שמגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב".
שמגלגלים זכות - שהבנים והקרובים יירשו את קרוביהם:
על ידי זכאי - בנות צלפחד:
וחובה - היינו סקילה שחמורה דנוח הוא לאדם לדון בחנק:
על ידי חייב - מקושש:
ואי סלקא דעתך ארץ ישראל מוחזקת, מאי קא מסתפקא ליה?
היא גופה קא מסתפקא ליה.
היא גופה - קמבעיא ליה מה דפשיטא לן השתא דארץ ישראל מוחזקת היא קמספקא ליה ואנן דפשיטא לן היינו ממאי דפשט ליה הקב"ה והעברת זה חלק בכורה:
דכתיב: (שמות ו, ח) "ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'".
דכתיב ונתתי אותה לכם מורשה - והאי מורשה לשון ירושה משמע כמו למורש קפוד (ישעיהו יד) מועד מופת מוצא מורד וגם לשון מוריש לאחרים מדלא כתיב ירושה וקא מיבעיא ליה האי מורשה דקאמר רחמנא פשיטא לי' דמורישין ואינן יורשין הוא מדכתיב מורשה ולא כתיב ירושה ועוד שהרי כבר מתו כולן במדבר אלא הכי קמבעיא ליה מי איכא למימד נמי דהכי קאמר ירושה היא לכם מאבותיכם ונוטל בה הבכור חלק בכורה דכיון דכתיב לכם מורשה ירושה היא לכם נמי בעי למימר:
ירושה היא לכם מאבותיכם.
או דלמא שמורישין ואינן יורשין?
או דלמא מורישין ואינן יורשין - לחוד קאמר אבל אינה ירושה להם ולא יטול בה הבכור חלק בכורה:
ופשטו ליה תרוייהו.
ירושה לכם מאבותיכם.
ומורישין ואינן יורשין.
ופשטו ליה - משמיא דתרוייהו משמע מדאמר ליה רחמנא והעברת זה חלק בכורה ש"מ דירושה היא לכם מאבותיכם נמי קאמר רחמנא אבל מורישין ואינן יורשין ממילא הוה ידע כדפרישית והאי דפשט ליה תרוייהו לא קאי אמורישין ואינם יורשין אלא אירושה היא לכם מאבותיכם קאי וממילא ידע דתרוייהו קאמר רחמנא דכתיב מורשה ולא כתיב ירושה ועוד שכבר מתו מתי מדבר כן נראה בעיני ועיקר:
כיוצא בדבר אתה אומר - דכי היכי דהאי מורשה אתא להתנבאות עליהן דמורישין ואינן יורשין ואע"ג שלא חטאו עדיין חטא דמרגלים ולא נגזרה גזירה כך אנו מוצאים פסוק אחר שנתנבאו שלא יכנסו לארץ ואע"פ שעדיין לא נגזר עליהן שלא ליכנס[1]:
והיינו דכתיב: (שמות טו, יז) "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך".
"תביאנו" לא נאמר, אלא "תביאמו" - מלמד שמתנבאין ואינן יודעין מה מתנבאין.
תביאמו - לאחרים משמע:
(במדבר כז, ב) "ותעמדנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה".
אפשר עמדו לפני משה כו' ולא אמרו להן דבר, ועמדו לפני הנשיאים וכל העדה?
אפשר עמדו לפני משה ולא אמר להן כלום - והלכו אחרי כן לפני אלעזר משה לא שנאה אלעזר מנין לו ואפשר שאלעזר לא אמר כלום והלכו אחרי כן לפני הנשיאים ואח"כ לפני העדה:
אלא סרס המקרא ודרשהו. דברי רבי יאשיה.
ה"ג והלכו לפני הנשיאים וכל העדה אלא סרס את המקרא כו' - ולא גרסינן ולא אמרו כלום:
ודרשהו - כלומר דרשהו כאילו כתוב למפרע ותעמדנה לפני משה ומקמי משה עמדו לפני אלעזר ומקמי אלעזר עמדו לפני הנשיאים ומקמי הנשיאים עמדו לפני העדה והאי דלא כתב ותעמדנה לפני העדה ולפני הנשיאים ולפני אלעזר ולפני משה היינו לפי שאינו רוצה להקדים בפסוק תלמיד לרב אלא ראשון ראשון חשוב:
אבא חנן אמר משום רבי אליעזר: בבית המדרש היו יושבין, והלכו ועמדו להן לפני כולן.
בבית המדרש היו יושבין - משה ואלעזר ונשיאי העדה ועמדו לפני כולן ששאלו לכולן ביחד וחלקו כבוד לתלמידים במקום רבותיהם:
במאי קמיפלגי?
מר סבר חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב
אבא חנן סבר חולקין - דכל זה חשיבותו של רב הוא וניחא ליה:
ומר סבר אין חולקין.
