במגורשת ואינה מגורשת. וכדרבי זירא.

מגורשת ואינה מגורשת - כגון זרק לה גט ספק קרוב לה ספק קרוב לו דבעלה חייב במזונותיה עד דיהב לה גט  ודאי כר' זירא ואיכא למימר כיון דמגורשת ואינה מגורשת אשתו היא וחייב במזונותיה והניח לה בעל קרקע זו בידה כדי שתיזון מפירותיה ולא הויא חזקה קמ"ל דהויא חזקה דכיון דהתחיל בגירושין והוא שונא לה לא יחד לה קרקע למזונותיה כי בטורח יתן לה מזונות בצמצום כשיחייבוהו ב"ד:

דאמר ר' זירא, אמר ר' ירמיה בר אבא, אמר שמואל: כל מקום שאמרו חכמים: "מגורשת ואינה מגורשת", בעלה חייב במזונותיה.

חייב במזונותיה - דאכתי אגידא ביה:

אמר רב נחמן, אמר לי הונא: כולן שהביאו ראיה -ראייתן ראיה. ומעמידין שדה בידן.

וכולן - אומן ואריס וכל הנך דלעיל דאמרן אין להן חזקה:

ראיה - שטר מכירה או עדי מכירה:

ראייתן ראיה - מילתא דפשיטא היא ומשום סיפא נקט לה:

גזלן שהביא ראיה - אין ראייתו ראיה. ואין מעמידין שדה בידו.

גזלן שהביא ראיה - עדי מכירה או עדי הודאה אבל מתן מעות לא ראו:

אין ראייתו ראיה - כדרב כהנא דאי לאו דאודי ליה או שכתב לו שטר מכירה הוה ממטי ליה ולחמריה לשחוור  אבל אם נתן לו הגזלן מעות בפני עדים ראייתו ראיה כדרב הונא לקמיה דאמר תליוהו וזבין זביניה זביני ואע"ג דרב ביבי מוקי לה לקמן להא אפילו בשנתן מעות הגזלן לנגזל ואפ"ה לא קנה גזלן הא אמרינן לקמן בשמעתין דרב ביבי מימרא היא ומימרא לרב הונא לא סבירא ליה וכדרב הונא קיימא לן בשמעתין:

ואין מעמידין שדה בידו - ולא לכל הבא מכחו כגון בן גזלן או לוקח מגזלן:

מאי קמ"ל, תנינא?

מאי קמ"ל - רב הונא דגזלן וכל הבא מכחו אין ראייתו ראיה ולא קנה:

תנינא - במסכת גיטין בהניזקין:

"לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית - מקחו בטל"?

לקח מסיקריקון - מגזלן נכרי הורג נפשות על עסקי ממון שאומר לו שא קרקע זו והניחני ומתנה זו לא הויא  מתנה דאפילו למ"ד תליוהו וזבין זביניה זביני תליוהו ויהב לא הויא מתנה וטעמא מפרש בגיטין ג' גזירות גזרו [קמייתא כל דלא קטיל ליקטיל מציעתא כל דקטיל לייתי ארבע זוזי] בתרייתא כל דקטיל ליקטלינהו קמייתא ומציעתא כיון דקטלי נכרים לישראל אגב אונסיה גמר ומקני בתרייתא אמרי האידנא לישקול ולמחר תבענא ליה בדינא והלכך לא קנה הסיקריקון דהא לא נתן מעות אלא גזלה בחנם והלוקח נמי ממנו לא קנה דקרקע אינה נגזלת ואכתי ברשותא דמריה קמא איתא ואפילו חזר ולקח מבעל הבית שכתב לו שטר כדמפרש לקמן או במתנה או בשטר מכירה בלא מעות דאילו נתן מעות לבעל הבית קנה כרב הונא דהא אפילו סיקריקון עצמו היה קונה אם נתן לו מעות לנגזל והכי מוכח לקמן בשמעתין גבי מילתיה דרב הונא דאית ליה תליוהו וזבין כו' אפילו הכי לא קנה לוקח דמחמת פחד דסיקריקון הקנה לו ללוקח וכיון דאין ראיית הלוקח מגזלן ראיה אפילו כי הדר וזבין מבעל הבית כל שכן וכל שכן דאין ראיית הגזלן עצמו ראיה דמחמת פחד כתב לו השטר ומעולם לא קיבל דמים מן הגזלן דנימא זביניה זביני:

לאפוקי מדרב.

ומשני לאפוקי מדרב - אתא רב הונא:

דאמר רב: לא שנו אלא דאמר ליה: "לך חזק וקני". דאמר רב - עלה דההיא משנה:

אבל בשטר – קנה.

לא שנו - דחזר ולקח מבעה"ב מקחו בטל אלא דאמר לו בפני עדים חזק וקני ומעות לא קיבל בפני עדים דנימא  זביניה זביני כדלקמן וגם שטר לא כתב לו בעל הבית ללוקח אבל אם כתב לו שטר ודאי אקני ליה ואתא רב הונא למימר דגזלן שהביא ראיה אפילו בשטר אין ראייתו ראיה כדשמואל:

קמ"ל כדשמואל, דאמר: אף בשטר נמי לא קנה, עד שיכתוב אחריות נכסים.

אף בשטר לא קנה - דמאימת סיקריקון כתב לו:

ורב ביבי מסיים בה משמיה דרב נחמן: קרקע אין לו, אבל מעות יש לו.

ורב ביבי מסיים - בהא מלתא דאמר רב נחמן א"ל הונא:

משמיה דרב נחמן - שהיה מוסיף בה רב נחמן דבר זה מדעתו ומיהו רב הונא לא סבירא ליה האי תוספתא  כדלקמן בשמעתין דכל היכא דאיכא מתן מעות סבר ליה לרב הונא דהוו זביני ולאו אדרב ושמואל קאי דבמסכת גיטין בהניזקין דאיתא לפלוגתייהו לא איירי רב ביבי כלל התם:

קרקע אין לו - לגזלן כמו שאמרנו אין מעמידין שדה בידו:

אבל מעות - שנתן לו הגזלן לנגזל בדמי קרקע זו יש לו שיחזירם לו הנגזל ולא קנסינן ליה לגזלן לאבד מעותיו  ושמעינן מהכא דסבירא ליה לרב ביבי תליוהו וזבין לאו זביניה זביני והיינו דאמרינן לקמן דרב הונא לית ליה דרב ביבי:

בד"א שאמרו עדים: "בפנינו מנה לו", אבל אמרו עדים: "בפנינו הודה לו" - לא.

בד"א - דמעות יש לו כגון שאמרו עדים בפנינו מנה לו הגזלן לנגזל ונתן לו המעות או שכתבו בשטר אנו ראינו  שנתן לו המעות דמשום פחד דסיקריקון דגזלן לא מסהדי וכתבו עדים שיקרא:

אבל אמרו עדים בפנינו הודה לו - נגזל לגזלן שקיבל ממנו הדמים או שכתבו בשטר המכירה וכך אמר לנו הוו  עלי עדים שקיבלתי ממנו הדמים ומכרתי לו לא יחזיר לו מעות לגזלן:

כדרב כהנא, דאמר: אי לאו דאודי ליה הוה ממטי ליה לדידיה ולחמריה לשחוור.

כדרב כהנא כו' - ומסקנא דמילתא דרב ביבי היא:

אמר רב הונא: תליוהו וזבין - זביניה זביני.

תליוהו וזבין - מי שתלו אותו או עשו לו יסורין עד שמכר וקיבל הדמים ואומר רוצה אני:

זביניה זביני - ולא יוכל לחזור בו וטעמא מפרש ואזיל: ואית דגרס תלוה ורבינו חננאל כתב תליוהו ודוקא מכר  אבל מתנה לא הויא מתנה דכיון דלא מקבל מידי לא גמר ומקני כדמוכח לקמן דאמרינן מודה שמואל היכא דיהב זוזי:

מ"ט?

כל דמזבין איניש, אי לאו דאניס לא הוה מזבין. ואפילו הכי זביניה זביני.

דכל דמזבין איניש - רוב חפצים וכלי ביתו וטליתו שאדם מוכר אי לאו דאניס ודחיק במעות לא הוה מזבין  ואפ"ה הוה זביניה זביני בעל כרחו אפילו לא גמר ומקני שלא נתנה תורה חילוק במקח וממכר בין דברים הצריכין לו ומכרן לדברים שאין צריכין לו אלא כולהו קונה לוקח וה"נ אע"ג דאניס מוכר קונה לוקח הואיל וקיבל דמים אע"ג דלא גמר ומקני:

ודילמא, שאני אונסא דנפשיה מאונסא דאחריני?

שאני אונס דנפשיה - שצריך למעות ומתוך כך מוכר חפציו מדעתו דהתם איכא למימר גמר ומקני:

מאונסא דאחריני - שמכריחין אותו למכור דהתם לא גמר ומקני:

אלא, כדתניא: