בשני רעבון.

בשני רעבון - לפי שכלה התבואה וצריכין לאכול מן החדש:

תניא: רבי אומר: (מלכים ב ד, מב) "ואיש בא מבעל שלישה, ויבא לאיש האלהים, לחם בכורים עשרים לחם שעורים וגו'".

לחם ביכורים - לחם אביב משמע שעכשיו היה מבכר:

ואין לך קלה בכל ארץ ישראל לבשל פירותיה, יותר מבעל שלישה.

ואף על פי כן לא בכרה אלא מין אחד.

שמא תאמר חטים?

ושמא תאמר חיטין היו - שהן אפילות לכך נתאחרו לבשל עד אחר הפסח תלמוד לומר לחם שעורים:

תלמוד לומר שעורים.

שמא תאמר לפני העומר?

ושמא תאמר לפני העומר היה - ובזמן ביכר תלמוד לומר תן לעם ויאכלו מלמד שקרב העומר והותר החדש:

תלמוד לומר" (מלכים ב ד, מב) "תן לעם ויאכלו", אחר העומר היה.

אמור מעתה, ראויה היתה אותה שנה שתתעבר.

אמור מעתה ראויה היתה אותה שנה להתעבר - על האביב שכשהגיע ניסן עדיין לא היה רוב אביב דהא לאחר ששה עשר בניסן לא ביכרו אלא שעורין ולא קרינא ביה חדש האביב:

ומפני מה לא עיברה אלישע?

ששנת בצורת היתה, והיו הכל רצין לבית הגרנות

ששנת בצורת היתה - בקראי משכחת לה:

 

ת"ר: ^אאין מעברין את השנה לפני ראש השנה.

אין מעברין - אין יושבין ב"ד קודם ראש השנה לעיין ולומר תתעבר שנה זו בשני אדרים מפני שיש שכחה בדבר קודם שיגיע ומזלזלי בחמץ:

ואם עיברוה - אינה מעוברת. 

^באבל מפני הדחק - מעברין אותה אחר ראש השנה מיד.

אבל מפני הדחק - שמא לא יהא שם ב"ד מופלא סמוך לאדר או שמא יבא המלך אדומי ויעכב על ידן מעברין אותה ומודיעין לגולה אחר ר"ה מיד שעיברנוה:

ואעפ"כ, אין מעברין אלא אדר.

ואעפ"כ אין מעברין - אותה בשני חדשים אחרים אלא כשיגיע אדר יעשו שני אדרים:

איני?

והא שלחו ליה לרבא:

"זוג בא מרקת, ותפשו נשר,

זוג - שני תלמידי חכמים:

בא מרקת - טבריא:

ותפשו נשר - חיל פרסיים:

ובידם דברים הנעשה בלוז",

דברים הנעשים בלוז - תכלת בלוז עושין אותה כדאמרינן בסוטה (דף מו:) היא לוז שצובעין בה תכלת:

ומאי ניהו?

תכלת.

בזכות הרחמים, ובזכותם - יצאו בשלום.

"ועמוסי יריכי נחשון -

עמוסי יריכי נחשון - נשיא שבארץ ישראל שהוא מזרע נחשון בן עמינדב ראשון לנשיאים:

בקשו לקבוע נציב אחד,

בקשו לקבוע נציב אחד - בקשו להוסיף חדש אחד על השנה לעברה:

ולא הניחן אדומי הלז,

ולא הניחן אדומי הלז - מלכות הרשעה גזרה גזירה עליהן:

אבל בעלי אסופות נאספו, וקבעו לו נציב אחד, בירח שמת בו אהרן הכהן"?

בירח שמת בו אהרן - באב אלמא מפני הדחק מעיינין בעיבור שנה לפני ראש השנה:

חשובי מחשבי, גלויי לא מגלו.

גלויי לא מגלו - עד לאחר ראש השנה שלא ישכחו בני הגולה:

מאי משמע דהאי "נציב" לישנא דירחא הוא?

דכתיב: (מלכים א ד, ז) "ולשלמה שנים עשר נציבים על כל ישראל, וכלכלו את המלך ואת (אנשיו) חדש בשנה".

נציבים - ממונים:

חדש בשנה - יהיה על כל אחד לכלכל:

והכתיב: (מלכים א ד, יט) "ונציב אחד [אשר] בארץ"?