רבי יאשיה סבר אין חולקין - הלכך מסרס המקרא:
והלכתא, חולקין.
והלכתא, אין חולקין.
קשיא הלכתא אהלכתא?
הלכתא אהלכתא לא קשיא.
הא, דפליג ליה רביה יקרא.
הא דפליג ליה רביה - לתלמיד יקרא ודאי ניחא ליה שיחלקו לו גם אחרים כבוד ומשה רבינו הוה פליג יקרא לכל ישראל וכן זה לזה:
הא, דלא פליג ליה רביה יקרא.
תנא: בנות צלפחד חכמניות הן, דרשניות הן, צדקניות הן.
חכמניות הן - שלפי שעה דברו.
שלפי שעה דברו - שכשמצאו פתח לדבריהם באו בעלילה ובטענה מעלייתא לבית דין כדמפרש ואזיל:
דא"ר שמואל בר רב יצחק: מלמד שהיה משה רבינו יושב ודורש בפרשת יבמין.
בפרשת יבמין - ובן אין לו עיין עליו:
שנאמר: (דברים כה, ה) "כי ישבו אחים יחדו".
אמרו לו: אם כבן אנו חשובין, תנה לנו נחלה כבן.
אם כבן אנו - לפטור אמנו מיבום שהרי היבם קם על שם אחיו לנחלה כדדרשינן ביבמות (דף כד.) והבן מונעו מלייבם את אמו ומלירש את אביו ופוטר הוא את אמו ויורש את אביו ואף הבת כן וסברא בעלמא הוא:
אם לאו, תתיבם אמנו?
מיד "ויקרב משה את משפטן לפני ה'".
דרשניות הן - שהיו אומרות: "אילו היה [לו] בן לא דברנו".
אילו היה לו בן - כדכתיב כי אין לו בן וכבר היה ידוע שהבן יורש את אביו שהרי היו יודעות פרשת נחלות כדאמרן לעיל דלא הוה מספקא להו אלא אי נוטלות חלק בכורה אם לאו ונמצא שהיו יודעות לדרוש דהאי דכתיב ובן אין לו והעברתם וגו' הא יש לו בן הוא קודם לבת ולא כדאמר רב פפא לאביי לעיל בפרקין (דף קי.) אימא בן ובת לא האי לירש בו ולא האי לירש בו:
(הגה"ה. ואם לאו שאין הנקבות חשובות זרע תתיבם אמנו לאחד מאחי אבינו והוא יירש נחלת אבינו ובן היוצא ממנו לאמנו יירש אחריו נכסי אבינו. ע"כ תוס):
והתניא "בת"?
והתניא - אילו היתה בת לא דברנו והמקשה עצמו אינו יודע לפרשה:
אמר ר' ירמיה: סמי מכאן בת.
אביי אמר: אפילו היה בת לבן לא דברנו.
שאפילו היה בת לבן לא דברנו - שהיו יודעות לדרוש שהבת אינה יורשת עם בת הבן כדאמרן לעיל:
צדקניות הן - שלא נישאו אלא להגון להן.
שלא נישאו אלא להגון לה - כדאמרן לקמן בנות צלפחד הותרו להנשא לכל מי שירצו כדכתיב לטוב בעיניהן וגו' אלא מה אני מקיים למשפחת מטה אביהן תהיינה לנשים עצה טובה השיאן הכתוב שלא ינשאו אלא להגון להן אלמא משפחת מטה אביהן הגונין היו ואשכחן שנישאו להם כדכתיב ותהיינה מחלה ונועה חגלה ומלכה ותרצה לבני דודיהן לנשים דאף על גב דהותרו לטוב בעיניהן לא רצו להדבק אלא בהגונים:
תני: רבי אליעזר בן יעקב: אפילו קטנה שבהן לא נשאת פחותה מארבעים שנה.
לא נישאת פחותה מארבעים - שהיו מצפות להגון להן:
איני?
והא אמר רב חסדא: ניסת פחותה מבת עשרים, יולדת עד ששים. בת עשרים, יולדת עד ארבעים. בת ארבעים, שוב אינה יולדת.
שוב אינה יולדת - ואם נתעכבו עד ארבעים שנה לא היה אדם נושא אותן והן נמי לא היה להן להתעכב עד ארבעים שנה מאחר שלא ילדו עוד:
אלא מתוך שצדקניות הן נעשה להן נס כיוכבד.
ומשני מתוך שצדקניות היו - בטוחות בצדקתן שיעשה להם נס כיוכבד ולכך נתעכבו עד ארבעים שנה בשביל להנשא להגון כיוכבד שילדה אחר ארבעים ומיהו נישואיה איכא למימר דהיו קודם ארבעים:
דכתיב: (שמות ב, א) "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי"