הכא נמי, אדם עשוי שלא להשביע את עצמו?
הכא נמי - גבי הקדש איכא למימר לכך נתכוין ואמאי קאמר רב הונא נאמן ונותנין לו המנה:
כי קאמר רב הונא התם, דנקיט שטרא.
כי קאמר רב הונא דנקיט שטרא - ההוא מלוה וזה הודה לו:
מכלל, דרב ושמואל דלא נקיט שטרא.
"אמר תנו - נותנין" מלוה על פה הוה?
ופרכינן מכלל דרב ושמואל מיירי בדלא נקיט - והלכך אין נותנין לו כי לא אמר תנו אי הכי כי אמר תנו אמאי נותנין מלוה על פה היא כו ' ואי (לאו) מש ום טעמא דמצוה לקיים דברי המת לא היה להם ליתן בשביל דברי אביהם עד לאחר מותו:
ורב ושמואל דאמרי תרוייהו: מלוה על פה, אינו גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות.
אלא אמר רב נחמן: אידי ואידי דנקיט שטרא, ולא קשיא.
אלא אמר רב נחמן - בין זה שאמר שכ"מ מנה לפלוני בידי והוא בא ליפרע מן ההקדש ובין זה הבא ליפרע מבניו כולהו שטרי נקיטי דמסקי ביה בהאי שכיב מרע מנה ולא קשיא:
הא דמקויים,
הא - דהקדש במקויים דאיכא הנפק:
הא דלא מקויים.
אמר תנו קיימיה לשטריה - ולא צריך מלוה לקיומיה:
לא אמר "תנו", לא קיימיה לשטריה.
לא אמר תנו - חיישינן דלמא משום שלא להשביע את בניו אמר הכי ולא גבי עד דמקיימי לשטריה:
אמר רבה: שכיב מרע שאמר מנה לפלוני בידי, ואמרו יתומין: "פרענו" - נאמנין.
"תנו מנה לפלוני", ואמרו יתומין: "פרענו" - אין נאמנין.
כלפי לייא? איפכא מסתברא?
אמר "תנו מנה", כיון דפסקה אבוהון למילתא, איכא למימר דפרעיה.
דכיון דפסקה אבוהון - שגמר דבריו וצוום לפרוע:
"מנה לפלוני בידי", כיון דלא פסק אבוהון למילתא, איכא למימר דלא פרעיה?
אלא אי איתמר הכי איתמר: שכיב מרע שאמר מנה לפלוני בידי, ואמרו יתומין חזר ואמר לנו אבא "פרעתי" - נאמנין.
מ"ט?
אדכורי מידכר.
מ"ט - [דלא] דלמא אידכורי מידכר והלכך לא רצה לומר עדיין תנו:
"תנו מנה לפלוני", ואמרו יתומין: "חזר ואמר אבא פרעתי" - אין נאמנין. דאם איתא דפרעיה, לא הוה אמר "תנו".
בעי רבא: שכיב מרע שהודה, מהו?
שכיב מרע שהודה - בעל חובו טוען לו מנה לי בידך ואמר לו הן דכה"ג אמרינן בסנהדרין בפ' זה בורר (ד' כט:) דצריך שיאמר אתם עדי ואי לא מצי א"ל משטה אני בך:
צריך לומר: "אתם עדי" או אין צריך לומר: "אתם עדי"?
צריך שיאמר: "כתובו" או אין צריך לומר "כתובו"?
צריך שיאמר כתובו - דאמרי' בחזקת הבתים (לעיל מ.) הודאה בפני שנים צריך שיאמר כתובו:
אדם משטה בשעת מיתה, או אין אדם משטה בשעת מיתה?
בתר דבעיא הדר פשטה. אין אדם משטה בשעת מיתה. ודברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמו:
צריך שיאמר כתובו - דאמרי' בחזקת הבתים (לעיל מ.) הודאה בפני שנים צריך שיאמר כתובו:
ודברי שכ"מ ככתובין וכמסורין - וא"צ לומר כתובו:
מתני'
המלוה את חבירו בשטר - גובה מנכסים משועבדים.
המלוה את חברו בשטר - אפי' אין כתוב בו אחריות הא פסקינן הלכתא בשנים אוחזין (ב"מ טו:) דאחריות טעות סופר הוא וכמי שכתוב בו אחריות דמי:
משועבדים - מכורין:
על ידי עדים - גובין מנכסים בני חורין.