כדנייד נכתמא אפומיה דחצבא.
כדנייד נכתמא אפומא דחצבא - שאם יניחו כד על חומה וכסויה עליה ינוע הכיסוי מחמת הרעדה:
דבי בר מריון בריה דרבין: כי הוה נפצי כיתנא, הוה אזלא רקתא ומזקא אינשי.
רקתא - מה שמנערין מן הפשתן:
אתו לקמיה דרבינא, אמר להו: כי אמרינן מודה ר' יוסי בגירי דיליה, הני מילי דקא אזלא מכחו, הכא זיקא הוא דקא ממטי לה.
מתקיף לה מר בר רב אשי: מאי שנא מזורה ורוח מסייעתו?
מאי שנא מזורה - בשבת דחייב ואע"פ שהרוח מסייעתו חשיב ליה עושה מלאכה אלמא גירי דיליה נינהו:
אמרוה קמיה דמרימר. אמר להו: היינו זורה ורוח מסייעתו.
היינו זורה ורוח מסייעתו - כי היכי דלענין שבת הוי כחו לענין נזקין נמי כחו חשיב ליה:
ולרבינא מאי שנא מגץ היוצא מתחת הפטיש והזיק דחייב לשלם?
ולרבינא מאי שנא כו' - בשלמא זורה ורוח מסייעתו לא הויא ליה פירכא דקסבר ממונא מאיסור שבת לא ילפינן דהתם מלאכת מחשבת אסרה תורה וכה"ג מתרצינן ליה להא פירכא בב"ק בהכונס צאן לדיר (דף ס.):
גץ - אטנצייל"א היוצאת מן הברזל כשהפטיש מכה עליו:
חייב - והרי הוליכן הרוח:
התם ניחא ליה דליזל, הכא לא ניחא ליה דליזל:
ניחא ליה דליזיל - לחוץ שלא ידליק את ביתו:
מתני'
לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות.
סמוך לשדה חבירו - בין שדה הלבן בין שדה האילן וטעמא כדי עבודת הכרם שכשיחרוש את אילנותיו לא יהא צריך להכניס מחרישתו לתוך שדה חבירו:
אחד גפנים ואחד כל אילן.
היה גדר בינתים - זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן.
היו שרשים יוצאים לתוך של חבירו - מעמיק ג' טפחים. כדי שלא יעכב את המחרישה.
מעמיק - להן בעל השדה שיצאו לתוכו:
היה חופר בור שיח ומערה - קוצץ ויורד והעצים שלו:
קוצץ - בעומק ג' טפחים:
והעצים שלו - בגמרא מפרש של מי:
גמ'
תנא: ארבע אמות שאמרו כדי עבודת הכרם.
אמר שמואל לא שנו אלא בארץ ישראל, אבל בבבל שתי אמות.
אבל בבבל שתי אמות - שמחרישתן קצרה:
תניא נמי הכי: לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אלא אם כן הרחיק ממנו שתי אמות.
והא אנן תנן: ארבע אמות?
אלא לאו כדשמואל.
שמע מינה.
ואיכא דרמי לה מירמא.
תנן: לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות.
והתניא: שתי אמות?
אמר שמואל: לא קשיא. כאן בבבל כאן בארץ ישראל.
רבא בר רב חנן הוו ליה הנהו דיקלי אמיצרא דפרדיסא.
פרדיסא - כרם:
דרב יוסף הוו אתו צפורי, יתבי בדיקלי ונחתי בפרדיסא ומפסדי ליה.
א"ל: "זיל קוץ".
א"ל: "והא ארחיקי לי".
והא ארחיקי לי - ד' אמות:
א"ל: "ה"מ לאילנות, אבל לגפנים בעינן טפי".
והא אנן תנן: אחד גפנים ואחד כל אילן?
א"ל: ה"מ אילן לאילן וגפנים לגפנים, אבל אילן לגפנים בעינן טפי.
א"ל: אנא לא קייצנא. דאמר רב: האי דיקלא דטעין קבא אסור למקצייה.
ואמר ר' חנינא: לא שכיב שכחת ברי, אלא דקץ תאנתא בלא זימניה.
שכחת ברי - כך שמו:
מר אי ניחא ליה ליקוץ.
רב פפא הו"ל הנהו דיקלי אמיצרא דרב הונא בריה דרב יהושע.
אזל אשכחיה דהוה חפר וקא קאיץ שרשיו.
אשכחיה - רב פפא לרב הונא דקא חפר וקייץ שרשין:
אמר ליה: "מאי האי?"
מאי האי - אמאי קייצתא:
אמר ליה: "תנן היו שרשים יוצאים לתוך של חבירו מעמיק שלשה כדי שלא יעכב המחרישה".
אמר ליה: "הני מילי שלשה, מר קא חפר טפי".
אמר ליה: "אנא בורות שיחין ומערות קא חפרנא. דתנן: היה חופר בור שיח ומערה, קוצץ ויורד והעצים שלו".
אמר רב פפא: אמרי ליה כולהי, ולא יכילי ליה.
אמרי ליה כולהי - הבאתי לו ראיות הרבה שלא יקוץ: