחיק משפת מחמצן ולכותל ג' טפחים":
וסד בסיד:
איבעיא להו, "וסד בסיד" תנן או דילמא "או סד" בסיד תנן?
ה"ג או סד בסיד תנן - כלומר או ירחיק או סד:
פשיטא, ד"וסד בסיד" תנן, דאי סלקא דעתך דאו סד בסיד תנן, אם כן ליערבינהו וליתנינהו?
ליערבינהו - לתרתי בבי רישא ומציעתא דהתם או סד בסיד תנן, אלא מדלא ערבינהו ש"מ דברישא וסד בסיד תנן דבעינן תרוייהו הרחקה וסיד:
דילמא משום דלא דמי האי היזיקא להאי היזיקא, רישא היזיקא דמתונא, סיפא היזיקא דהבלא.
ת"ש: "רבי יהודה אומר: סלע הבא בידים - זה חופר בורו מכאן וזה חופר בורו מכאן. זה מרחיק ג' טפחים וסד בסיד, וזה מרחיק ג' טפחים וסד בסיד".
טעמא דבא בידים, הא לא בא בידים, לא?
ה"ה דאף על גב דלא בא בידים נמי סד בסיד, ובא בידים איצטריכא ליה. סד"א כיון דבא בידים ליבעי רווחא טפי, קמ"ל:
בא בידים אצטריך - למנקט ליה לתנא ואע"ג דה"ה ללא בא בידים:
מרחיקין את הגפת ואת הזבל ואת המלח ואת הסלעים וכו':
תנן התם: במה טומנין ובמה אין טומנין.
במה טומנין - את החמין בשבת דאמור רבנן דאסור להטמין בדבר המוסיף הבל והתם מפרש טעמא גזירה שמא יטמין ברמץ:
אין טומנין לא בגפת ולא בזבל ולא במלח ולא בסיד ולא בחול בין לחין בין יבשין.
מאי שנא הכא דקתני סלעים ולא קתני חול, ומאי שנא התם דקתני חול ולא קתני סלעים?
אמר רב יוסף לפי שאין דרכן של בני אדם להטמין בסלעים.
אמר ליה אביי וכי דרכן של בני אדם להטמין בגיזי צמר ולשונות של ארגמן?!
לשונות של ארגמן - צמר צבוע ואחר כך חזרו והחליקוהו במסרק ועשוי לשונות לשונות:
וכי דרכן להטמין בהן - ואפ"ה איירי בהו רבנן:
דתניא: טומנין בגיזי צמר ובציפי צמר ובלשונות של ארגמן ובמוכין, ואין מטלטלין אותן?
ציפי צמר - לאחר שסרקו ונפצו במסרק:
ובמוכין - של שחקי בגדים שהסורק מוציא מבגדי הצמר בקוצים:
ואין מטלטלין אותם - שהן מוקצים למלאכת בגדים: ה"ג אי יגיד עליו ריעו ליתנינהו לכולהו בחדא וליתני חדא מינייהו באידך ולימא כו'. ליתנינהו לכולהו. כל הנך משום הבלא בחדא או כאן או אצל שבת:
אלא אמר אביי: (איוב לו, לג) "יגיד עליו ריעו". תנא הכא סלעים וה"ה לחול. תנא התם חול והוא הדין לסלעים.
א"ל רבא: אי יגיד עליו ריעו ליתנינהו לכולהו בחדא וליתני חדא מנייהו באידך וה"ה לאידך?
אלא אמר רבא התם היינו טעמא דלא קתני סלעים משום דמשתכי לה לקדרה.
הנך משום דמשתכי לה לקדירה - שמשברין את הקדירה כך שמעתי כאן ובכל מקום שמעתיו שמעלה חלודה:
הכא היינו טעמא דלא קתני חול משום דמחמימי חיים ומקרירי קריר.
דמחממי חיים - כשנותנין בו דבר חם הוא מתחמם וגבי הטמנה מחמימי הוא אבל גבי כותל קריר:
והא תני רבי אושעיא: "חול"?
והתנא רבי אושעיא - להרחקות דמתני' בתוספתא שלו וקאמר חול גבייהו:
התם במתונא.
במתונא - אצל היזק לחלוח שנאה ובחול לח ולא אצל היזק הבל:
תנא דידן נמי ליתני ולוקמיה במתונא?
הא תנא ליה אמת המים.
אטו מי לא קתני אמת המים וקתני נברכת הכובסין?
נברכת כובסין - לא קביעא כאמת המים שאמת המים עשויין להיות שם עולמית אבל זו הכובס פעמים שמשתנה לאומנות אחרת:
הנהו צריכי. דאי תנא אמת המים משום דקביעא, אבל נברכת הכובסין דלא קביעא אימא לא.
ואי תנא נברכת הכובסין משום דקוו וקיימי, אבל אמת המים לא, צריכא:
דקוו וקיימי - וליחלוחן קשה יותר משל מים חיים:
מרחיקין את הזרעים ואת המחרישה וכו':
זרעים תיפוק ליה משום מחרישה?
תיפוק ליה משום מחרישה - שהרי חרשו תחילה ואפי' לא זרע ליה תנא לי' מרחיקין:
במפולת יד מחרישה.
במפולת יד - שזרעו בלא חרישה' חופר במרה ואינו מעמיק כעומק המחרישה:
ותיפוק ליה משום זרעים?
ותיפוק ליה משום זרעים - שסתם חורשין סופן לזרוע והא קתני זרעים:
בחורש לאילנות.
בחורש לאילנות - שיש שם אילנות מימים רבים ובא לחרוש תחתיהם להשביחן:
ותיפוק ליה משום מיא?
ותיפוק ליה משום מיא - שצריך להשקותן תמיד וכיון דאי אפשר לזרעים בלא מים למה ליה למתנינהו הא תנא ליה הזיק דליחלוח אצל כותל:
תנא בארץ ישראל קאי. דכתיב: (דברים יא, יא) "למטר השמים תשתה מים".
למימרא דזרעים