כנגד חדש העיבור - בשנה מעוברת היה אותו נציב מכלכל באדר השני:

רב יהודה ורב נחמן: חד אמר, אחד ממונה על כולם. וחד אמר, כנגד חדש העיבור.

 

ת"ר: אין מעברין את השנה, לא משנה לחברתה, ולא שלש שנים זו אחר זו.

משנה לחברתה - אם שנה הבאה צריכה לעבר אין מעברין שנה זו מפני צורכי שנה הבאה אלא הצריכה תתעבר:

ולא שלש שנים זו אחר זו - שא"כ משתנות השנים מתיקונם ובא לו ניסן השלישי באמצע הקיץ:

אמר רבי שמעון: מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים, ועיבר שלש שנים זו אחר זו.

אמרו לו: משם ראיה?! 

^גב"ד ישבו וקבעו אחת אחת בזמנה.

ב"ד ישבו וקבעו כל אחת ואחת בזמנה - ולא עיברו ג' שנים רצופות ולא זו אחר זו היו אלא מפני שר"ע חכם גדול היה ובקי בעיבור השנה והוא עומד ליהרג באו ב"ד וישבו עמו  ועיינו בעיבור ג' שנים ולא רצופות אלא כל אחת בזמנה דהא אמרינן מפני הדחק חשובי מחשבינן גלויי לא מגלינן לישנא אחרינא ולא ג' שנים זו אחר זו תנא קמא נמי בהא קאסר שלא יעיינו בעיבור שלש שנים זו אחר זו בישיבה אחת ואפילו לעברן בזמנן:

משם ראיה בית דין ישבו - אחרי כן בכל שנת עיבור ועיבור וקבעוה ולא סמכו על אותו מנין אלא לפי שהיה רבי עקיבא חכם גדול עיינו בשלשתם בימיו:

 

תנו רבנן: ^דאין מעברין את השנה: לא בשביעית,

לא בשביעית - לפי שמאריכין עליהן איסור עבודת קרקע:

ולא במוצאי שביעית.

ולא במוצאי שביעית - בשמינית לפי שכלה הישן מאריכין עליהן איסור החדש:

אימתי רגילין לעבר? 

^הערב שביעית.

בערב שביעית - להוסיף להם חדש לעבודת קרקע:

של בית רבן גמליאל היו מעברין במוצאי שביעית.

של בית רבן (שמעון) מעברין במוצאי שביעית - ואין חוששין אם כילה הישן דקסבר מביאין ירק ותבואה מחוצה לארץ לארץ ישראל מאותה שחרשו וזרעו בשביעית והתירם עומר  של שביעית:

ובפלוגתא דהני תנאי.

דתניא: אין מביאין ירק מחוצה לארץ.

ורבותינו התירו.

מאי בינייהו?

מאי בינייהו - במאי פליגי:

אמר רבי ירמיה: חוששין לגושיהן איכא בינייהו.

חוששין לגושייהו - שמא יביא עמה מגוש ארץ העמים שמטמא באהל ויטמא טהרות של ארץ ישראל:

 

תנו רבנן: ^ואין מעברין את השנה מפני הטומאה.

מפני הטומאה - כגון שהיה נשיא חולה ואמדוהו למות ערב הפסח או (שני) ימים קודם ויהיו טמאים או שהיה רובן טמאים בסוף אדר וכלתה אפר הפרה ואינן יכולין למצוא עכשיו  פרה אדומה אין מעברין בכך אלא יעשו בטומאה:

רבי יהודה אומר: מעברין.

אמר רבי יהודה: ^זמעשה בחזקיה מלך יהודה, שעיבר את השנה מפני הטומאה,

שעיבר את השנה מפני הטומאה - שנטמאו בימי אחז אביו מעבודה זרה שלא חששו לתורה והיה חזקיהו מחזירן למוטב וידע שלא יספיקו כולן לבא וליטהר עד הפסח ועיבר השנה:

ובקש רחמים על עצמו.

ובקש רחמים על עצמו - שימחל לו העון ולקמן פריך הואיל ואמר רבי יהודה מעברין למה ביקש רחמים על עצמו:

דכתיב (דברי הימים ב ל, יח) כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבולון לא הטהרו