לאכסדרה הוא דומה, ורוח צפונית אינה מסובבת.
לאכסדרה - שאין לה דופן רביעית:
אינה מסובבת - במחיצה:
וכיון שהגיעה חמה אצל קרן מערבית צפונית, נכפפת ועולה למעלה מן הרקיע.
למעלה מן הרקיע - ומהלכת את רוח צפון בגגו של רקיע:
ורבי יהושע אומר: עולם לקובה הוא דומה.
לקובה - אהל שכולו מוקף:
ורוח צפונית מסובבת. וכיון שחמה מגעת לקרן מערבית צפונית - מקפת וחוזרת אחורי כיפה.
לקרן מערבית צפונית - בלילה שהחמה לעולם מהלכת רוח צפונית בלילה ומן המערב היא פונה לצפון שכך הילוכה מן המזרח לדרום מן הדרום למערב וממערב לצפון:
ומחזרת אחורי כיפה - דרך חלון:
שנאמר: (קהלת א, ו) "הולך אל דרום וסובב אל צפון וגו'".
הולך אל דרום - היקף היום קרוי הילוך שהוא בתוך החלל ואת היקף הלילה קרוי סיבוב שהוא מקיף בחוץ וביום לעולם מהלכת בדרום אפילו ביום קצר אינו מהלך פחות מרוח דרומית:
"הולך אל דרום" – ביום.
"וסובב אל צפון" – בלילה.
וסובב אל צפון בלילה - אף בלילה קצרה של תקופת תמוז אינו סובב פחות מרוח צפונית:
"סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח" - אלו פני מזרח ופני מערב, שפעמים מסבבתן ופעמים מהלכתן.
פעמים מהלכתן - ביום ארוך של תקופת תמוז שהיא יוצאה בקרן צפונית מזרחית ושוקעת בקרן מערבית צפונית:
פעמים סובבתן - ביום קצר שהיא יוצאה בקרן מזרחית דרומית ושוקעת בקרן מערבית דרומית ומהלכת בלילה ג' רוחות:
הוא היה אומר: אתאן לר' אליעזר:
(איוב לז, ט) "מן החדר תבא סופה" - זו רוח דרומית.
וממזרים קרה זו רוח צפונית.
וממזרים קרה זו רוח צפונית - שהדופן מוזרת ופרוצה:
"מנשמת אל יתן קרח" - זו רוח מערבית.
"ורחב מים במוצק" - זו רוח מזרחית.
והאמר מר: רוח דרומית מעלה רביבים, ומגדלת עשבים?
והאמרת רוח דרומית מעלה רביבים - וכאן אתה אומר רוח מזרחית מביאה מים:
לא קשיא. הא דאתיא מטרא בניחותא, הא בשפיכותא.
הא דאתיא מטרא בניחותא - בא מן הדרום וכי אתיא בשפיכותא בא מן המזרח כדכתיב מים במוצק:
אמר רב חסדא: מאי דכתיב (איוב לז, כב) "מצפון זהב יאתה"?
זו רוח צפונית שמזלת את הזהב.
וכן הוא אומר: (ישעיהו מו, ו) הזלים זהב מכיס.
אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: מיום שחרב בית המקדש לא הוגשמה רוח דרומית.
לא הוגשמה רוח דרומית - שהיתה רגילה להביא רביבים טובים:
שנאמר: (ישעיהו ט, יט) "ויגזור על ימין ורעב ויאכל על שמאל ולא שבעו".
וכתיב: (תהלים פט, יג) "צפון וימין אתה בראתם".
וכתיב צפון וימין - אלמא ימין הוא דרום וכתיב ביה רעב:
ואמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: מיום שחרב בית המקדש אין הגשמים יורדין מאוצר טוב.
שנאמר: (דברים כח, יב) "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב".
את אוצרו הטוב - וסיפא לתת מטר ארצך:
בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וישראל שרויין על אדמתם, גשמים יורדין מאוצר טוב. בזמן שאין ישראל שרויין על אדמתם, אין גשמים יורדין מאוצר טוב.
אמר רבי יצחק: הרוצה שיחכים, ידרים. ושיעשיר, יצפין.
ידרים: בתפלתו יחזיר פניו לדרום:
וסימניך, שלחן בצפון ומנורה בדרום.
וסימניך - שלא תחליף:
ורבי יהושע בן לוי אמר לעולם ידרים. שמתוך שמתחכם מתעשר.
שנאמר: (משלי ג, טז) "אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד".
והא רבי יהושע בן לוי אמר שכינה במערב?
דמצדד אצדודי.
דמצדד אצדודי - מעט לצד דרום:
אמר ליה רבי חנינא לרב אשי: כגון אתון דיתביתו בצפונה דא"י, אדרימו אדרומי.
אדרימו - שתהיו פונים לצד ירושלים משום דכתיב והתפללו אליך דרך ארצם וגו' (מלכים א ח):
ומנא לן דבבל לצפונה דארץ ישראל קיימא?
דכתיב: (ירמיהו א, יד) "מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ":
מרחיקין את המשרה מן הירק וכו':
תנא רבי יוסי מתיר בחרדל, שיכול לומר לו: עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מן דבוריי, הרחק דבורך מן חרדליי שבאות ואוכלות לגלוגי חרדליי:
עד שאתה אומר לי - שאני מזיק ועלי להרחיק את עצמי אני אומר לך שאתה מזיק:
לגלוגי חרדליי - פרחי חרדליי:
מתני'
מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה.
ובחרוב ובשקמה, חמשים אמה.
חרוב ושקמה - שרשיהם מרובים:
בין מלמעלה בין מן הצד.
בין מלמעלה - שאחד מהן מלמעלן בגובה שיפוע הר והשני בשפולו:
בין מן הצד - בקרקע שוה:
אם הבור קדמה, קוצץ ונותן דמים.
ונותן דמים - דכיון דברשות נטע שאינו מזיק עד זמן גדול לא חייבוהו חכמים לקוץ בלא דמים בשביל הזיקא דיחיד:
ואם אילן קדם, לא יקוץ.
ספק זה קדם וספק זה קדם - לא יקוץ.
ר' יוסי אומר: אע"פ שהבור קודמת לאילן לא יקוץ, שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו:
גמ'
תנא: בין שהבור למטה ואילן למעלה, בין שהבור למעלה ואילן למטה.
בשלמא בור למטה ואילן למעלה קא אזלין שרשין מזקי לה לבור, אלא בור למעלה ואילן למטה אמאי?
אמר רבי חגא בשם רבי יוסי: מפני שמחלידין את הקרקע, ומלקין קרקעיתה של בור:
שמחלידין - לשון חלדה דהלכות שחיטה (חולין דף לב.) שמהלכת מתחת לקרקעית הבור:
רבי יוסי אומר אע"פ שהבור קודמת לאילן, לא יקוץ. שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו:
אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי.
הלכה כר' יוסי - שעל הניזק להרחיק את עצמו:
אמר רב אשי: כי הואן בי רב כהנא הוה אמרינן מודי ר' יוסי בגירי דידיה.
בגירי דיליה - היכא דמטי ליה הזיקא מתוך ידיו של מזיק כההיא דאמרי' בהבית והעלייה (ב"מ דף קיז.) הנהו בי תרי חד דייר עילאי וחד דייר תתאי איפחית מעזיבה וכל אימת דמשי ידיה נפלי עליה דתתאי דכשנופלין מידו ממש על התחתון קרי ליה גירי דיליה וכי פסקי והדר נפלי לא קרי ליה גירי דיליה:
פאפי יונאה עני והעשיר הוה.
פאפי יונאה - כך שמו על שם מקומו:
בנה אפדנא. הוו הנך עצורי בשיבבותיה, דכי הוו דייקי שומשמי הוה ניידא אפדניה.
עצורי - עוצרי שומשמין לעשות שמן:
אתא לקמיה דרב אשי. א"ל: "כי הואן בי רב כהנא הוה אמרינן, מודי רבי יוסי בגירי דיליה".
בגירי דיליה - והכא נמי מידיהם הוא בא לו שמכח מכותיהם הוא מרעיד:
וכמה?
וכמה - תנוד אפדנא דבעי ארחוקי: