הכא בחצר השותפין עסקינן, דבהעמדה כדי לא קפדי.

והכא בחצר השותפין עסקינן - שאחד מן השותפין עצמו העמיד בהמותיו ותנור ואשפה שלו בחצר ג' שנים ולא מיחו בו וסתם חצר  לכניסה ויציאה הוא ולא להעמיד שם בהמותיו וחפציו זמן מרובה והלכך בהעמדת בהמותיו גרידא בלא בנין לא הויא חזקה דבהעמדה כדי לא קפדי שותפין זה על זה עד שעה שיצטרכו לאותו מקום וכשירצו יקפידו ויסלק זה חפציו דאין לו חזקה בשתיקתן:

אמחיצה, קפדי.

אמחיצה קפדי - ומדשתקו ולא מיחו ודאי ברשותן עשה והויא חזקה:

ובהעמדה כדי לא קפדי?!

והא תנן: השותפין שנדרו הנאה זה מזה - אסורין ליכנס לחצר?

אסורין ליכנס לחצר - שכל זמן שלא חלקו את החצר נכנס כל אחד בחלק חבירו וקם ליה בלא יחל דברו שהרי נהנה מחבירו שעומד  בחצרו דבהעמדה קפדי דאם איתא דלא קפדי מותר לעמוד בחצר חבירו אע"פ שמודר ממנו הנאה דכיון דלא קפיד בעמידה הרי הפקיר את החצר לכל בני החצר לעמוד בו ולגבי עמידה אין לו חלק בו:

אלא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הכא ברחבה של אחורי בתים עסקינן. דבהעמדה כדי לא קפדי, ואמחיצה קפדי.

הכא ברחבה כו' - מתני' ברחבה שאחורי הבתים דאינו מקפיד כל כך אבל בחצר שלפני הבתים צריך שיהא מקום פנוי לביאה ויציאה  והלכך קפדי בהעמדה כדי:

רב פפא אמר: אידי ואידי בחצר השותפין.

אידי ואידי - מתני' דהכא ודנדרים:

ואיכא דקפדי ואיכא דלא קפדי.

איכא דקפיד - בהעמדה כדי:

גבי ממונא לקולא.

גבי ממונא - לענין חזקה:

לקולא - יש לנו לילך להקל ולומר שאין השותפין מקפידין זה על זה ומותר להעמיד זה בהמותיו בחצר כל זמן שאין חבירו מעכב עליו  והיינו קולא שאנו מתירין לזה מסתמא להעמיד שם בהמותיו אף על פי שלא נטל רשות מחבירו ובדוכתא אחרינא (ב"מ דף מא.) אמרינן דשואל שלא מדעת גזלן הוי והכא בלא דעת יכול להכניס בהמותיו והלכך לא הוי חזקה דהא לא קפדי ומאיזה טעם נאמר כך משום דא"ל שותף לחבריה המחזיק אנא מהנך דלא קפדי אנא והלכך שתקתי ואין חזקתך חזקה ואם רצונך להחזיק אייתי ראיה דמהנך דקפדי אנא ותיהוי חזקתך חזקה והלכך לא הויא חזקה שכל מקום שיש טענה למערער למה לא מיחה לא הויא חזקתו של מחזיק חזקה:

גבי איסורא לחומרא.

גבי איסורא - השותפין שנדרו:

לחומרא - ואסורין ליכנס לחצר דדלמא מהנך דקפדי נינהו וכל ספק איסורא דאורייתא לחומרא:

רבינא אמר: לעולם לא קפדי.

לעולם לא קפדי - בהעמדה כדי כדתנן דלא הויא חזקה וגבי נדרים נמי מותרין ליכנס לחצר:

והא מני ר' אליעזר היא.

והא דקתני אסורין רבי אליעזר היא - דמחמיר בנדרים טפי דאפילו דבר שאינו הנאה כל כך אסר:

דתניא: ר' אליעזר אומר: אפילו ויתור אסור במודר הנאה.

אפילו ויתור אסור - כגון בעה"ב שמודר הנאה מחנוני ושלח לו בעל הבית פרוטה לחנוני לקנות ממנו מאה אגוזים בפרוטה והוסיף לו  חנוני אחת יתירה או שתים אסור בעל הבית באותו ויתור שהותיר לו חנוני דמתנה הוא ואף על פי שלשאר לוקחים נמי הוסיף כמו כן ומיהו רבנן שרו דמ"מ בשביל המקח הוא מוסיף לזה על החשבון הקצוב לפרוטה שאילו לא היה לוקח ממנו בדמים לא היה נותן לו חנוני לבעל הבית כלום:

א"ר יוחנן משום ר' בנאה: בכל שותפין מעכבין זה את זה.

בכל שותפים מעכבין כו' - בכל תשמישין הקבועין בחצר דומיא דהעמדת בהמות תנור וכיריים שממעטין אויר החצר יכולין לעכב אם  האחד רוצה לעשות לבדו וחביריו אין רוצים לעשות כן:

חוץ מן הכביסה.

חוץ מן הכביסה - שתקנו לו חכמים שיעשה בחצר בעל כרחן של שותפין חביריו:

שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על הכביסה.

לפי שאין דרכן כו' להתבזות - שצריכות לעמוד שם יחיפות לגלות שוק לעמוד בנהר:

(ישעיהו לג, טו) "ועוצם עיניו מראות ברע".

א"ר חייא בר אבא: זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה.

שאין מסתכל - כשהוא הולך על שפת הנהר:

היכי דמי? 

היכי דמי - דמשתבח ביה קרא אם עוצם עיניו דמשמע שאם לא יעצים עיניו אינו לא צדיק ולא רשע:

אי דאיכא דרכא אחריתא - רשע הוא?

אי דאיכא דרכא אחרינא - ואזיל בהך:

רשע הוא - ואף על פי שעוצם עיניו שלא היה לו לקרב אלא להרחיק מן העבירה דקיימא לן חולין (דף מד:) הרחק מן הכיעור:

אי דליכא דרכא אחריתא - אנוס הוא?

אנוס הוא - אם מסתכל דרך הליכתו ואונס רחמנא פטריה ולמה מזקיקו הכתוב להעצים עיניו דמדמשתבח ביה קרא שמעינן דצריך  לעצום עיניו:

לעולם דליכא דרכא אחריתא. ואפ"ה מיבעי ליה למינס נפשיה.

למינס נפשיה - להטות עיניו לצד אחר והיינו דמשתבח ביה קרא דאי אניס נפשיה חסיד הוא:

בעא מיניה ר' יוחנן מרבי בנאה: חלוק של ת"ח כיצד?

בעא מיניה ר' יוחנן מרבי בנאה - שמעתין דרבי בנאה קחשיב ואזיל אגב גררא דהך דלעיל:

כל שאין בשרו נראה מתחתיו.

כל שאין בשרו נראה מתחתיו - שיהא ארוך עד פיסת רגלו שלא יראה כשילך יחף:

טלית של ת"ח כיצד?

טלית - מקטורן שמתכסה בו על כל בגדים שהוא לובש:

כל שאין חלוקו נראה מתחתיו טפח.

שאין נראה כו' - וכל שכן דאי קאי עד להדי חלוק דאיכא צניעות טפי:

שלחן של ת"ח כיצד?

שני שלישי גדיל, ושליש גלאי.

שני שלישי גדיל ושליש גלאי - שני שלישי רוחב השלחן מכוסה במפה מצד האוכלין לקנח את פיהן ולתת עליה את הפת ושליש  החיצון מגולה להניח עליו קערות וכוסות שלא ילכלכו המפה ויתבזו האוכלין ואית דמפרשי שליש גלאי באמצע שני שלישי גדיל דהיינו מפה מבחוץ ומבפנים כל סביב השלחן ואמצעיתו מגולה גדיל קרי המפה על שם שארוגה ולשון צח הוא:

ועליו קערות וירק.

וטבעתו מבחוץ.

וטבעתו - של שלחן שהיו רגילין לעשות בשפתו לתלות בו יהיה מבחוץ ולא מבפנים מצד האוכלין וכדמפרש ואזיל:

והא תניא: טבעתו מבפנים?

מבפנים - בצד הסמוך לו:

לא קשיא. הא דאיכא ינוקא, הא דליכא ינוקא.

היכא דאיכא ינוקא - שיושב אצל אביו לאכול צריך להושיב השלחן שיהא צד שבו קבוע הטבעת מבחוץ פן יצחוק התינוק בטבעת  וינענע השלחן:

ואי ליכא ינוקא - יעשה מבפנים ולא יהפכנה מבחוץ פן יכשל בה השמש שהולך ובא סביב השלחן:

ואי בעית אימא. הא והא דליכא ינוקא. ולא קשיא, הא דאיכא שמעא, הא דליכא שמעא.

הא דאיכא שמעא - שמש יעשה מבפנים פן יכשל בה השמש:

והא דליכא שמעא - יעשה מבחוץ ולא מבפנים פן יוזקו בה האוכלין ומיהו היכא דאיכא שמעא יעשה מבפנים מצד היושבין ולא מבחוץ  שיכולין להזהר מן הטבעת יותר מן השמש שהוא הולך והן יושבין:

ואי בעית אימא. הא והא דאיכא שמעא. ולא קשיא, הא ביממא, הא בליליא.

הא ביממא - יהיה מבחוץ שיוכל השמש להזהר ולא מבפנים דמזיק לאוכלין שצר להם המקום:

ושל עם הארץ דומה