מתני' 

המוכר את הבית -לא מכר יציע.

המוכר את הבית - סתם:

היציע - בגמרא מפרש ואינו בכלל בית אע"פ שפתוח היציע לתוכו של בית דאיכא למימר דכיון דתשמישו לבית מכרו עם הבית אפ"ה  אינו מכור:

ואע"פ שהיא פתוחה לתוכו.

ולא את החדר שלפנים הימנו.

ולא את החדר - אע"פ שהוא לפנים מן הבית ופתוח לתוכו ודריסתם לבית דכיון דאין תשמישו כשל בית שאינו עשוי אלא להצניע שם  חפציו לשמור כמין תיבה הלכך אינו בכלל בית:

ולא  את הגג, בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים.

בזמן שיש לו מעקה כו' - הוי חשוב בפני עצמו ולא בטיל אגב בית:

ר' יהודה אומר: אם יש לו צורת פתח, אע"פ שאינו גבוה י' טפחים, אינו מכור:

גמ' 

מאי יציע?

הכא תרגימו: אפתא.

אפתא - אפנטמ"ן בנין נמוך אצל הבית מצדו או מאחוריו:

רב יוסף אמר: בדקא חלילה.

למאן דאמר אפתא לא מזדבנא, כ"ש בדקא חלילה

לא מזדבנא.

בדק חלילה - איהו נמי כמין אפתא סמוך לבית אלא שעשוי חלונות חלונות לנוי לודר"ש בלע"ז והיינו לשון חלילה על שם שכתליו  חלול כל סביביה ועשוי חלונות כן נראה בעיני:

כ"ש בדקא חלילה - דאינו מכור דאין תשמישו דומה לתשמישו של בית כלל שהרי לנוי עשוי ולהקר שם:

למ"ד בדקא חלילה, אבל אפתא מזדבנא.

אבל אפתא - שהוא סתום כבית דמי תשמישו לתשמיש דבית טפי ומזדבנא בכלל בית:

תאני רב יוסף: שלש שמות יש לו: יציע, צלע, תא.

יציע: דכתיב: (מלכים א ו, ו) "היציע התחתונה חמש באמה רחבה".

היציע התחתונה וגו' - ג' היו זו על גב זו כו' וכל אחת ואחת מרחבת אמה מחברתה בשביל שהיו כונסין את החומה אמה להושיב  ראשי קורות של תקרה המפסקת בין יציע ליציע כדכתיב כי מגרעות דהיינו כניסת החומה נתן לבית סביב לבלתי אחוז בקירות הבית כלומר שלא יצטרך לנקוב את קירות הבית לתחוב שם ראשי קורות:

צלע: דכתיב: (יחזקאל מא, ו) "והצלעות צלע אל צלע שלש ושלשים פעמים".

דכתיב - ביחזקאל:

הצלעות צלע אל צלע וגו' - ופשטיה דקרא בתאים מיירי:

תא: דכתיב (יחזקאל מ, ז) "והתא קנה אחד אורך וקנה אחד רחב. ובין התאים חמש אמות".

קנה אחד אורך וגו' - היינו שש אמות שכן מדת הקנה כדמפרש ביחזקאל ואיציע התיכונה קאי דהויא שש אמות:

ואי בעית אימא מהכא: "כותל ההיכל שש, והתא שש, כותל התא חמש".

ואיבעית אימא מהכא - נפקא לן דתא היינו בנין שאחורי בית דהיינו יציע דקחשיב תא אחורי ההיכל:

כותל ההיכל שש כו' - משנה במסכת מדות דקחשיב אורך ההיכל מן המזרח למערב מאה אמה כותל האולם חמש כו' ומדקא חשיב  תא לבסוף ש"מ היינו יציע:

כותל ההיכל שש - עובי הכותל שאחורי בית קדשי הקדשים:

והתא שש - חללו של תא מן המזרח למערב:

וכותל התא - כותל מערבי שלו עביו חמש:

אמר מר זוטרא: והוא דהוי ארבע אמות.

אמר מר זוטרא - הא דתנן לא מכר את היציע והוא דאיכא ד' אמות על ד' אמות חשוב בפני עצמו ואי לא לא:

אמר ליה רבינא למר זוטרא: לדידך דאמרת עד דהוי ארבע אמות.

אלא מעתה, גבי בור דתנן: "לא את הבור ולא את הדות אף על פי שכתב לו עומקא ורומא"

לא את הבור - סיפא דמתני' דהמוכר את הבית לא מכר את היציע היא וקאמר דגם את הבור ואת הדות אינו בכלל בית:

בור - בחפירה דות בבנין:

אע"פ שכתב לו - בית זה אני מוכר לך ועומקה ורומה דלא אתא לרבויי אלא עליות ומעקה וקרקעית הבית שאם רצה מוכר לחפור  תחת הבית לוקח מעכב עליו:

ה"נ אי הוו ארבע אמות אין, אי לא לא?

ה"נ - גבי בור ודות אי הוי ד' אמות אינן מכור ואי לא לא חשיב בפני עצמו ומזדבן בהדי בית בתמיה והלא סתם בור לא הוי ארבע  אמות רוחב דבור קצר הוא:

הכי השתא?

התם, הא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד.

בור ודות תשמישתיה לחוד - שעמוקים הם ותשמישן למים ובית תשמישתא לחוד לפיכך אינו בכלל בית אע"ג דלא הוי ד' אמות אבל  יציע ובית חדא תשמישתא הוי הוא מקום דירה:

הכא, אידי ואידי חדא תשמישתא היא.

אי הוי ד' אמות, חשיב. ואי לא, לא חשיב:

לא חשיב - ובטיל לגבי בית:

ולא את החדר שלפנים הימנו:

השתא יציע לא מיזדבן, חדר מיבעיא?

השתא יציע - שתשמישתה שוה לגמרי לשל בית אמרת לא מיזדבן להדי בית:

חדר - העשוי לשמירת ממונו ואין דומה התשמיש לשל בית לא כל שכן ואמאי איצטריך למיהדר ולמיתניה: