גמ'
אבוה דשמואל ולוי תנו: שותף אין לו חזקה. וכל שכן אומן.
גמ' אבוה דשמואל - וגם לוי חבירו:
תנו - במתני':
שמואל תני: אומן אין לו חזקה אבל שותף יש לו חזקה
שותף - השותפים והאפוטרופין כו' אבל אומן לא תנו דכ"ש דאין לו חזקה דהא אין לו חלק כלל דנימא מיגו דהיה לו חלק בו קנה מחבירו את חלקו אלא ודאי לתקנן ניתן לו:
אבל שותף יש לו חזקה - דאם איתא דלא מכר לו חלקו היה לו לעבוד את האדמה ולאכול הפירות בשותפות:
ואזדא שמואל לטעמיה.
דאמר שמואל: השותפין מחזיקין זה על זה.
מחזיקין זה לזה - אם האחד מחזיק בחלקו ובחלק חבירו ג' שנים הויא חזקה:
ומעידין זה על זה.
ומעידין - זה על חלקו של זה להעמידה בידו אם בא אחד מן השוק לערער עליו ולא הוי נוגע בעדות כדמפרש לקמן:
ונעשים שומרי שכר זה לזה.
ונעשין כשומרי שכר זה לזה - שאם מבית אחד מהן נגנב דבר של שותפות חייב לשלם כשומר שכר וזהו שכרו שגם חבירו ישמור הכל כשיעור זמן שמשמר זה עכשיו:
רמי ליה רבי אבא לרב יהודה במערתא דבי רב זכאי: מי אמר שמואל שותף יש לו חזקה?
והאמר שמואל: שותף כיורד ברשות דמי.
והא אמר שמואל שותף - שמחזיק בכל השדה גם בחלקו של חבירו:
כיורד ברשות דמי - כלומר כאילו נתן לו חבירו רשות וצוהו להיות במקומו כדין אריס דמי:
לאו למימרא דשותף אין לו חזקה?
לאו למימרא דשותף אין לו חזקה - דהוי כאריס שיורד ברשות ולכך לא הויא חזקתו חזקה ולקמן מפרש דאכתי לשאר דברים קאמר שמואל כיורד ברשות דמי מדלא קאמר בהדיא שותף אין לו חזקה:
לא קשיא. הא דנחית לכולה, הא דנחית לפלגא.
דנחית לכולה - שדה שקנו שניהם:
דנחית לפלגא - בחלק המובחר החזיק ואמר חלקנו והגיע זה לחלקי והחזקתי בו שלש שנים ואידך טעין עדיין לא חלקנו אלא כך התנינו בינינו שתאכל אותו חלק ג' שנים ואני אחריך כמו כן ג' שנים:
אמרי לה להאי גיסא.
אמרי לה להאי גיסא - יש מתרצים בענין זה הא דאמר שמואל שותף יש לו חזקה דנחית לכולה דמנהג שותפים ליטול בשותפות פירות כל שנה ושנה או זה יטול חצי הקרקע וזה החצי ולשנה הבאה למפרע מה שלקח זה אשתקד יקח זה עכשיו שכל אחד רוצה ליהנות בכל שנה מחלקו וזה שהניח להחזיק לחבירו ג' שנים בכל השדה ודאי מכר לו את חלקו והלכך הויא חזקה:
והא דאמר שמואל אין לו חזקה דנחית לפלגא - שכן דרך שותפין לאכול זה פלגא ואידך חבריה פלגא שלש שנים או ארבע ואחר כך אוכלין למפרע בענין זה ארבע שנים אחרות:
ואמרי לה להאי גיסא.
ואמרי לה להאי גיסא - היכא דנחית לכולה לא הויא חזקה שכן הוא מנהג השותפין לאכול שדה שלש שנים והלכך לא מצי טעין לקוח חלקך בידי והיכא דנחית לפלגא הויא חזקה דסברא הוא דחלקו דאם איתא דניחא ליה ליהנות מחלקו בכל שנה ולא להמתין שלש שנים או ארבע שנים אחר חבירו כמנהג שותפין לא היה לו לברר חלק אחר לבדו אלא יעשו בשותפות ויחלקו הפירות: הכי גרסי' רבינא אמר הא והא דנחית לכולה הא דאית בה דין חלוקה. ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה הויא חזקה דכיון דיש כדי לזה וכדי לזה אינו מנהג להניח האחד להקדים לו חבירו ג' שנים אלא אם כן מכר לו חלקו:
רבינא אמר הא והא דנחית לכולה, ולא קשיא.
הא דאית בה דין חלוקה, הא דלית בה דין חלוקה.
דלית בה דין חלוקה - אינה חזקה דהתם מנהג הוא לאכול זה שלש או ארבע שנים שלימות כל השדה ואתר כך זה משום דבשניהם ביחד אינו כדאי והכי קיימא לן והך עובדא דרמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא דזבון אמהתא בשותפות מר משתמש ראשונה שלישית כו' בריש פרקין (דף כט:) ופרשינן טעמא כי היכי דלא ליחזקו אהדדי ה"ה דאי הוה כל אחד משתמש שלש שנים רצופין לא תהוי חזקה דהא לית בחדא אמתא דין חלוקה והלכך לא תהוי חזקה ואינהו דאחזוק בסירוגין משום דלמא לא ידעי העדים לסוף ג' שנים שלקחוה בשותפות ויטעון המחזיק בה שאינו שותף ותהוי חזקתו חזקה:
גופא. אמר שמואל: שותף כיורד ברשות דמי.
מאי קמ"ל? שותפות אין לו חזקה? לימא: שותף אין לו חזקה?
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לומר שנוטל בשבח המגיע לכתפים בשדה שאינה עשויה ליטע, כשדה העשויה ליטע:
לומר שנוטל - כדין אריס שיורד ברשות אפי' בשבח המגיע לכתפים גמר פירי כגון קמה לקצור וענבים לבצור נוטל כל החצי כדין אריסי העיר ואפילו הוא שדה שאינו עשוי ליטע אלא לזריעה ונטעה הוא נוטל כל דינו כאילו עשוי ליטע כדין היורד ברשות דאילו יורד שלא ברשות שמין לו וידו על התחתונה דאם השבח יתר על היציאה נוטל את היציאה ואם היציאה יתר על השבח נוטל יציאה שיעור שבח כדאמר בב"מ בהשואל (דף קא.) היורד לתוך שדה חבירו ונטעה שלא ברשות אמר רב שמין לו וידו על התחתונה ושמואל אומר אומדין כמה אדם רוצה ליתן על שדה זו ליטע וא"ר פפא לא פליגי כאן בשדה העשויה ליטע כאן בשדה שאינה עשויה ליטע והכא חשיב להאי שותף כיורד ברשות והלכך שקיל בשדה שאינה עשויה ליטע כשדה העשויה ליטע ואי הוה אמר שמואל שותף אין לו חזקה הוה אמינא דידו על התחתונה הואיל ובלא רשות חבירו ירד: