אלא לאו דליכא עדים, וקתני: "אומן מהימן", מיגו דאי בעי א"ל לקוחה היא בידי, מהימן נמי אאגריה?
אלא לאו דליכא עדים - עדי מסירה ואע"ג דראה:
וקתני אומן מהימן - דקתני על בעה"ב להביא ראיה כרבה ותיובתא דאביי דאמר לא מהימן היכא דראה:
לא. לעולם דליכא עדים. והוא דלא ראה.
דליכא עדים ולא ראה - ודברי הכל מהימן דמצי אמר לא היו דברים מעולם:
מתיב ר"נ בר יצחק: "אומן אין לו חזקה". אומן הוא דאין לו חזקה, הא אחר יש לו חזקה.
הא אחר - איניש בעלמא דלאו אומן:
ה"ד?
היכי דמי - דבאומן אין לו חזקה ואחר יש לו חזקה:
אי דאיכא עדים, אחר אמאי יש לו חזקה?
אי דאיכא עדים - שמסר בעה"ב לאומן בפניהם והוא דראה הטלית עכשיו בידו א"כ היאך דייקינן אחר יש לו חזקה הא כיון דאיכא עדים דבתורת פקדון בא לידו וגם רואין אותו עכשיו בידו דלא מצי למימר החזרתיו לך הא ודאי לא מהימן לומר לקוח הוא בידי דמאי שנא מאריס ואפוטרופוס שאין יכולין לומר לקוח הוא בידי והא ליכא למימר דבדאיכא עדים ולא ראה מיירי והלכך אחר מהימן דהא אפילו אומן נמי מהימן לדברי הכל דהא אוקמינן לעיל המפקיד אצל חבירו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים ומיגו דמצי אמר החזרתיו לך כי אמר נמי לקוח הוא בידי מהימן:
אלא לאו, דליכא עדים.
אלא לאו דליכא עדים - בשעת מסירה והלכך אע"ג דרואין אנו בידו דאחר יש לו חזקה דכיון דלאו אומן יכול לומר לקוח הוא בידי כדין כל הקונין מטלטלין מחבריהן שאין צריכין עדים אלא מכיון שהוא מוחזק בו יכול לומר שלי הוא שלקחתיו ממך:
וקתני: "אומן אין לו חזקה"?
וקתני אומן אין לו חזקה - היכא דליכא עדים ואיכא ראה כאביי:
תיובתא דרבה תיובתא:
תיובתא דרבה - דאמר לעולם מהימן אומן עד דאיכא תרתי. והשתא שמעינן מהכא דהמפקיד אצל חבירו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים דהא הדר ביה רבה לגבי דאביי ובהמוכר את הבית לקמן (דף ע.) פסקינן שאפילו המפקיד אצל חבירו בשטר אין צריך להחזיר לו בעדים ומדקאמר גמרא אי דאיכא עדים אחר אמאי מהימן מיניה שמעינן שהמפקיד אצל חבירו בעדים ועדיין ישנו לפקדון בידו לפנינו שאינו יכול לטעון החזרתיו לך ולטעון שמכרו לי אח"כ אינו נאמן וה"מ בשראה ותפס אבל אם לא ראה (ותפס) מהימן מיגו דאי בעי אמר החזרתיו לך כי אמר מכרת אותם לי נאמן ובשבועה וה"מ שהפקיד אצלו בעדים אבל אם ראה טליתו ביד חבירו ומכירין בו עדים שהיה של זה הטוען לזה מה טיבו אצלך ואמר לו לקוח הוא בידי הוא נאמן דאין זה נאמן לומר הפקדתיו אצלך מאחר שאין לו עדים וה"מ שמצא טליתו ביד חבירו שאינו אומן אבל ראה טליתו ביד אומן ואמר אומן לקוח הוא בידי אינו נאמן אא"כ יש לו עדים שלקחו מזה בפניהם (ובא הלה ונטל את שלו) ואע"פ שלא מסר לו בעדים אבל אם לא ראהו בידו נאמן האומן לומר לקוח הוא בידי ואע"פ שמסר לו בעדים דמיגו דמצי טעין החזרתיו לך כי אמר נמי לקוח הוא בידי נאמן וה"מ דאומן אין לו חזקה בכלים שאותו אומן ראוי לתקן כגון לצבע בגד לצבוע וטלית לכובס וכן חלוק וכל בגדים בני כיבוס ולעבדן עורות וה"מ שיש חילוק בין אומן לבעל הבית בדברים שאין עשויין להשאיל ולהשכיר אבל דברים העשויין להשאיל ולהשכיר ל"ש אומן ול"ש כל אדם אם אמר לקוחין הן בידי אינו נאמן במס' שבועות (דף מו:):
ת"ר: נתחלפו לו כלים בכלים בבית האומן - הרי זה ישתמש בהן, עד שיבא הלה ויטול את שלו.
