דסתם יהודה וגליל כשעת חירום דמו:

הא קמ"ל - ר' אבא:

דסתם יהודה וגליל - אפי' בשעת שלום:

כשעת חירום דמי - שאין שיירות מצויות מזו לזו אבל בשאר מלכיות אי איכא חירום לא הויא חזקה אבל  בשעת שלום הויא חזקה דהא שיירות מצויות והאי דקאמר רבי אבא בשעת חירום שנו הכי קאמר יהודה וגליל הרי הן כשעת חירום של שאר מלכיות:

אמר רב יהודה אמר רב: אין מחזיקין בנכסי בורח.

אין מחזיקין בנכסי בורח - כלומר אם החזיק אינה חזקה כדמפרש ואזיל דקסבר מחאה שלא בפניו לא הויא  מחאה וכיון דלא יכול למחות גם זה לא יכול להחזיק וכר' יהודה סבירא ליה דאמר במתניתין ילכו ויודיעוהו שנה ויבא לשנה אחרת דמשמע דצריך למחות בפניו:

כי אמריתה קמיה דשמואל. אמר לי: "וכי למחות בפניו הוא צריך?"

כי אמריתה - להא דרב קמיה דשמואל אחר פטירתו של רב שבא ללמוד לפני שמואל. רב מת מקמי שמואל  כדאיתא בשחיטת חולין (דף צה:) דכל זמן שהיה רב קיים הוה שלח לי' ר' יוחנן לקדם רבינן שבבבל כי נח נפשיה דרב שלח לי' לשמואל לקדם חבירנו כו':

א"ל - שמואל:

וכי למחות בפניו הוא צריך - בתמיה אלא לא צריך למחות בפניו דמחאה שלא בפניו הויא מחאה והלכך  מחזיקים נמי שלא בפניו דאיבעי ליה למחויי:

ורב מאי קמ"ל? מחאה שלא בפניו לא הויא מחאה. והאמר רב מחאה שלא בפניו הויא מחאה?

ומקשה גמר' והאמר רב מחאה שלא בפניו הויא מחאה - כדאמר ר' אבא אמר רב לעיל לעולם קסבר מחאה  שלא בפניו כו' (ומדפריך) למילתיה דת"ק איכא למימר דסבירא ליה הכי:

רב טעמא דתנא דידן קמפרש, וליה לא סבירא ליה.

לטעמא - דתנא קמא פירש רב משום דקשיא רישא לסיפא וליכא לתרצה אלא בכי האי גוונא:

וליה לא סבירא ליה - אלא כרבי יהודה סבירא ליה:

ואיכא דאמרי. אמר רב יהודה אמר רב: מחזיקים בנכסי בורח.

מחזיקין בנכסי בורח - דמחאה שלא בפניו הויא מחאה ואיבעי ליה למחויי ומדלא מיחה הפסיד דכיון דשיירות  מצויות אנן סהדי שנודע לו שאחרים החזיקו בקרקע שלו ולא מצי טעין לא ידעתי ולפיכך לא מחיתי דכי היכי דמחאה שלא בפניו הויא מחאה משום דחברך חברא אית ליה ושמע המחזיק מחאתו של זה המערער הכי נמי נודע לו שהחזיק זה בקרקע שלו והוא לא מיחה ולפיכך הפסיד והאי דנקט בורח לאו דוקא דהוא הדין לכל מרחיקי ארצם אלא אורחא דמילתא נקט שאין דרך בני אדם להחזיק בקרקע של אחרים בגזל אלא בקרקע בורח:

כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: פשיטא? וכי למחות בפניו הוא צריך?

א"ל פשיטא - דמחזיקין דהא ממתניתין דקתני שלש ארצות לחזקה שמעינן דמחאה שלא בפניו הויא מחאה  ואיבעי ליה למחויי ומדלא מיחה הפסיד. בגמרת ירושלמי רב אמר אין חזקה לבורח ולא מארץ לארץ ושמואל אמר יש להן חזקה אמר רב נחמן קרא מסייע ליה למר ויתן לה המלך סריס אחד לאמר השב את כל אשר לה ואת כל תבואת השדה מיום עזבה את הארץ ועד עתה (מלכים ב ח):

ורב מאי קמ"ל? מחאה שלא בפניו הויא מחאה?

ורב מאי קמ"ל - דקאמר מחזיקים בנכסי בורח הא ודאי קמ"ל מחאה שלא בפניו הויא מחאה והיה לו למחות  הלכך חזקה נמי שלא בפניו בלא מחאה הויא חזקה:

והא אמרה רב חדא זימנא?

והא אמרה רב חדא זימנא - דאמר ר' אבא בר ממל אמר רב לעיל לעולם מחאה שלא בפניו הויא מחאה כו'  ומסתמא הוה שמעינן דכסתם מתני' סבירא ליה מדמפרש לה הכי:

אלא הא קמ"ל, דאפי' מיחה בפני ב', שאין יכולין לומר לו, הויא מחאה.

אפי' מיחה בפני ב' שאין יכולין לומר לו - כגון חיגרין או שהולכין למדינת הים ומרחיקין מאותו המלכות שדר  בה המחזיק (אפי') הכי מחזיקין בנכסי בורח דתיהני ליה מחאה כי הך ואע"ג דהנך לא יאמרן לו למחזיק דחברך חברא אית ליה והלכך כיון דהויא מחאה חזקה נמי הויא חזקה ושמואל שהיה מקשה על דברי רב ואומר פשיטא וכי למחות לפניו הוא צריך להך רבותא דקאמר רב לא אסיק אדעתיה והלכך פריך שפיר מאי אתא רב לאשמועינן:

דאמר רב ענן: לדידי מפרשא לי מיניה דמר שמואל: מיחה בפני שני בני אדם שיכולים לומר לו - הויא מחאה. מיחה בפני שני בני אדם שאין יכולין לומר לו - לא הויא מחאה.

אמר רב ענן לדידי מיפרשא לי כו' - אשינוייא דשנינן אליבא דרב אתא לאשמועינן ולמימר דהך רבותא לא  סבירא ליה לשמואל כדמפרש ואזיל והוה מתמה פשיטא:

ורב?

חברך חברא אית ליה. וחברא דחברך, חברא אית ליה.

אמר רבא: הלכתא אין מחזיקין בנכסי בורח.

הלכתא אין מחזיקין בנכסי בורח - דמחאה שלא בפניו לא הויא מחאה וכיון דלא מצי מערער למחויי מחזיק  נמי לא מצי אחזוקי:

ומחאה שלא בפניו - הויא מחאה.

ומחאה שלא בפניו הויא מחאה - והלכך חזקה שלא בפניו הויא חזקה ומשום הכי מחזיקין בנכסי בורח דהא  מצי למחויי ומדלא מיחה הפסיד והיינו דקפריך גמרא תרתי בתמיה משום דקשיא רישא לסיפא ומשני לא קשיא כאן בבורח מחמת ממון פסיק רבא הלכתא שלא בפניו הויא מחאה משום דמצי למחויי וכל מקום שזה יכול למחות חזקתו של חבירו בנכסיו הויא חזקה הואיל ולא מיחה דכיון דמחמת חוב ממון הוא בורח אין זה בורח אלא לאישתמוטי בעלמא עד דהוה ליה ופרע ואינו ירא למחות דכיון דאנוס הוא ואין לו מה לפרוע אין רודפין אחריו ואם נודע מקומו שברח שם אינו חושש:

תרתי?

לא קשיא. כאן, בורח מחמת ממון.

כאן, בורח מחמת מרדין:

כאן בבורח מחמת מרדין - מחמת רציחת נפשות ירא למחות פן יודע מקום תחנותו וירדוף גואל הדם אחריו כי  יחם לבבו והשיגו והרגו ובדידיה קפסיק רבא דאין מחזיקין בנכסי בורח והכי הלכתא:

מרדין - לשון רציחה בלשון פרס כדאמרינן בהגוזל ומאכיל (ב"ק דף קיז.) השתא פרסאי דקפדי אשפיכות דמים  ואמרי מרדין מרדין:

היכי דמי מחאה?

היכי דמי מחאה - אמחאה שלא בפניו קאי דפסיקנא לעיל דהויא מחאה:

אמר רב זביד: פלניא גזלנא הוא - לא הויא מחאה. אמר רב זביד - אמר לסהדי פלניא גזלנא הוא לא הויא מחאה שאפילו אם יאמרו עדים לשון זה למחזיק לא  אתי לאזדהורי בשטריה דהא לא ידע אמאי קרי ליה גזלן שיזהר בשטרו:

פלניא גזלנא הוא דנקיט לה לארעאי בגזלנותא –

אבל אמר לו פלניא גזלנא הוא דקאכיל לארעאי בגזלנותא - שהרי לא מכרתיה לו דהשתא הוה ליה  לאיזדהורי בשטר מכירת שדה זה מאחר שערער זה עליו והלכך הויא מחאה: