המפקיד אצל חבירו בעדים, אינו צריך להחזיר לו בעדים.
המפקיד אצל חבירו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים כי א"ל נמי לקוח הוא בידי מהימן ולא משכחת מתני' דקתני אומן אין לו חזקה אלא היכא דראה לא שנא מסר בעדים לא שנא לא מסר דלמסירה לא חייש אביי דעכשיו אינו יכול לטעון החזרתיו לך דהא קא חזינן ליה בידו וגם אינו יכול לטעון לא מסרתו לי דדמי לדברים העשויין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחה היא בידי דאינו נאמן אע"ג דליכא עדי מסירה ובכה"ג לחוד הוא דס"ל לאביי דאומן אין לו חזקה והכי הויא מסקנא דשמעתין כאביי:
לא ס"ד.
אלא המפקיד אצל חבירו בעדים, צריך להחזיר לו בעדים.
מיתיבי אביי: ראה עבדו ביד אומן, וטליתו ביד כובס.
ראה עבדו ביד אומן - שמלמדו אומנות והך ראיה בעדים היא שאינו יכול לטעון לא ראית וכגון שהחזיק בו שלש שנים דאי בפחות מג' שנים למה לי דנקט אומן דמשמע אבל באדם אחר הויא חזקתו חזקה והאמר ר"ל (לעיל דף לו.) הגודרות אין להן חזקה ואוקימנן אין להן חזקה לאלתר אבל יש להן חזקה לאחר נ' שנים:
וטליתו כיד כובס - ואפילו שעה אחת: לא אמר כלום: אומן אין לו חזקה:
אומר לו: "מה טיבו אצלך?"
"אתה מכרתו לי", "אתה נתתו לי במתנה" - לא אמר כלום.
"בפני, אמרת לו למוכרו וליתנו לו במתנה" - דבריו קיימין.
בפני אמרת - לפלוני למוכרו וליתנו לו במתנה:
דבריו - של. גזלן קיימין הכי קס"ד השתא והיינו דקפריך מאי שנא רישא כו':
מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא?
אמר רבא כו' - ברישא מפרש לה והדר מפרש תיובתא:
אמר רבה: סיפא ביוצא מתחת ידי אחר.
וקאמר ליה אחר: "בפני אמרת לו למוכרו וליתנו במתנה", מיגו דאי בעי א"ל מינך זבנתיה, כי א"ל נמי בפני אמרת לו למוכרו - דבריו קיימין, ומהימן.
ביוצא - הטלית מתחת ידי אחר שטוען שלקחו מן האומן וקאמר ליה אחר לבעל הבית התובעו ואמר לו מה טיבו אצלך והלא מסרתיו לאומן לתקנו והוא משיב מן האומן קניתיו ובמצותך מכרו לי שבפני אמרת לו למוכרו הרי הוא כמי שטוען ממך לקחתי דמיגו דאי א"ל האי מחזיק לבעה"ב מנך זבנתי ומהימן הוא דהא לאו אומן הוא כי א"ל נמי יודע אני דזבינתה ניהליה לאומן וזבנה אומן ניהלי מהימן דהיינו כדאמרן לעיל דאי א"ל דזבנה מינך קמאי דידי מהימן:
קתני מיהת רישא: ראה.
היכי דמי?
אי דאיכא עדים, למה לי ראה, ניתי עדים ונשקול?
אי דאיכא עדים - שמסר לו למה לי ראה הא את הוא דאמרת ל"ש אלא שמסר לו בעדים ל"ש ראה ל"ש לא ראה אמרת דאין אומן מהימן משום דכיון דהפקידוהו בעדים צריך להחזירו. בעדים ואמאי קתני דכי ראה אינו נאמן אבל אם לא ראה מהימן דמשמע דאין צריך להחזיר לו בעדים:
אלא לאו דליכא עדים. וכי ראה מיהא תפיס ליה?
וכי ראה אותו ביד האומן מיהא תפיס ליה - בעה"ב ומוציאו מידו אלמא היכא דראה אפילו לא מסר בעדים לא מהימן אומן וקשיא לרבה דאמר דהיכא דמסר שלא בעדים ל"ש ראה לא שנא לא ראה מהימן אומן: ומשני רבה לא לעולם היכא דלא מסר בעדים אומן מהימן ואפילו ראה כדאמרינן והכא מיירי כגון דאיכא עדים שמסר לו וגם ראה הטלית בידו דכיון דאיכא תרתי עדים וראה לא מצי לאחזוקי ביה ולמימר לקוח הוא בידי שהרי בתורת פקדון בא לידו ומיגו ליכא למימר דהא לא מצי למימר החזרתיו לך שהרי רואין אותו עכשיו בידו ועכשיו חזר בו רבה בעל כרחו ממאי דאוקי למתני' במסירת עדים אע"ג דלא ראה אין לו חזקה לאומן והשתא ס"ל דהיכא דאיכא תרתי עדים וראה אין לו חזקה אבל עדים ולא ראה או ראה ולא עדים יש לו חזקה שיכול לטעון החזרתיו לך היכא דלא ראה ואע"ג דמסר בעדים דהדר ביה ממאי דאמר לעיל צריך להחזיר לו בעדים וכ"ש היכא דליכא לא עדים ולא ראה דיש לו חזקה ולאביי בראה לחוד תליא מילתא אם ראה ביד אומן אין לו חזקה ואם לא ראה יש חזקה ולמסירה לא חיישינן בין בעדים בין בלא עדים:
לא.
לעולם דאיכא עדים. והוא דראה.
והא את הוא דאמרת: המפקיד אצל חבירו בעדים, צריך לפורעו בעדים?
והאמרת כו' - וכיון דאיכא עדים למה לי ראם:
אמר ליה: הדרי בי.
מתיב רבא לסיועי לרבה.
מתיב רבא - לאביי:
לסיועי לרבה - נראה בעיני דבלשון הזה אמר רבא בבית המדרש תניא כוותיה דרבה ותיובתא דאביי:
הנותן טליתו לאומן, אומן אומר: "שתים קצצת לי".
והלה אומר: "לא קצצתי לך אלא אחת".
כל זמן שהטלית ביד אומן, על בעה"ב להביא ראיה.
על בעה"ב להביא ראיה - עדים משום דאומן מהימן מיגו דמצי למימר לקוח הוא בידי יכול לטעון עד כרי דמיו כדאמרי' גבי הנהו עיזי דאכלי חושלי בנהרדעא (לעיל דף לו.):
נתנה לו בזמנו, נשבע ונוטל.
בזמנו נשבע ונוטל - כלומר אם בזמנו תובעו בדין נשבע ונוטל דהיינו מן הנשבעין ונוטלין שכיר בזמנו נשבע ונוטל וטעמא בשבועות משום דבעל הבית טרוד בפועליו הימנוהו לשכיר:
עבר זמנו, המוציא מחבירו עליו הראיה.
עבר זמנו - אחר ששקעה החמה:
המוציא מחבירו - שכיר:
ה"ד?
אי דאיכא עדים, ליחזי עדים מאי קאמרי?
אי דאיכא עדים - שמסר לאומן בפניהם ומסתמא גם בפניהם קצץ השכירות:
ליחזי - דיינין עדים מאי קאמרי: