ודייני גולה אמרו: מחזיקין.

ודייני גולה - שמואל וקרנא בפרק ראשון דסנהדרין (דף יז: ע"ש):

מחזיקין - והיה לה למחות:

אמר רב: הלכה כדייני גולה.

אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב: הדר ביה מר משמעתיה.

אמר להו: מסתברא אמרי כדרב יוסף:

מסתברא אמרי - היכא דהויא מקצת חזקה בחיי בעלה ושלש לאחר מיתת הבעל כמו שפירש רב יוסף לעיל התם הוא דמסתברא  דמחזיקין דהא רב גופיה ה"ק לעיל אשת איש צריכה למחות דמשמע דמחזיקין ומיהו דייני גולה בכל ענינין פליגי אדרב:

כדרב יוסף - גמרא הוא שקיצר דברי רב אבל רב לא הזכיר רב יוסף שהרי קדם לו רב הרבה דורות:

ולא לאשה בנכסי בעלה וכו':

פשיטא? כיון דאית לה מזוני, מזוני הוא דקא אכלה?

כיון דאית לה מזוני - מהבעל:

מזוני הוא דקאכלה - הכל יודעין דלפירות יורדת והלכך לא מיחה בעל:

לא צריכא. דיחד לה ארעא אחריתי למזונה.

דיחד לה - בעל קרקע אחריתי למזונות ואפי' הכי לא קפיד בעל אי אכלה טפי והלכך לית לה חזקה:

הא ראיה יש?

ודייק חזקה הוא דלית לה - בלא שטר:

הא ראיה יש - אם יש לה שטר מכירה מבעל הוי מקחה קיים:

לימא לגלויי זוזי הוא דבעי?

לימא - הבעל אע"פ שהקרקע נקנה בכסף מעות הללו שקבלתי ממנה לא קני לה הקרקע:

לגלויי זוזי בעינא - מעות הטמינה ממני ונתכוונתי לגלות לי מעותיה ובחזקת מעות שלי לקחתים מידה ולא לשם מכר ולא לדעת קנין  מכירה קבלתי' ולא גמרתי והקניתי:

שמעת מינה: המוכר שדה לאשתו, קנתה.

שמעת מינה המוכר כו' - ופלוגתא היא לקמן:

ולא אמרינן לגלויי זוזי הוא דבעי.

לא. אימא: הא ראיה יש בשטר מתנה

אימא - דוק הכי:

הא ראיה יש - אם יש לה שטר מתנה דהתם גמר ונתן לה דליכא גלויי זוזי:

אמר ליה רב נחמן לרב הונא: לא הוה מר גבן באורתא, בתחומא.

בתחומא - בתי מדרשות שלהן בסוף התחום היו כדי שיוכלו לבא שם בשבת מן העיירות שמסביב:

דאמרינן מילי מעלייתא.

אמר ליה: מאי מילי מעלייתא אמריתו?

המוכר שדה לאשתו, קנתה. ולא אמרינן לגלויי זוזי הוא דבעי.

אמר ליה: פשיטא? דל זוזי מהכא, ותיקני בשטרא?

א"ל - היכא דאיכא שטר מכירה אפילו לגלויי זוזי מיכוין בקבלת המעות הוי קנין גמור דדל זוזי מהכא ותיקני בשטר מכירה דגבי מעות  הוא דאיכא למימר קבלת מעות הללו לא ליקני דלגלויי זוזי נתכוין ולעצמו קבלם אבל גבי שטר המכירה לא שייך למימר הכי אלא הרי הוא כשטר מתנה דהכל מודין בו לקמן דקנתה דמה ריוח יש לו בכתיבת שטר המכירה אלא ודאי גמר ואקני לה והא ליכא למימר דאי לא כתב לה שטר לא הוה יהבה זוזי ולגלויי זוזי נתכוין גם בכתיבת השטר דכל כך לא מסיק איניש אדעתיה:

מי לא תנן: נכסים שיש להן אחריות, נקנין בכסף ובשטר ובחזקה.

מי לא תנן כו' - וקס"ד דאפי' בשטר מכירה קאמר דקני בלא נתינת מעות דכיון דכתב לו שטר מכירה אין יכולין עוד לחזור זה בזה  ומעות חייב לו הלוקח למוכר:

אמר ליה: ולאו איתמר עלה. אמר שמואל: לא שנו אלא בשטר מתנה, אבל בשטר מכר לא קנה עד שיתן לו דמיה.

ולאו איתמר עלה - דבשטר מתנה מיירי אבל שטר מכר לא קנה. וא"ל רב הונא לרב נחמן ולאו מותיב רב המנונא לשמואל כו' אלמא  שטר מכר נמי קנה ואכתי מאי מילי מעלייתא:

ולאו מותיב רב המנונא: בשטר כיצד?

כתב לו על הנייר או על החרס, אע"פ שאין בו שוה פרוטה: "שדי מכורה לך שדי קנויה לך" - הרי זו מכורה ונתונה.

הרי זו מכורה או נתונה - ואמר ליה רב נחמן לאו אמרינן התם בפרק ראשון דקדושין דרב המנונא מותיב לה וגם מפרק לה דהך  ברייתא דקתני שטר מכר קונה במוכר שדהו מפני רעתה קרקע רעה דבההיא ודאי גמר ומקנה מיד בשטר ומעות ליהוו מלוה גבי דלוקח עד דתבע ליה אבל בשאר קרקעות לא קנו בשטר עד דיהיב זוזי כשמואל ואכתי איכא מילי מעלייתא:

ולאו הוא מותיב לה והוא מפרק לה. במוכר שדהו מפני רעתה.

(רב ביבי מסיים בה משמיה דרב נחמן)

ורב אשי אמר: במתנה בקש ליתנה לו, ולמה כתב לו בלשון מכר? כדי ליפות כחו.

ה"ג במסכת קדושין רב אשי אמר במתנה ביקש ליתן לו כו' - ואאתקפתא דהך ברייתא דהוה קשיא לשמואל קאי ובא רב אשי לומר  דהך ברייתא לא בשטר מכר איירי כלל אלא בשטר מתנה ודבר הרגיל הוא שכותבין בשטר מתנה לשון מכר ליפות כחו דמקבל מתנה שאם יערערו עליו יבא הנותן לפצותו כדין מוכר דלא ליהוי תרעומת עילויה וה"ק שדי מכורה לך וגם נתונה תהיה לך הרי זו מכורה להיות אחריותה על הנותן כדין מוכר וגם נתונה היא ולית בה משום דינא דבר מצרא דאמרינן בבבא מציעא (דף קח:) מתנה לית בה משום דינא דבר מצרא והיינו דאיכא ייפוי כח דמכר ודמתנה: ה"ג ורב אשי אמר במתנה כו':

מיתיבי לוה מן העבד ושחררו. מן האשה וגרשה - אין להן עליו כלום.

לוה מן העבד - וכתב שטר מלוה ושיעבד לו נכסיו:

מאי טעמא? לאו משום דאמרינן לגלויי זוזי הוא דבעי?

לגלויי זוזי הוא - דשיעבד לו נכסיו:

שאני התם דלא ניחא ליה לשווייה נפשיה (משלי כב, ז) "עבד לוה לאיש מלוה".

דלא משוי נפשיה כו' - אנן סהדי דשום אדם לא יהיה ברצונו עבד לוה אם יכול להפטר בשום ענין והלכך איכא למימר לגלויי זוזי הוא  דבעי אבל גבי מכר גמר ומקנה שהרי אינו נעשה עבד לוה בהך שטר מכירה כלל ואפילו קבל עליו אחריות עדיין לא נטרפה מן הלוקח דליהוי עבד לוה לגבי לוקח:

שלח רב הונא בר אבין: המוכר שדה לאשתו – קנתה

שלח רב הונא בר אבא - לתלמידי בית המדרש: