(דה"ב ל, יח) "כי אכלו את הפסח בלא ככתוב, כי התפלל חזקיהו עליהם לאמר ה' הטוב יכפר בעד".
כי אכלו את הפסח בלא ככתוב - שעיבר את השנה מפני הטומאה שלא כדת:
רבי שמעון אומר: אם מפני הטומאה עיברוה - מעוברת.
אלא מפני מה ביקש רחמים על עצמו?
שאין מעברין אלא אדר אוהוא עיבר ניסן בניסן.
ניסן בניסן - לאחר שקידשו לשם ניסן חזר ונמלך ועשאו אדר השני:
ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר"ש: מפני שהשיא את ישראל לעשות פסח שני:
ר"ש בן יהודה אומר - לא עיברה אלא השיאן לפסח שני שלא כדין לפיכך ביקש רחמים על עצמו:
אמר מר: "רבי יהודה אומר מעברין". אלמא אית ליה לרבי יהודה בטומאה דחויה היא בציבור.
דחויה בציבור - כלומר בקושי הותרה טומאה בציבור וכל כמה דאפשר להדורי לעשותו בטהרה מהדרין ולכך מעברין כדי שיעשו בטהרה: ציץ מרצה על טומאת זבחים לעלות לרצון:
והא תניא: ציץ, בין שישנו על מצחו, ובין שאינו על מצחו - מרצה. דברי רבי שמעון.
בין שישנו על מצח - כהן גדול בשעת טומאה בין שאינו על מצחו מרצה:
ר' יהודה אומר: געודו על מצחו - מרצה. אין עודו על מצחו - אינו מרצה.
א"ל ר' שמעון: כהן גדול ביום הכיפורים יוכיח, שאינו על מצחו ומרצה?
כהן גדול - בבואו לפני לפנים ביום הכיפורים יוכיח שאינו לובש בגדי זהב ואם אירע' טומאה בקדשים מרצה הציץ:
אמר לו רבי יהודה: הנח ליום הכיפורים, שטומאה הותרה בציבור?
אמר לו - הנח ליום הכיפורים שכולו עבודת ציבור הוא וטומאה הותרה בקרבן ציבור כטהרה גמורה ואין צריך ציץ לרצות אלמא היתר גמור הוא:
וליטעמיך, תיקשי לך היא גופה?
"ר' יהודה אומר: מעברין. ואמר ר' יהודה: מעשה בחזקיה מלך יהודה, שעיבר את השנה מפני הטומאה, וביקש רחמים על עצמו"?
אלא חסורי מחסרא והכי קתני: "אין מעברין את השנה מפני הטומאה.
דואם עיברוה - מעוברת.
רבי יהודה אומר אינה מעוברת.
רבי יהודה אומר אינה מעוברת - לפי שהטומאה היתר היא בציבור ושלא לצורך עיברוה:
ואמר רבי יהודה וכו'".
אי הכי, "ר' שמעון אומר: אם מפני הטומאה עיברוה- מעוברת". היינו תנא קמא?
אמר רבא: לכתחלה איכא בינייהו.
לכתחילה א"ב - דת"ק קאמר אין מעברין לכתחילה ולרבי שמעון מעברין לכתחילה ואיידי דקאמר רבי יהודה אינה מעוברת אמר איהו מעוברת והוא הדין לכתחילה:
תניא נמי הכי: אין מעברין את השנה מפני הטומאה לכתחילה.
ר' שמעון אומר: מעברין.
אלא מפני מה בקש רחמים על עצמו?
שאין מעברין אלא אדר והוא עיבר ניסן בניסן.
אמר מר: השאין מעברין אלא אדר, והוא עיבר ניסן בניסן.
ולית ליה לחזקיה: (שמות יב, ב) "החדש הזה לכם" זה ניסן, ואין אחר ניסן.
ואין אחר ניסן. משקבעתו זה ניסן אין אתה יכול לעשות זה אדר והאחר ניסן:
טעה בדשמואל.
דאמר שמואל: ואין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר, הואיל וראוי לקובעו ניסן.
ביום שלשים של אדר - אם לא ישבו עד הנה בעיבור שנה לא יעברוה עוד הואיל והיום ראוי לקבוע ניסן אם היה אדר חסר:
ואיהו סבר "הואיל וראוי" - לא אמרינן.
ואיהו - מעיקרא סבר הואיל וראוי לא אמרינן ועיברה ולבסוף הודה לשמואל וביקש רחמים על עצמו:
תניא נמי הכי: אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר, הואיל וראוי לקובעו ניסן:
"רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: מפני שהשיא את ישראל לעשות פסח".
שני היכי דמי?
היכי דמי - דמעיקרא השיא ולבסוף חזר בו:
אמר רב אשי: כגון שהיו ישראל מחצה טמאים ומחצה טהורים, ונשים משלימות לטהורים, ועודפות עליהם.
מחצה - לאו דווקא אלא כדמפרש ואזיל שהזכרים היו טמאים יותר מן הטהורים ונשים היו רובן טהורות עד שהנשים טהורות משלימות את מחצה טהורים ועודפות עליהן שכשאתה מונה אנשים ונשים כאחת בטמאים ובטהורים נמצאו טהורים יתירים ופלוגתא בפרק האשה (פסחים דף צא:) דאיכא למאן דאמר נשים חובה בהבאת הפסח ראשון ואיכא למאן דאמר נשים רשות וחזקיה מעיקרא סבר נשים בפסח ראשון חובה ומיצטרפו הלכך היו טמאים מיעוטא ומידחו ולבסוף סבר נשים בפסח ראשון רשות ולא מיצטרפי והוו להו טמאים רובא ואיש נדחה לפסח שני ואין ציבור נידחין:
מעיקרא סבר זנשים בראשון חובה, דהוו מיעוטן טמאים, ומיעוטן מידחו לפסח שני.
ולבסוף סבר, נשים בראשון רשות, דהוו להו טמאים רובא, ורובא לא מדחו לפסח שני:
גופא: "אמר שמואל: אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר, הואיל וראוי לקובעו ניסן".
עיברוה מאי?
אמר עולא: אין מקדשין את החדש.
אין מקדשין את החדש - לומר מקודש הוא לאדר השני דכיון דראוי לקבוע ניסן קרינא ביה זה ניסן ואין אחר ניסן אלא שתקי וכי מטי ריש ירחא אחרינא מקדשי ליה לניסן:
קידשו מאי?
אמר רבא: בטל העיבור.
רב נחמן אמר: חמעובר ומקודש.
א"ל רבא לרב נחמן: מכדי מפוריא לפיסחא תלתין יומין הוו, ומפוריא דרשינן בהלכות הפסח.
ומפוריא דרשינן בהלכות הפסח - וכיון דלא עיברוה קודם הפורים ושמעו דרשה של הלכות הפסח כי הדר מעברי בית דין לשתא ומודעי לעלמא לא מהימני להו לשלוחי ב"ד ומזלזלי בחמץ:
דתניא: טשואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום.
רשב"ג אומר: שתי שבתות.
וכי מטי ריש ירחא, מרחקין ליה, אתי לזלזולי בחמץ?
אמר ליה: מידע ידיעי, דשתא מעברתא בחושבנא תליא מילתא.
בחושבנא תליא מילתא - שהקיץ והחורף לפי חשבון תקופת החמה הם מתגלגלין, וכשרבין ימי שנות החמה על שנות הלבנה יותר מדאי מתאחר האביב אחר הפסח, שהמועדות אנו קובעין אחר תולדות הלבנה:
אמרי חושבנא הוא דלא סליק להו לרבנן עד השתא.
אמר רב יהודה אמר שמואל: אין מעברין את השנה אלא א"כ היתה תקופה חסירה רובה של חודש.
אין מעברין את השנה - על התקופה אא"כ חישבו ומצאו שתקופת תמוז חסירה מהשלמת תשעים וא' יום שלה רובו של חדש תשרי:
וכמה רובה של חודש - יששה עשר יום. דברי רבי יהודה.
ששה עשר יום - ותקופת תשרי נופלת בי"ז. אבל אם היתה תקופת תשרי נופלת בששה עשר - אין מעברין. ולקמיה יליף טעמא: