דרב אמר: יחלוקו.
יחלוקו - דספיקא הוא. וליכא למימר הכא המוציא מחבירו, דאין אחד מוחזק מחבירו:
ושמואל אמר: שודא דדייני?
שודא דדייני - לאותו שיהא נוטה לב הדיינים שהיה הנותן אוהבו או קרובו יותר - דודאי לההוא גמר ואקני - לו יתנו את הקרקע. ושמא זכה בעל הקרקע בשלו. אבל כשאתה אומר יחלוקו בודאי אחד נטל החצי שלא כדין:
שודא - לשון השלכה ירה בים (שמות טו) [מתרגמינן] שדי בימא. ולעיל נמי נימא רב נחמן חלוקה או שודא, ואמאי אמר כל דאלים גבר:
התם, ליכא למיקם עלה דמילתא.
הכא, איכא למיקם עלה דמילתא.
התם - בב' שטרות ליכא למיקם עלה דמילתא, היום או למחר, שיביא האחד עדים ויטול. שהרי השטרות שוין בזמנן. ואפילו אם יבאו עדים ויעידו זה נכתב ונמסר בבקר וזה בערב הלא אין הקדמה בשעות, כמו שפירשנו למעלה. וליכא למימר שמא זה נמסר תחלה יום או יומים או חדש ואחר כך נמסר השני לשני, דמאחר שנכתבו ביום אחד מסתמא גם ביום אחד נמסרו, כמו שמוכיח לשון הכתוב בשטר. הלכך רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדייני, דהואיל ואין לברר לעולם הדין עם מי משתדלין ב"ד בדינן ודנין אותו. אבל הכא בהאי קרקע דליכא לא שטר ולא עדים ואיכא למיקם עלה דמילתא, אם יבאו ויעידו של מי הוא. הלכך אין כאן לומר חלוקה ושודא, דשמא יבאו עדים ויסתרו את הדין שדנו ב"ד. הלכך אין ב"ד נזקקין להם לדון דין שסופו לבא לידי עיוות אלא מניחים אותן וכל דאלים גבר עד שיבאו עדים ויבררו הדבר:
ומאי שנא מהא דתנן: "המחליף פרה בחמור וילדה. וכן המוכר שפחתו וילדה. זה אומר עד שלא מכרתי ילדה וזה אומר משלקחתי ילדה – יחלוקו"?
ומ"ש - הא דרב נחמן ממחליף פרה בחמור, וכיון שמשך בעל הפרה את החמור נקנית הפרה לבעל החמור בכל מקום שהיא, דמטלטלין נקנין בתליפין. כדתנן בקדושין (דף כח.) כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין. ולכך אין הדבר ידוע הולד של מי הוא, שהרי לא ראה עדיין את פרתו. אבל במכירה בדמים לא מצי למינקט. דאין מעות קונות, ויחזרו בהן. ואילו משכה לביתו אחר מתן מעות תו לא מצי מוכר למימר ברשותי ילדה, דהא בביתא דלוקח קיימא. הלכך נקט חליפין בחמור ופרה ולא דמים. ובפ' השואל פריך: "ונחזי ברשות דמאן קיימא וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה". ומשני "דקיימא באגם". ומכירה נקט גבי שפחה, דעבד נקנה בכסף בלא משיכה ומשנתן מעות נקנית לו השפחה בכ"מ שהיא, והלכך אין ידוע ברשות מי ילדה שהרי לא ראה אותה הלוקח בשעת מתן מעות:
יחלוקו - והא הכא דאיכא למיקם עלה דמלתא אם יבאו עדים ויעידו ברשות מי ילדה ואפילו הכי לא אמרינן כל דאלים גבר וקשיא לרב נחמן:
התם להאי