ופלוני ופלוני עדיו:
גמ'
ת"ר: איזהו קיומו?
במותב תלתא הוינא, אנו פלוני ופלוני ופלוני, הוציא פלוני בן פלוני שטר מחוק לפנינו, ביום פלוני, ופלוני ופלוני עדיו.
גמ' הוציא - שטר מחוק לפנינו שהיה כתוב ביום פלוני:
ופלוני ופלוני - היו עדים שחתומים בו:
ואם כתוב בו: "הוזקקנו לעדותן של עדים, ונמצאת עדותן מכוונת" - גובה, ואינו צריך להביא ראיה.
ומפרש גמרא אם כתוב בו הוזקקנו כו' - שעמדו אלו בית דין המקיימין וחקרו עדים החתומים בו להעיד על חתימתן ונמצאו דבריהם מכוונין:
גובה - מזמן ראשון הכתוב בשטר ואין צריך ראיה אחרת ואם לאו צריך להביא ראיה אחרת על הזמן ועל סכום המעות ועל כל מה שהיה כתוב בשטר:
ואם לאו - צריך להביא ראיה.
נקרע - פסול.
נקרע - על ידי אדם:
נתקרע - כשר.
נתקרע - מעצמו:
נמחק או נטשטש - אם רישומו ניכר, כשר.
ה"ד נקרע? ה"ד נתקרע?
אמר רב יהודה: "נקרע", קרע של בית דין.
"נתקרע", קרע שאינו של ב"ד.
היכי דמי קרע של בית דין?
א"ר יהודה: מקום עדים ומקום הזמן ומקום התורף.
אביי אמר: שתי וערב.
הנהו ערבאי דאתו לפומבדיתא, דהוו קא אנסי ארעתא דאינשי.
ערבאי - ישמעאלים:
וקאנסי לארעתא דאינשי - ומתוך שהיו בעלי זרוע כופין בעליהן לתת גם השטרות שלא יוכלו לערער:
אתו מרוותיהו לקמיה דאביי.
א"ל: "ליחזי מר שטרי', ולכתוב לן מר שטרא אחרינא עליה, דאי מיתניס חד נקיטינן חד בידן.
ליחזי מר שטרא - מה כתוב בו קודם שיאנסו ממנו וכתוב לנו אחר תחתיו שאם יאנס אחד ישאר לנו שני ולזמן מרובה אם תהיה ידינו תקיפה נערער על שדותינו ונקחם מיד הלוקחים אותם מיד הערביים:
אמר להו: "מאי אעביד לכו? דאמר רב ספרא: אין כותבין שני שטרות על שדה אחת - דלמא טריף והדר טריף".
דאמר רב ספרא - לקמן בשמעתין:
דלמא טריף והדר טריף - זה הלוקח שקנה שדה באחריות זמנין דטריף ליה מיניה בעל חוב דמוכר ואתי איהו וטריף מלקוחות ומחזיר להם אחד מן השטרות כדי לגבות בו מן המוכר והדר טריף מלקוחות אחריני על ידי השטר השני ואומר עתה טרפו ממני ואחזור ואטרוף מלקוחות והרי שטר מכירתי עדיין הוא בידי:
הוו קא טרדי ליה.
קא טרדי ליה - מפצירין בו:
אמר ליה לספריה זיל כתוב להו הוא על המחק, ועדיו על הנייר, דפסול.
אמר ליה לספריה זיל כתוב להו - שטר ומחוק אותו ואחר כך כתוב על המחק והעדים יחתמו על הנייר ואלו לא יתנו לב שהוא פסול ואיפטר מהם:
אמר ליה רב אחא בר מניומי לאביי: ודלמא רישומו ניכר? ותניא נמחק או נטשטש אם רישומו ניכר - כשר.
אמר ליה רב אחא בר מניומי לאביי כו' - לי נראה דרב אחא בר מניומי הוה סלקא דעתיה דהכי אמר אביי לספריה דנכתוב להו שטרא מעליא והדר נמחקיה והדר נכתביה על המחק ונחתמו סהדי על הנייר והכי קשיא ליה ודלמא לא מחקי ליה שפיר משום דבעי למיכתב עליה והוי רושם ראשון ניכר ואזלי ומחקי ליה להאי כתבא בתרא ומוקי ליה אקמא והוה ליה רושם ראשון ניכר וכשר וראשון לא על המחק נכתב והוה ליה כנטשטש דאמרן לעיל רישומו ניכר כשר:
אמר ליה מי קאמינא שטרא מעליא? אל"ף בי"ת בעלמא קאמינא.
אמר ליה מי סברת שטרא מעליא קאמינא - דנכתוב ונמחקיה:
אל"ף בי"ת בעלמא קאמינא - דברים בטלים אמרתי לכתוב ולמחוק:
תנו רבנן: הרי שבא ואמר: "אבד שטר חובי", אע"פ שאמרו עדים: "אנו כתבנו וחתמנו ונתננו לו" - אין כותבין לו את השטר.
אבד שטר חובי - וכתבו לי אחר תחתיו ככל הכתוב בראשון וכגון שאין לו עדים שאבד ממנו:
כתבנו ונתננו לו - דליכא למימר שמא כתב ללוות ולא לוה:
בד"א בשטרי הלואה, אבל שטרי מקח וממכר כותבין, חוץ מן האחריות שבו.
בשטרי הלואה - אפילו אם באו לכתוב חוץ מאחריות שבו אין כותבין דאתו למיטרף ביה מבני חרי ושמא לא אבד הראשון אי נמי דלמא חזר ומצאו וטריף והדר טריף:
אבל בשטרי מקח וממכר - אם אמרו עדים כתבנו ונתננו לו כותבין לו אחר חוץ מאחריות שבו מאחר שאמת הדבר שזה הקרקע קנוי לו והוא ירא פן ישתקע הדבר ויערערו עליו שלא כדין כותבין לו שטר מקח בלא אחריות כדמפרש לקמן (דף קסט:) שטרא דנן דכתבנוהי דלא למיגבי ביה לא ממשעבדי ולא מבני חרי כו'