תקיפאי קדמאי,

תקיפי קמאי - רבן גמליאל שהיה נוהג שררה וזורק מורא בתלמידים כדאשכחן בבכורות (דף לו.) ובברכות (דף כז:) ובראש השנה (דף כה.) דצעריה לר' יהושע ואפ"ה קתני ביה  ושפרא מילתא באנפאי ובאנפי חבראי ורבן שמעון בריה דהוה מעינוותני בתראי כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף פה.) לא אמר באנפי חבראי:

לעינוותני בתראי.

דתניא: מעשה ברבן גמליאל שהיה יושב על גב מעלה בהר הבית, והיה יוחנן סופר הלז עומד לפניו, ושלש איגרות חתוכות, לפניו מונחות.

אמר לו: "טול איגרתא חדא, וכתוב לאחנא בני גלילאה עילאה, ולאחנא בני גלילאה תתאה: "שלומכון יסגא, מהודעין אנחנא לכון, דזמן ביעורא מטא, לאפרושי מעשרא ממעטנא דזיתא".

דזמן ביעורא מטא - שנה שלישית או ששית לשמיטה כל מי ששיהה מעשרותיו של שנה ראשונה ושניה חייב לבערן עכשיו תרומה ניתן לכהן ומעשר ראשון ללוי ומעשר עני לעני  ומעשר שני מתבער בכ"מ שהוא שאם לא העלהו לירושלים קודם פסח היה מבערו ערב פסח ומתודה בערתי הקודש:

ממעטני זיתא - מקום קיבוץ הזיתים להתחמם זה על זה בגליל הוי זיתים מרובין ובדרום חטים מרובין גליל ודרום מא"י הן ואין צריך להודיען על העיבור שקרובים הן לב"ד אבל לבני  גולה שרחוקים מא"י צריך להודיעם על העיבור שלא יאכלו חמץ בפסח:

וטול איגרתא חדא, וכתוב לאחנא בני דרומא: "שלומכון יסגא, מהודעין אנחנא לכון, דזמן ביעורא מטא, לאפרושי מעשרא מעומרי שיבליא".

וטול איגרתא חדא, וכתוב לאחנא בני גלוותא בבבל, ולאחנא דבמדי, ולשאר כל גלוותא דישראל: "שלומכון יסגא לעלם, מהודעין אנחנא לכון, דגוזליא רכיכין, ואימריא ערקין, וזמנא דאביבא לא מטא, ושפרא מילתא באנפאי ובאנפי חביריי, ואוסיפית על שתא דא יומין תלתין".

דילמא בתר דעברוהו:

דילמא בתר דעברוהו - לרבן גמליאל מנשיאותו נעשה עניו:

תנו רבנן: ^אעל שלשה דברים מעברין את השנה:

על האביב,

על האביב - אם לא בישלה התבואה מעברין דקרא כתיב (שמות יג) בחדש האביב ואית דמפרשים לפי שאין להם מהיכן להקריב העומר וקשה לי דאמרינן לקמן על שלש ארצות מעברין את השנה על שתים מהן מעברין ואם בישלה תבואה ביהודה ולא בישלה בעבר הירדן ובגליל מעברין השנה ואי טעמא משום עומר הוא הרי בישלה התבואה ביהודה:

ועל פירות האילן,

ועל פירות האילן - אם מתאחר בישולם יותר מזמן העצרת מעברין שעצרת זמן הבאת ביכורים דכתיב (במדבר כח) וביום הביכורים ואם לא יביאם בבואו לרגל צריך לטרוח ולעלות פעם אחרת:

ועל התקופה.

ועל התקופה - בין על תקופת תמוז שמתעכבת ונמשכת שאין תקופת תשרי נופלת עד עבור החג מעברין דנפקא לן לקמן מקרא בין על תקופת טבת שנמשך זמנה עד ט"ז בניסן  שהבאת העומר דילה בתוך תקופת טבת מעברין לדחות את המועדות כדלקמן (דך יג:):

על שנים מהן - מעברין. ועל אחד מהן - אין מעברין.

ובזמן שאביב אחד מהן - הכל שמחין.

ובזמן שאביב אחד - מן השנים שמתעברת שנה עליהן הכל שמחין שאין חוששין בדחיית הפסח לפי שאין התבואה ראויה ואין איסור חדש נארך עליהם אבל כשאביב ראוי ליקצר  והשנה מתעברת על הפירות והתקופות עציבין שזמן איסור חדש נארך עליהן: ה"ג רשב"ג אומר על התקופה ול"ג אף:

רבי שמעון בן גמליאל:  אומר על התקופה.

איבעיא להו: על התקופה שמחין?

או על התקופה מעברין?

איבעיא להו על התקופה שמחין - שאם התקופה נופלת כתיקונה בתחלת תשרי והם מעברין השנה בשביל דברים אחרים ודוחין את החג בתוך ימות החורף חודש נמצאו עולי  רגלים מצטערין בגשמים לפי שהעיתים הולכין אחר תקופת החמה לפיכך כשהיא צריכה לעבר על פירות האילן וזה מצטרף עמו היו שמחין או דילמא על התקופה לחודה מעברין ומפני שעיבורה מן התורה אתא רשב"ג למיפלג:

תיקו:

ת"ר: ^בעל שלשה ארצות מעברין את השנה: יהודה, ועבר הירדן והגליל.

על שלש ארצות - שלא הגיע אביב שלהן או שרואין ב"ד שמתאחר בהן זמן בישול פירות האילן מעברין שלשתן מא"י הם:

על שתים מהן - מעברין. ועל אחת מהן - אין מעברין.

על שתים מהן - אפילו על עבר הירדן והגליל מעברין דהואיל וברובא דא"י לא מטא אביב לא קרינן ביה חדש האביב ועל אחת מהן אין מעברין אפילו לא הגיע ביהודה והגיע בעבר  הירדן והגליל אין מעברין דהואיל ומביאין עומר מעבר הירדן או מגליל דתנן במנחות (דף סד:) כרמל רך ומלא בעינן מיכן אמרו אין מביאין עומר אלא מן הקרוב לירושלים דהיינו יהודה לא ביכר הקרוב לירושלים מביאין אותו ממקום רחוק ומעשה שבא עומר מגנות צריפין כו' ושתי הלחם מבקעת עין סוכר:

ובזמן שיהודה אחת מהן - הכל שמחין, שאין עומר בא אלא מיהודה

ובזמן שיהודה אחד - מן המאוחרות הכל שמחין לפי שאין עומר בא להיות מצוה מן המובחר אלא מיהודה הלכך אם בישל ביהודה ועיברוה בשביל השתים כשמגיע זמן העומר כבר  יבשו תבואות שביהודה ואנו רך ומלא בעינן וצריך להביאו משאר ארצות ועוד שאם ביכר יהודה ורואין ציבור שראוי להביא העומר וב"ד מעברין בשביל השתים מאריכין עליהם זמן איסור חדש קשה להם הדבר אבל בשלא ביכר יהודה ובאחת מהשתים אין קשה להם אע"פ שראוי להביא מהג' לפי שמצותו להביא מיהודה:

ת"ר: ^גאין מעברין את השנים אלא ביהודה. 

אין מעברין את השנה אלא - בב"ד הקבוע ביהודה:

^דואם עיברוה בגליל - מעוברת.

העיד חנניה איש אונו: אם עיברוה בגליל = אינה מעוברת.

א"ר יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: מאי טעמא דחנניה איש אונו?

אמר קרא: (דברים יב, ה) "לשכנו תדרשו ובאת שמה".

כל דרישה שאתה דורש, לא יהיו אלא בשכנו של מקום.

שכנו של מקום - ירושלים והוא ביהודה:

ת"ר: ^האין מעברין את השנה אלא ביום.

ואם עיברוה בלילה = אינה מעוברת.

^וואין מקדשין את החדש, אלא ביום.

ואם קידשוהו בלילה - אינו מקודש.

א"ר אבא: מאי קרא?

(תהלים פא, ד) "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו". איזהו חג שהחדש מתכסה בו?

שהחדש מתכסה בו - שהלבנה אינה נראית בעליל לכל העולם דכתיב חדש בכסה:

הוי אומר זה ראש השנה.

הוי אומר זה ראש השנה - שחגה בראש חדש הוא אבל שאר חגים באמצע החדש הם וכתיב כי חק כלומר חק שישראל עושין באותו חג דהיינו קידוש החדש הרי הוא כמשפט  ומשפט ביום דכתיב ביום הנחילו את בניו כדדרשינן באחד דיני ממונות (לקמן דף לד:):

וכתיב: "כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב".

מה משפט ביום, אף קידוש החדש ביום.

ת"ר: ^זאין מעברין את השנה