בבית האומן - שנתן לו האומן טלית של אדם אחר:
ה"ז ישתמש בהן - עד שיבא הלה אותו שנטל טליתו של זה האומן ולא הוי שואל שלא מדעת כדמפרש לקמיה דאיכא למימר האומן נתן לו זה מדעת:
בבית האבל או בבית המשתה - הרי זה לא ישתמש בהן, עד שיבא הלה ויטול את שלו.
מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא?
אמר רב הוה יתיבנא קמיה דחביבי, ואמר לי: וכי אין אדם עשוי לומר לאומן מכור לי טליתי?!
אמר רב חייא בריה דר"נ לא שנו אלא הוא אבל אשתו ובניו לא.
אמר רב חייא - טעם דרישא בא לפרש מאי שנא מסיפא וכי אין אדם עשוי כו' והלכך איכא למימר שהאומן מכר טלית אחת שהוא מתקן במצות בעל הבית שצוה לו למוכרו וטעה האומן ומכר טליתו של זה ונתן לו טלית זו מדעת עד שיחזיר לו את שלו וכיון דמדעתו נתן לו מותר להשתמש בה מה שאין כן בבית האבל ובבית המשתה:
ל"ש - דמותר להשתמש אלא שנתן לו האומן עצמו דאיכא למימר מדעת עשה:
אבל - אם נתנו לו לזה אשתו ובניו של אומן לא ישתמש דאיכא למימר מיטעא טעו:
והוא נמי לא אמרן, אלא דא"ל: טלית סתם.
והוא נמי - אומן:
לא אמרן - דאם נתן הוא מותר להשתמש בו אלא דאמר ליה הילך טלית זו דאיכא למימר דלהכי לא אמר ליה טליתך שאין זו שלו ומדעת נתן לו חליפי טליתו שלו:
אבל טליתך, לא.
אבל אם אמר לו הילך טליתך - כסבור הוא שזו היא שלו וטעות הוא ואסור להשתמש שלא מדעת וכן הלכה:
האי לאו טלית דידיה הוא.
א"ל אביי לרבא: תא אחוי לך רמאי דפומבדיתא מאי עבדי.
רמאי דפומבדיתא - האומנין שמביאין להן בגדים לתקן כדאמרינן התם (חולין דף קכז.) פומבדיתא לוויך אשני אושפיזך:
א"ל: "הב לי סרבלאי".
אמר ליה - בעל הבית:
הב לי סרבלאי - טליתי שמסרתי לך לתקן:
לא היו דברים מעולם.
"הא אית לי סהדי דחזיוה גבך".
דחזיוה גבך - בגד אחד ראו והוא שלי ומיהו העדים אין מכירין בו יפה אם זה הוא:
אמר ליה "ההוא אחרינא הוה".
"אפקיניה ונחזינהו".
אפקיניה ונחזינהו - הוצא אותו שיראו עדים שאתה אומר אחרינא הוא ואמת דבריך והוציא עצמך מן החשד:
אמר ליה: "איברא לא מפיקנא ליה".
איברא לא מפיקנא ליה - באמת לא אוציאנו בשביל טענותיך של הבל אראה לך ממון אחרים וזהו הרמאות דלא לשם שמים מתכוין אלא לגנוב את טלית חבירו מתכוין:
אמר רבא: שפיר קאמר ליה.
שפיר קאמר ליה - האומן כך השיב רבא לאביי שאע"פ שרמאים הן הדין עמם דאפי' כשרים שבישראל יכולין לטעון כן: