מודי מר זוטרא ברוכלין המחזירין בעיירות, דאע"ג דלא טען, טענינן ליה אנן.

הכי גרסינן ומודה מר זוטרא ברוכלין המחזירין בעיירות דאע"ג כו' - אע"ג דסבירא למר זוטרא דאי טעין  טענתיה טענה אבל אנו לא נטעון בשבילו, מודי הוא היכא דהוי מערער רוכל המחזר בעיירות למכור קישוטי נשים ואינו חוזר לעירו כי אם לזמן ארוך, דאע"ג דלא טעין לייתי מחזיק סהדי דדר בה רצופות יומם ולילה, אנן טענינן ליה. דדילמא משום דלא קביע במתא החזיק זה בביתו. וכי הוה אתי במתא הוי נפיק האי מחזיק מן ביתא ולא ידע ליה זה המערער מעולם שהחזיק זה בביתו ולכך שתק ולא מיחה. הלכך יביא המחזיק עדים שלא יצא מן הבית כל שלש השנים אפילו לילה אחת. ול"ג ומודי רבא דהא לא איירי רבא לעיל אי טענינן ליה או טעין איהו לנפשיה. וכל מאי דתריץ רבא לעיל אליבא דרב הונא תריץ. ואי גרסינן הכי הוה לן למיגרס ומודה רב הונא:

ומודה רב הונא בחנותא דמחוזא, דליממא עבידא לליליא לא עבידא.

ומודה רב הונא - אע"ג דבעי רצופות יום ולילה, בחנוונותא דמחוזא, חנויות שמוכרין בהן לחם ויין, דאי טעין אין  חוששין לטענתו. דאע"ג דלא דר בו בלילות חזקה מעלייתא היא, שאין דירתן אלא ביום:

רמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא זבון ההיא אמתא בהדי הדדי.

מר אישתמש בה ראשונה שלישית וחמישית, ומר אישתמש בה שניה רביעית וששית.

מר אישתמש ראשונה כו' - עובדת לזה שנה ולזה שנה, שאין אחד מהן יכול להחזיק בה ג' שנים רצופות  להפסיד חבירו:

נפק ערער עילוה.

אתו לקמיה דרבא.

אמר להו: מאי טעמא עבדיתו הכי? כי היכי דלא תחזקו אהדדי.

כי היכי דלדידכו לא הוי חזקה, לעלמא נמי לא הוי חזקה.

ולא אמרן אלא דלא כתוב עיטרא. אבל כתוב עיטרא, קלא אית ליה.

עיטרא - שטר חלוקה ובעדים שתעבוד לזה שנה ולזה שנה. י"מ קלא אית ליה והיה לו למחות מיד ולא מיחה. ולאלתר הויא חזקה דכמי שמכרה להם בפניו דמי, שהרי הניחם להביא עדים ולכתוב עליו שטר חלוקה ושתק. אי נמי כיון דאיכא תרתי שני חזקה מפוזרות ועיטרא איכא קלא וכחזקה גמורה דמי דהיה לו למחות ולא מיחה. ואין נראה לי כלל אלא משלש שנים ראשונות הויא חזקה, כיון דאיכא עדים ושטר בין זה לזה. כדאמרינן לקמן בפירקין (דף מא:) שלש לקוחות מצטרפות. אמר רב וכולן בשטר אלמא אמר רב אע"ג דכל אחד אין מחזיק אלא שנה אחת מצטרפים שלש השנים לחזקה משום דמכח שטר קאתו ה"נ לא שנא. והיינו טעמא דהויא חזקה שהיה לו למערער למחות בתוך שלש שנים ואינו יכול לומר בשביל שראיתי' מחזיק בדילוג לא מחיתי שהייתי סבור לכך אתם עושים שאתם יראים להחזיק שנים רצופות. שהשטר מוכיח שלא בשביל כן עושים אלא שע"מ כן חלקו שכן יהו משתמשין. וכן עיקר:

אמר רבא: אכלה כולה חוץ מבית רובע, קנה כולה חוץ מבית רובע.

חוץ מבית רובע - באותו שדה שלא נעבד בו ולא נזרע:

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ולא אמרן אלא דבר זריעה היא, אבל לאו בר זריעה היא קני לה אגב ארעא.

דבר זריעה היא - דאמר ליה אי דידך הואי אמאי לא זרעת והלכך לא מחיתי:

מתקיף לה רב ביבי בר אביי: אלא מעתה צונמא במה יקנה? אלא באוקומי בה חיותא ומשטחא בה פירי. 

אלא מעתה - הלוקח מחבירו צונמא במאי קני לה באיזו אכילה של שלש שנים הואיל ואינה בת זריעה וכי אינו  קונה אותה בהעמדת שם בהמותיו לרבוץ ולרעות או לשטיחת פירותיו:

ה"נ, איבעי ליה לאוקומי בה חיותא. אי נמי משטחא בה פירי.

הכא נמי כו' - ולא קני לה אגב ארעא:

ההוא דאמר ליה לחבריה: "מאי בעית בהאי ביתא?"

אמר ליה: "מינך זבינתיה, ואכלית שני חזקה".

ואכלתיה שני חזקה - ואבדתי שטרי, ואתה לא מחית לי שאזדהר בשטרי:

א"ל: אנא בשכוני גוואי הואי.

אמר ליה - מערער:

אנא בשכוני גוואי הואי - בחדרים הפנימים היתה עיקר דירתי, והייתי עובר דרך עליך ומשתמש עמך בבית  החיצון שדרת בו ברשותי, ולכך לא מחיתי:

אתא לקמיה דרב נחמן.

אמר ליה: "זיל ברור אכילתך"

אמר ליה - למחזיק:

זיל ברור אכילתך - הבא עדים שדרת בבית לבדך ג' שנים בלא אותו שבא עמך, כדין כל חזקת ג' שנים שצריך  להביא עדים שהחזיק בה חזקה גמורה:

אמר ליה רבא: הכי דינא? המוציא מחבירו עליו הראיה?

המוציא מחבירו - דהיינו מוכר שהרי לוקח מוחזק:

עליו - למערער להביא ראיה שנשתמש עמו. וסבירא ליה לרבא דכיון שראו עדים לזה המוחזק שנשתמש בו  שלש שנים אין לנו לחוש שמא גם זה היה עמו, הואיל ולא שמענו בלתי היום. והאי עובדא לא מתוקם אלא כשהיה לו עדות למערער דבית זה שלו היה. אבל בלא עדות אפילו רב נחמן מודי דהמחזיק נאמן בלא ראיה, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. דאי בעי אמר שלי הוא מעולם כי אמר נמי מינך זבינתה מהימן:

ורמי דרבא אדרבא ורמי דרב נחמן אדרב נחמן.

דההוא