אתו אומני ויתבי תותייהו
אומני - מקיזי דם:
ואתו עורבי אכלי דמא, וסלקי אבי תאלי, ומפסדי תמרי.
אמר להו רב יוסף: "אפיקו לי קורקור מהכא".
קורקור - עורבים שדומים בצעקתן כקורין קורקור:
אפיק לי - כלומר אל יקיזו לי עוד כאן שעל כן העורבים באין:
א"ל אביי: "והא גרמא הוא?"
א"ל: הכי אמר רב טובי בר מתנה: "זאת אומרת גרמא בניזקין אסור".
והא אחזיק [להו]?
הא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: "אין חזקה לנזקין".
ולאו איתמר עלה, רב מרי אמר: "בקוטרא"?
בקוטרא - עשן:
ורב זביד אמר: "בבית הכסא".
בבית הכסא - שעל גבי קרקע ונראה לעינים שכך היו בתי כסאות שלהן:
אמר ליה: "הני לדידי, דאנינא דעתאי, כי קוטרא ובית הכסא דמו לי:
מתני'
מרחיקין את השובך מן העיר חמשים אמה.
מרחיקין השובך מן העיר - שהיונים מפסידין זרעוני גנות:
ולא יעשה אדם שובך בתוך שלו, אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח.
אא"כ יש לו כו' - שלא יפסידו היונים בשדה חבירו:
רבי יהודה אומר: בית ארבעת כורין, מלא שגר היונה.
מלא שגר היונה - מרוצת פריחתה פעם אחת:
ואם לקחו אפילו בית רובע הרי הוא בחזקתו:
ואם לקחו - כמו שהוא עם הקרקע, אפילו אין לו כל סביביו אלא בית רובע הקב, הרי הוא בחזקתו. שהרי הוחזק בו הראשון כן:
גמ'
חמשים אמה ותו לא?
ורמינהי: אין פורסין נשבין ליונים אלא אם כן היה רחוק מן הישוב שלשים ריס.
אין פורסין נשבין - שלא ילכדו בהם יוני היישוב:
שלשים ריס - ארבע מילין:
אמר אביי: מישט שייטי טובא, וכרסייהו בחמשים אמתא מליא.
וכרסייהו בחמשים אמה קמלייא - במה שהן מלקטין בתוך חמשים אמה מתמלא כריסן ואין מפסידין בזרעים מכאן ולהלן:
ומישט שלשים ריס ותו לא?
והתניא: ובישוב אפילו מאה מיל לא יפרוס?
לא יפרוס - נשבין:
רב יוסף אמר: בישוב כרמים.
ביישוב כרמים - שפורחין מכרם לכרם ושטים הרבה:
רבא אמר: בישוב שובכין.
ביישוב שובכין - שמדלג משובך לשובך:
ותיפוק ליה משום שובכין גופייהו?
ותיפוק ליה משום שובכין גופייהו - מאי מאה מיל דקאמר, דמשמע דבשביל יוני העיר מתרחק שבאין כאן דרך שובכין, בלאו יוני העיר נמי לא יפרוס, שהרי לוכד יוני שובכות של אחרים:
איבעית אימא, דידיה.
ואיבעית אימא, דכנעני.
ואיבעית אימא, דהפקר:
רבי יהודה אומר בית ארבעת כורין וכו':
אמר רב פפא ואיתימא רב זביד: זאת אומרת טוענין ללוקח וטוענין ליורש.
טוענין ליורש וטוענין ללוקח - בית דין פותחים פה וטענה ליורש וללוקח, שערער אדם עליהן ויש לו עדים שהיתה שלו או של אבותיו, וזה אומר ירשתיו מאבא, או לקחתיו מפלוני שהוחזק בו ימים רבים והביא עדים שהוחזק בו אביו או המוכר לו שלש שנים. אע"פ שלא טען והן לקחו ממך או מאבותיך, טוענין לו בית דין ופותחים לו פה.
ואילו למי שלא ירשה ולא לקחה מאחר, כשאמר לו המעורר: "מה אתה עושה בתוך שלי?" והוא אומר: "החזקתי בה ג' שנים ולא אמרו לי דבר". תנא במתני' (לקמן דף מא.) דאין לו חזקה.
ומתני' דקתני: "הרי הוא בחזקתו" אשמועינן דהיכא דלקחה מאחר ובאו וערערו עליו אין צריך להרחיק. אלמא טענינן ליה בשבילו שאותו שלקחה ממנו (ונימא) נתפייס עם סביביו במעות עד שנאותו:
יורש, תנינא?
"הבא משום ירושה, אינו צריך טענה".
אינו צריך טענה - אינו צריך לומר: "אתה מכרת לאבי", אלא ראיתי לאבי שהחזיק בה ולא ערער אדם עליו:
לוקח איצטריכא ליה.
לוקח נמי תנינא?
"לקח חצר, ובה זיזין וגזוזטראות, הרי זה בחזקתה".
לקח חצר ובה זיזין - במתני' בח"ה תנן: "אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים". אדם הבונה בית לא יוציא ראשי קורות תקרתו לרה"ר, אבל אם רוצה כונס בנינו לתוך שלו ובונה ומוציא ראשי קורותיו לחוץ. ואם לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות יוצאים לרה"ר, הרי הוא בחזקתה. שבית דין טוענין לו שהראשון כנס לתוך שלו או נתפייס עם הרבים:
צריכא.
דאי אשמעינן התם גבי רשות הרבים, דאימור כונס לתוך שלו הוא.
אימא לתוך שלו הוא כונס - שאילמלא כן היו הרבים מעכבין עליו ולא היה יכול לעשות בזרוע, אבל כנגד היחיד אימא בזרוע עשה שהיה חזק ממנו:
אי נמי, אחולי אחול בני רשות הרבים גביה.
אבל הכא, לא.
ואי אשמעינן הכא, דכיון דיחיד הוא, אימא פיוסיה פייסיה.
אי נמי, אחולי אחיל גביה.
אבל רבים מאן פייס, ומאן שביק, אימא לא.
מאן פייס - מי היה רשאי לקבל מעות:
ומאן שביק - מי הוא שבידו למחול ולסלוח:
צריכא:
הרי הוא בחזקתו:
והא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: "אין חזקה לנזקין"?
רב מרי אמר: בקוטרא.
רב זביד אמר: בבית הכסא: