צורת הדף באתר היברובוקס

כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, צורבא מרבנן לאו אורחיה למידק.

כיון שהגיד - נפקא לן במסכת שבועות (דף לב.) מאם לא יגיד:

צורבא מרבנן - כגון רב ירמיה בר אבא לאו דרכיה למידק ולהכיר בנשים כל כך והגדה קמייתא שאמר דלאו איהי היא לאו כלום היא ולא מיקרי חוזר ומגיד במה שאמר לבסוף את היא אלא שנשתנה קולך דכיון דאמר השתא דקדקתי יפה סמכינן עליה ומהימנינן ליה:

ההוא תברא, דהוה חתים עליה רב ירמיה בר אבא.

אמרה ליה: "לאו אנא הואי".

אמר לה: "איברא אנת הות".

אמר אביי: אע"ג דצורבא מרבנן לאו אורחיה למידק, כיון דדק דק.

אע"ג - דאמור רבנן צורבא מרבנן לאו אורחיה למידק כגון רב ירמיה שטען תחלה שלא הכירה אפי' הכי כיון דאמר דקדקתי יפה עתה ומכירה סמכינן עליה כדאמרי' גבי רב ירמיה שסמכינן על מה שאמר לבסוף דכיון דדק דק:

אמר אביי: האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי איתתא, נידבר עם הארץ בהדיה - דלמא מחלפו לה מיניה:

נידבר - לנהוג:

עם הארץ - שמסתכל ומכיר בנשים: ה"ג מאי טעמא דאמר קרא וכתב ונתן:

 

והבעל נותן שכר וכו':

מאי טעמא?

דאמר קרא: (דברים כד, א) "וכתב ונתן".

והאידנא דלא עבדינן הכי - שדיוהו רבנן אאשה כי היכי דלא לשהייה:

והאידנא דלא עבדינן הכי כו' - אלא נהגו שהאשה נותנת שכר:

דלא נשהייה - בשביל השכר שאינו רוצה ליתן ותתעגן: איידי דתנא רישא כו' לא גרסינן ושיבוש הוא ויש מפרשים דאשובר קאי ולמימרא דאיהי יהבה השכר ולא הבעל ואיידי דתנא רישא בדידיה משום גט שהבעל נותן שכר תנא נמי בדידיה גבי שובר ולאו דוקא ואין זה שיטת גמרא למיתניה בדידיה שיקרא משום רישא:

 

כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו וכו':

פשיטא?

לא צריכא, בעיסקא:

עיסקא - מעות למחצית שכר:

 

כותבין שטר למוכר אף על פי שאין לוקח וכו':

פשיטא?

לא צריכא, במוכר שדהו מפני רעתה:

מפני רעתה - מום גדול שבה או רחוקה ממנו וסד"א יתן הוא שכר דהנאה דידיה הוא וכדכתיב הקונה אל ישמח והמוכר אל יתאבל (יחזקאל ז) וכדאמרי אינשי (בבא מציעא דף נא.) זבנת קנית זבין אוביד:

 

אין כותבין שטרי אירוסין וכו':

פשיטא לא צריכא דאפילו צורבא מרבנן דניחא ליה לחמוה לקרוביה:

אפי' צורבא מרבנן - החתן סד"א חמיו יתן כל השכר שהרי משיא בתו לתלמיד חכם:

 

אין כותבין שטר אריסות וקבלנות וכו':

פשיטא?

לא צריכא בבורה:

בבורה - שצריך להובירה שנה או שנתים ואין ריוח עתה למקבל:

 

אין כותבין שטרי בירורין אלא מדעת שניהם וכו':

מאי שטרי בירורין?

הכא תרגימו, שטרי טענתא.

הכא תרגימו - בבבל:

שטרי טענתא - שני סופרי הדיינין היו כותבין טענות אנשי הריב כדי שלא יהו טוענין וחוזרין וטוענין ועל פי אותן טענות פוסקין הדיינין את דינם:

רב ירמיה בר אבא אמר: זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד:

זה בורר לו - דיין אחד כו' והיו כותבין בשטר פלוני בירר לו דיין פלוני ופלוני בירר לו את פלוני:

 

ר"ש בן גמליאל אומר לשניהם כותבין שנים לזה בעצמו ולזה בעצמו:

לימא בכופין על מדת סדום קא מיפלגי?

לימא בכופין על מדת סדום קמיפלגי - מדת סדום כדתנן (אבות פ"ה מ"י) האומר שלי שלי שלך שלך זו מדה בינונית ויש אומרים זו מדת סדום לימא ת"ק סבר שניהם נותנין שכר מ) ונותנין שטר אחד בין שניהם ואם יאמר אחד מהם לא אתן השכר כי אני חפץ שיהא לי שטר אחד לבדי ולך שטר אחר ויהיה שלי שלי ושלך שלך כופין אותו ועושין אחד כי מה שאמר מדת סדום היא ור"ש [ב"ג] סבר אין כופין:

 דמר סבר, כופין. ומר סבר, אין כופין.

לא, דכולי עלמא כופין, והכא היינו טעמא דר"ש בן גמליאל, דאמר ליה: "לא ניחא לי דתהוי זכותך גבי זכותי, דדמית עלאי כי אריא ארבא":

ומשנינן לא דכ"ע כופין - וטעמא דר"ש משום דקסבר אין זו מדת סדום שהרי חסר הוא הרבה בדבר אם יכתבו שטר אחד לשניהם דאמר לא ניחא לי דתיהוי זכותי בשטר אחד אצל זכותך:

דמית עלאי כאריא ארבא - כל שעה שתראה הכתב תבא עלי בעלילות טענותיך הכתובים בו ושם תראה טענותיי נבא לידי מריבה כי איש מריבות אתה:

  

מתני'

מי שפרע מקצת חובו, והשליש את שטרו.

 והשליש את שטרו - המלוה והלוה מסרוהו ביד שליש שהרי טורח היה להם לכתוב שובר וסמכו על השליש:

ואמר לו: "אם לא (נתתי) לך מכאן ועד יום פלוני - תן לו שטרו".

הגיע זמן ולא נתן:

רבי יוסי אומר: יתן.

רבי יהודה אומר: לא יתן:

 

גמ'

במאי קמיפלגי?

גמ' אסמכתא - המבטיח לחבירו דבר על מנת שיעשה דבר לעתיד וסומך בלבו בשעת התנאי שיוכל לקיים הדבר כשיגיע זמן וכשיגיע הזמן יאנס ולא יוכל לקיים:

ר' יוסי סבר: אסמכתא קניא.

ורבי יהודה סבר: אסמכתא לא קניא.

לא קניא - ואינו נתפס בתנאו ולא יפסיד בכך ודיני אסמכתא מפורשין בב"מ בפ' איזהו שך (דף סו:) ובפ' המקבל (שם קד:):

 אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב הלכה כרבי יוסי.

כי אתו לקמיה דרבי אמי, אמר להו: וכי מאחר שרבי יוחנן מלמדנו פעם ראשונה ושניה הלכה כרבי יוסי, אני מה אעשה?

כי אתו לקמיה דרבי אמי - דיני אסמכתא:

וכי מאחר שפעם ראשונה ושניה - כלומר כמה פעמים לימדנו רבי יוחנן הלכה כר' יוסי אני מה אעשה והיאך אומר לא קניא: ופסיק גמרא ואין הלכה כר' יוסי אף על פי שנימוקו עמו דאסמכתא לא קניא אלא אם כן קנו מיניה בבית דין חשוב ובדלא אניס כדאמר במסכת נדרים (דף כז:):

 ואין הלכה כרבי יוסי:

 

מתני'

מי שנמחק שטר חובו - מעמיד עליו עדים, ובא לפני בית דין, ועושין לו קיום: איש פלוני בן פלוני נמחק שטרו ביום פלוני

 מי שנמחק שטר חובו - מעצמו שנטשטש או שנפלו עליו מים:

מעמיד עליו עדים - היודעים מאימתי נכתב ומה כתוב בו והם עושין לו קיום בפני בית דין וכותבין לו מה שהיה כתוב באותו השטר והזמן והמעות:

נמחק שטרו - שהיה כתוב ביום פלוני ופלוני ופלוני היו עדים שהיו חתומים בו כל זה כותבין אלו המקיימין ואחר כך חותמין את שמותם בסוף: