ההוא ארבא דהוו מינצו עלה בי תרי.
ארבא - ספינה שבנהר:
האי אמר: "דידי היא". והאי אמר: "דידי היא".
האי אמר דידי הוא כו' - ולא זה ולא זה מוחזקין בה. מדלא רמי עלה ממתניתין דשנים אוחזין בטלית שזה נוטל עד מקום שידו מגעת וזה נוטל עד מקום שידו מגעת ולא אמרינן כל דאלים גבר כן פיר"ח:
אתא חד מינייהו לבי דינא ואמר: "תיפסוה אדמייתינא סהדי דדידי היא".
תיפסוה - פן ימכרנה. אבל חזקה שהחזיק בה אחר שערער זה עליה אינה כלום, דאנן סהדי שבתורת חטיפה באה לידו:
תפסינן או לא תפסינן?
תפסינן או לא תפסינן - מי לימא דתפסי לה ב"ד דהא אי לא משכח סהדי הדרינן ומפקינן לה כדמעיקרא ולא הפסיד בעל הספינה בתפיסת ב"ד כלום או דלמא לא תפסינן דדלמא לא משכח סהדי ולא הדרינן ומפקינן לה כדלקמן ונמצא שהפסיד בעל הספינה על ידינו דאי הוה שבקינן לה דלמא הוי אלים וגבר בעל הספינה ונמצא זוכה בשלו כן נ"ל טעם השאלה:
רב הונא אמר: תפסינן.
רב יהודה אמר: לא תפסינן.
רב הונא אומר תפסינן - ס"ל כרב פפא דאמר מפקינן. רב יהודה אומר לא תפסינן משום דס"ל לא מפקינן, כדלקמיה. והלכך לא תפסינן דשמא זה אין לו עדים ושקרן הוא ומכל וכל רוצה להפסיד את חבירו דמאחר דתפסי' יודע הוא דתו לא מפקינן:
אזל ולא אשכח סהדי.
אמר להו: "אפקוה וכל דאלים גבר".
א"ל אפקוה - וכגון דאיתרמי מילתא דתפסינן לה כרב הונא אי נמי שאמרו שניהם לב"ד לתפסה ודברי הכל:
מפקינן או לא מפקינן?
וכל דאלים גבר - בין בראיות בין בכח, כמו שפוסק רב נחמן לפנינו כל דאלים גבר:
רב יהודה אמר: לא מפקינן.
לא מפקינן - דמאחר שבא ממון ישראל ביד ב"ד אינן רשאין להפקירו אלא מעכבין אותו ממון עד שידעו למי ישיבו:
רב פפא אמר: מפקינן.
מפקינן - כעין שמצאוהו מתחלה שלדעת כן תפסוהו שאם לא יביא עדים יחזירוהו וכל דאלים גבר:
והלכתא לא תפסינן. והיכא דתפס לא מפקינן:
והלכתא לא תפסינן והיכא דתפסינן לא מפקינן - כרב יהודה:
זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי.
זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי - בין בספינה בין בקרקע ואין עדות וחזקה לזה יותר מזה:
אמר רב נחמן: כל דאלים גבר.
ומאי שנא משני שטרות היוצאין ביום אחד
ומ"ש משני שטרות היוצאין - לפנינו על שדה אחת של ראובן. שכתב שטר מתנה לשמעון ושטר מתנה ללוי ושניהם ביום אחד ונמצא שאין זה מוחזק יותר מזה כלל. ואפי' נתברר ששמעון בשחר ולוי אחריו בערב אין הקדמה בשעות אלא בירושלים. כדאמרי' בכתובות גבי ההוא עובדא דאימיה דרמי בר חמא בצפרא כתבתינהו לנכסי לרמי בר חמא וברמשא כתבתינהו למר עוקבא בר חמא ואוקמיה ביד רב עוקבא אע"פ שהוא אחרון. ומשום האי טעמא אטו בירושלים יתבי דכותבין שעות. וכיון שלא פירש לו ראובן לשמעון השעה, נמצא שלא זיכהו בכתב זה עד הערב הואיל ולא נתפרש בו שעת שחרית ונמצאו שניהם שוין: