לצדדין קא משתרשי.
לצדדין קא משתרשי - ומחלידין מתחת לכותל ומקלקלים יסודו:
והא תנן: "המבריך את הגפן בארץ, אם אין על גבה עפר שלשה טפחים לא יביא זרע עליה". ותני עלה: "אבל זורע את הצדדין אילך ואילך"?
המבריך את הגפן - גפן יחידי שאין בזרעים שאצלם משום עירבוב דאין כרם בפחות מחמש גפנים שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב אלא שלא ינק הזרע מן הגפן:
מבריך - כמו ויברך הגמלים (בראשית כד) כופף זמורת גפן מחוברת ומבריכה בקרקע בצידיה לכאן ולכאן וקורין בלע"ז פרובניי"ר:
אמר רבי חגא בשם רבי יוסי מפני שמחלידין את הקרקע ומעלין עפר תיחוח:
שמחלידין את הקרקע - אצל הכותל במקומן ומעלין עפר תיחוח ומתמוטט קרקע יסוד הכותל לצדדין:
ואת מי רגלים מן הכותל ג' טפחים וכו':
אמר רבה בר בר חנה מותר לאדם להשתין מים בצד כותלו של חבירו
משתין בקיר - אלמא דרך בני אדם כן:
דכתיב: (מלכים א כא, כא) "והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל".
והא אנן תנן: "ואת מי רגלים מן הכותל שלשה טפחים"?
התם, בשופכין
בשופכין - עביט מלא ושופכו שם:
(ת"ש: "לא ישפוך אדם מים בצד כותלו של חבירו אלא אם כן הרחיק ממנו ג טפחים"?
התם נמי בשופכין)
ת"ש: "לא ישתין אדם מים בצד כותלו של חבירו אלא אם כן הרחיק ממנו ג' טפחים.
לא ישתין - ליכא לאוקמי אלא במשתין ממש:
בד"א בכותל לבינים אבל בכותל אבנים בכדי שלא יזיק.
בכותל לבינים - שהם של טיט שנתיבשו בחמה והם נימוקים מחמת המים:
וכמה?
טפח.
וכמה טפח - מפני שמטשטש את הקרקע סמוך ליסוד הכותל:
ושל צונמא, מותר"?
ובצונמא - אם כותל זה בנוי בסלע דליכא למיחש בטישטוש קרקע:
מותר - סמוך ממש ואסיפא קאי בכותל אבנים:
תיובתא דרבה בר בר חנה תיובתא.
והא רבה בר בר חנה קרא קאמר?
התם הכי קאמר: אפילו מידי דדרכיה לאישתוני בקיר, לא שביקנא ליה. ומאי ניהו? כלבא.
אמר ר' טובי בר קיסנא אמר שמואל: רקיק אינו ממעט בחלון.
רקיק - סופגנין חררה דקה ורכה:
אינו ממעט בחלון - שבין בית לבית ויש בו פותח טפח ומת מונח באחת מהן וטומאה בוקעת לצד שני אין רקיק ממעט שיעורן מלהוציא טומאה דכיון דראוי לאכילה לא מבטיל להתם דנהוי כמחיצה:
מאי איריא רקיק אפי' עבה נמי?
לא מיבעיא קאמר. לא מיבעיא עבה כיון דאיחזי ליה לא מבטיל ליה. אבל רקיק דממאיס אימא בטולי מבטיל ליה.
אבל רקיק דמאיס - מתוך שהוא דק ולחלוח הכותל מרטבו נמאס:
קמ"ל.
ותיפוק ליה דהוה ליה דבר שהוא מקבל טומאה, וכל דבר שהוא מקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה?
שנילש במי פירות.
שנילוש במי פירות - שאינן מכשירין ואין אוכל מקבל טומאה בלא הכשר משקה הקרוי משקה כגון מים ויין וחלב:
מיתיבי: "קופה מלאה תבן וחבית מלאה גרוגרות המונחים בחלון -
וחבית מלא גרוגרות - תאנים יבשים וכגון שלא הוכשרו:
רואין כל שאילו ינטלו, ויכולין תבן וגרוגרות לעמוד בפני עצמן - חוצצין.
כל שאילו ינטלו - הקופה וחבית:
ויכולין - התבן או הגרוגרות לעמוד בפני עצמן חוצצין בפני הטומאה:
ואם לאו, אין חוצצין".
ואם לאו אין חוצצין - שהחבית והקופה אין חוצצין לפי שהן מקבלין טומאה:
והא תבן חזי לבהמתו?
בסריא.
סריא - נרקב:
חזי לטינא?
והא חזי לטינא - ולא מבטל ליה:
דאית ביה קוצי.
דאית ביה קוצי - והן היו רומסין ברגליהן בטיט:
חזי להסקה?
במתונא.
חזי להסק גדול?
הסק גדול לא שכיח.
"גרוגרות" הא חזו ליה?
הא חזו - לאכילה כולהו הנך תיובתא דשמואל דאמר מידי דחזי ליטלו משם לאחר זמן אין ממעט בחלון:
אמר שמואל: בשהתריפו.
בשהתריפו - התליעו:
וכן תני רבה בר אבוה: בשהתריפו.
האי "חבית" היכי דמיא?
אי דפומא לבר?
אי פומיה לבר - לצד הבית שאין המת בתוכו: