מתקיף לה רבא: ולימא לי': "כורכמא דרישקא זביני לך, עקור כורכמא דרישקא וזיל"?

מתקיף לה רבא - אמאי קנה קרקע דכנגד האילן מאחר דתנן לא קנה קרקע כלל לא קנה ודקשיא לכו דכיון  דלהתקיים בקרקע זו קנאו נמצא שקנה יניקת הקרקע גם ליטע אחר במקומו של זה אחר שייבש או יקצץ:

לימא ליה - מוכר:

כורכמא דרישקא זביני לך - קרוג אוריינטי"ל ורגילים למכרו בקרקע ומניחו עד שיגמור פריו ועוקרו אף האילן  שמכרתי לך לפירותיו הקרקע לא מכרתי לך אלא להניח אילנך בקרקע שלי כל ימי שצריך לקרקע עד שייבש היינו דומיא דכרכום ומאחר שיבש לא תהני לו הקרקע עוד:

עקור כורכמא דרישקא וזיל - כמו שעוקרים את הכרכום אחר שנתבשל ואינו יכול ליטע כרכום אחר במקומו  גם אתה לא תטע אילן אחר במקומו:

אלא אמר רבא: בבא מחמת טענה.

אלא אמר רבא - הכא הוא דקני לקרקע שתחת האילן בבא מחמת הטענה שטוען למוכר בפירוש מכרת לי  האילן והקרקע שתחתיו ליטע אחר במקומו ובשטר ואכלתיה שני חזקה ולא נזהרתי בשטרי יותר משלש שנים דהשתא לא דמי לכורכמא דרישקא:

אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי: ואי כורכמא דרישקא זבין ליה מאי ה"ל למעבד?

א"ל מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי - מאחר שהקונה דקל יחידי נאמן בטענה זו ויטע אחר במקומו אי  כורכמא דרישקא זבין ליה אם מכר לו סתם דקל לפירותיו ולא פירש לו קרקע דקיימא לן אין לו קרקע דאם יבש או נעקר לא יטע אחר במקומו:

מאי הוה ליה - למוכר למעבד שלא יהא זה בא מחמת טענה ויטע אחר במקומו דכל אדם יטעון אחר שלש  שנים שפירש לו קרקע מאחר שהוא נאמן בטענתו:

איבעי ליה למחויי.

איבעי ליה למחויי - בתוך כל שלש להודיע שלא מכר לו קרקע אלא כי כורכמא דרישקא ושוב לא יכול לטעון  אחר שלש שטר היה לי ואבד דכיון דמיחה בו זה היה לו להזהר בשטרו:

דאי לא תימא הכי. הני משכנתא דסורא דכתב בה הכי: "במישלם שניא אלין תיפוק ארעא דא בלא כסף", אי כביש ליה לשטר משכנתא ואמר לקוחה היא בידי הכי נמי דמהימן? מיתקני רבנן מילתא דאתי בה לידי פסידא?

אלא איבעי ליה למחויי. הכא נמי, איבעי ליה למחויי:

דאי לא תימא הכי - דמחאה כי האי גוונא לא הויא מחאה מאחר שמודה בו שאוכל עכשיו מן הקרקע מן הדין  דלא הויא מחאה אלא בטוען פלניא גזלנא הוא כדלקמן: 

מתני' אמרינן בגמרת ארץ ישראל א"ר אלעזר אפי' שתי אכסניות כגון שלומי ונבורו והירדן מפסיק בינתים ועומד ורואה אחד מחזיק בשדה שלו אינה חזקה עד שיהא עמו באותה העיר ובאותה מדינה רב אמר עיקר חזקה הכנסת פירות דאפי' ראהו חורש וקוצר ומעמר ודש וזורה ובורר ולא ראהו מכניס פירות אינה חזקה עד שיראהו מכניס פירות:

מתני'

שלש ארצות לחזקה: יהודה, ועבר הירדן, והגליל.

שלש ארצות - בארץ ישראל:

לחזקה - חלוקות זו מזו לענין חזקת שלש שנים כדמפרש ואזיל:

היה ביהודה והחזיק בגליל, בגליל והחזיק ביהודה  -אינה חזקה.

היה - בעל הקרקע ביהודה והחזיק בגליל שהיה הקרקע בגליל והחזיק בה אדם שלש שנים בלא מחאה אינה  חזקה כדמפרש טעמא בגמרא דסתם יהודה וגליל כשעת חירום דמי שאין שיירות מצויות מזו לזו ולא הויא מחאת בעל הקרקע מחאה שהרי אין מי שיגיד לו למחזיק שמיחה זה ויזהר בשטרו דהא אין שיירות מצויות הלכך כיון דאינו יכול למחות אע"ג דלא מיחה לא הפסיד בשתיקתו והיה לו לזה המחזיק ליזהר בשטרו שהרי יודע שאין בעל הקרקע יכול למחות:

עד שיהא עמו במדינה אחת.

עד שיהא עמו במדינה - כגון שהיה ביהודה בעיר אחת והחזיק ביהודה בעיר אחרת דכיון דשיירות מצויות הוה  ליה למחויי ומדלא מיחה הפסיד:

אמר רבי יהודה: לא אמרו שלש שנים, אלא כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה, ילכו ויודיעוהו שנה, ויבא לשנה אחרת:

א"ר יהודה לא אמרו שלש שנים כו' - לחלוק בא ולומר דאינן חלוקות לחזקה דהיה בגליל והחזיק ביהודה הויא  חזקה ואפילו היה באספמיא שהוא רחוק מהלך שנה מארץ ישראל והחזיק בארץ ישראל הויא חזקה שהרי לכך האריכו שני חזקה זמן מרובה של שלש שנים כדי שיעור שאם היה באספמיא ואם יחזיק זה בקרקע שלו שנה ובתוך שנה ראשונה יצא הקול ילכו בשנה שניה ויודיעוהו לבעל הקרקע ולשנה שלישית יבא וימחה ובגמרא מפרש אי בעי ר' יהודה מחאה בפניו או לא ויותר ממהלך שנה אין דרך אדם להרחיק מביתו ולפי ההוה תקנו וטעמא דר' יהודה לא משום דתלת שנין מיזדהר איניש בשטריה אלא כדמפרש כדי שיהא כו' וטעמא דחזקה לדידיה דלא שביק איניש דאכלוה לארעיה בלא רשותיה ואפילו שעה אחת ושתיק אלא לכך האריכו שלש שנים שפעמים היה המערער רחוק אבל אי הוי המערער בעיר הוי חזקה מיד כדאמרי' לקמן בפירקין:

גמ' 

מאי קסבר ת"ק?

מאי קסבר תנא קמא - דר' יהודה:

אי קסבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה, אפי' יהודה וגליל נמי? 

אי קסבר מחאה - שמוחה בעל הקרקע במחזיק אפי' שלא בפניו כגון ששניהם דרין בעיר אחת ומיחה בפני  שנים מן השוק שלא בפניו של מחזיק אפי' הכי הויא מחאה דחברך חברא אית ליה ושמע המחזיק בדבר זה והיה לו להזהר בשטרו ומדלא נזהר הפסיד והלכך קתני עד שיהא עמו במדינה אחת דכיון ששניהם במדינה אחת הויא מחאה אע"פ שאינם בעיר אחת:

אפי' יהודה וגליל נמי - היה ביהודה והחזיק בגליל תיהוי מחאה:

אי קסבר מחאה שלא בפניו לא הויא מחאה, אפילו יהודה ויהודה נמי לא?

ואי קסבר לא הויא מחאה - כדקתני דהיה ביהודה והחזיק בגליל אינה חזקה:

אפי' היה ביהודה והחזיק ביהודה - בעיר אחרת נמי לא תיהוי מחאה ואמאי קתני עד שיהא עמו במדינה:

א"ר אבא בר ממל אמר רב: לעולם קסבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה, ומשנתינו בשעת חירום שנו.

לעולם קסבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה - ומשום הכי קתני עד שיהא עמו במדינה ודקשיא לך אפילו  יהודה וגליל נמי תיהוי מחאה מתני' בשעת חירום תיגרות יש בין יהודה וגליל ואין שיירות מצויות מזו לזו ואם ימחה לא יבא הדבר לאזניו של מחזיק שיזהר בשטרו והלכך לא הויא מחאה וכיון דלא הויא מחאתו של מערער מחאה חזקתו של זה נמי לא הוי חזקה דטעמא דחזקה ג' שנים קונה משום דמצי טעין ליה מחזיק אמאי לא מחית בתוך שלש ואילו הכא לא מצי למטען הכי דהא לא יכול למחות דהא אינה מחאה:

ומ"ש יהודה וגליל דנקיט?

ומ"ש יהודה וגליל דנקט - דכיון דבשעת חירום מיירי הוא הדין לכל המלכיות שיש חירום בין זו לזו והכי הוה  ליה למיתני כל הארצות חלוקות לחזקה בשעת חירום ואית דמפרשי מ"ש יהודה וגליל דנקט כיון דבשעת חירום מוקמת לה מ"ש יהודה וגליל דלא הויא חזקה אפילו יהודה ויהודה לא תיהוי חזקה ואין נראה בעיני דאם כן הוה ליה למימר כדלעיל אי הכי אפילו יהודה ויהודה נמי לא ועוד דהכי מתרץ ר' אבא בשעת חירום שנו שיש תגרה בין המלכיות אבל עיירות של מדינה ומדינה אין בינותם תגרה:

הא קא משמע לן