איכא בינייהו, יום תקופה מתחיל ויום תקופה גומר.
איכא בינייהו - דלר' יהודה יום תקופה גומר ואפילו לא חסרה אלא עשרים ונפלה בכ"א ליכא מקצת חג ולר' יוסי יום תקופה מתחיל ואם נפלה בכ"א איכא מקצת חג עד שתחסר כ"א ותפול חדשה בכ"ב והוה ששה עשר לפני הפסח דהוי ההיא לפני החג חסירה כ"א הוא דמעברין אבל חסירה בציר מהכי לא.:
ולא מסיימי.
ולא מסיימי - אין סימן איזה מהן קאמר ששה עשר חסירה ובי"ז תפול מעברין אבל נפלה בט"ז אין מעברין דיום תקופה מתחיל ואיכא כוליה חג וחד מינייהו קאמר אפילו נפלה בט"ז מעברין דיום תקופה גומר וליכא כוליה חג ואע"ג דתרוייהו אמרי כחדא ששה עשר חד קאי אחיסרון וחד קאי אנפילה ולא ידעינן הי מינייהו:
"אחרים אומרים מיעוטו. וכמה מיעוטו? ארבעה עשר יום".
מאי קסברי?
אי קסברי: יום תקופה גומר, וכוליה חג בעינן, האיכא?
אמר רב שמואל בר רב יצחק: אחרים בתקופת ניסן קיימי.
דכתיב: (דברים טז, א) "שמור את חדש האביב" אשמור אביב של תקופה, שיהא בחדש ניסן.
שמור את חודש האביב שמור אביב של תקופה שיהא בחודש ניסן - שמור תקופת חדש ניסן של חמה שיהא בתוך חידושה של לבנה אביב הוא ניסן של חמה שאין ניסן קרוי אביב אלא על פי בישול התבואה שמתבכרת בו וכל ביכור התבואה ועתי הקיץ והחורף לחשבון החמה הם ואמר רחמנא שמור שיהא חדש ניסן של חמה נמשך לתוך ימי חידושה של לבנה דכתיב חדש ואין לשון חידוש נופל אלא על לבנה המתחדשת ואשמועינן שיהא ניסן של חמה נמשך בתוך ימי חידוש הלבנה במקצת וכמה הן ימי חידושה י"ד ימים מכאן ואילך היא ישנה:
וליעבריה לאדר?
וליעברה לאדר - ולידחייה לפסח חד יומא? ואי נמי מיקלע פסח בבד"ו לא איכפת לן, דהא דלא עבדינן פסח בבד"ו טעמא משום תשרי הוא, והיכא דלא אפשר מוטב דלעבריה לאדר, וליקלע בבד"ו וניעבר בקייטא חד ירחא חסר טפי מכסדרן וניהדר לתשרי בדוכתא ביום הגון ולא ניעברוה לשתא למידחינהו לכולהו מועדות חדש שלם:
אמר רב אחא בר יעקב: תנא מלמעלה למטה קחשיב.
והכי קאמר: "עד מיעוטו - מעברין. וכמה מיעוטו? ארבעה עשר יום".
תנא - דאחרים מלמעלה למטה קחשיב. וה"ק: מעברין עד מיעוטה ולא מיעוטה בכלל. כלומר אם תחסר תקופת טבת י"ח ימים או י"ז או ט"ז או ט"ו ותפול תקופת ניסן ביום ט"ז מעברין. אבל אם חסרה י"ד ונפול תקופת ניסן בט"ו - אין מעברין. דמעברין לאדר ותפול תקופת ניסן בי"ד ויום תקופה מתחיל ויעשה פסח בתקופה חדשה:
רבינא אמר: לעולם אחרים בתשרי קיימי.
לעולם בתשרי קיימי - ומשום הכי ליכא לתקוני מילתא בעבורי ירחי ומדחייא חד יומא למועד כדמפרש לעיל דתשרי לא מידחי חד יומא הוא ודאמרינן הא איכא כולה חול המועד בתקופה חדשה קסברי אחרים כוליה חג בעינן ואפילו יו"ט ראשון בתקופה חדשה ויום תקופה גומר הלכך כי נפלה תקופה בט"ו מעברינן:
וקסברי אחרים כוליה חג בעינן ויו"ט ראשון.
יום טוב ראשון חג האסיף כתיב?
חג הבא בזמן אסיפה:
חג האסיף כתיב - חולו של מועד משמע ומשנינן אחרים הכי משמע להו קרא חג האסיף חג הבא בזמן אסיפה דהיינו סוכות יהא בתקופה חדשה:
סמיכת זקנים:
ת"ר: (ויקרא ד, טו) "וסמכו זקני" יכול זקני השוק?- ת"ל: "עדה".
זקני השוק - שאינן מסנהדרין:
אי עדה, יכול קטני עדה?
קטני עדה - מסנהדרי קטנה:
ת"ל: "העדה", מיוחדין שבעדה.
מיוחדין שבעדה - סנהדרי גדולה:
וכמה הן?
"וסמכו" - שנים. "זקני" - שנים, ואין ב"ד שקול - מוסיפין עליהם עוד אחד, הרי כאן חמשה. דברי רבי יהודה.
רבי שמעון אומר: "זקני" - שנים. ואין בית דין שקול - מוסיפין עליהן עוד אחד, הרי כאן שלשה.
ור' שמעון, הכתיב "וסמכו"?
ההוא מיבעי ליה לגופיה.
ורבי יהודה לגופיה לא צריך.
דאם כן, דלא אתי "וסמכו" לדרשה, ליכתוב: "זקני העדה ידיהם על ראש הפר"?
ור' שמעון?
אי כתיב הכי, הוה אמינא מאי "על" בסמוך?
על בסמוך - ולא צריך למיסמך ממש כתב רחמנא וסמכו ממש: ולר"י משום סמיכה ממש לא איצטריך וסמכו אלא ליכתוב את ידיהם על ראש ואנא גמיר ראש ראש מוסמך ידו על ראש העולה (ויקרא א):
ורבי יהודה?
גמר "ראש", "ראש" מעולה.
ור"ש?
לא גמר: "ראש", "ראש" מעולה.
תנא: בסמיכה, וסמיכת זקנים בג'.
מאי סמיכה? ומאי סמיכת זקנים?
א"ר יוחנן: גמיסמך סבי.
מיסמיך סבי - לקרות להם רבי:
א"ל אביי לרב יוסף: מיסמך סבי בשלשה מנלן?
אילימא מדכתיב: (במדבר כז, כג) "ויסמוך את ידיו עליו", אי הכי, תסגי בחד?
וכי תימא משה במקום שבעים וחד קאי?
במקום שבעים וחד קאי - לפי שהיה משה ראש להם ושקול ככולם:
אי הכי ליבעי שבעים וחד?
קשיא.
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: "בידא ממש סמכין ליה?"
בידא ממש סמכי ליה - בלשון בעיא גרסינן ליה כלומר מי בעו לאתנוחי ידייהו על רישיה דסבא:
אמר ליה: ד"סמכין ליה בשמא קרי ליה רבי ויהבי ליה רשותא למידן דיני קנסות".
למידן דיני קנסות - דאלהים כתיב (שמות כב) דמשמע דייני מומחין והיינו סמוכין ובשאר דיני ממונות לא בעינן מומחין כדאוקימנא בריש פירקין (דף ב:) משום נעילת דלת והיכא דליכא נעילת דלת כגון בד' שומרין וגזילות דיינינן בבבל אע"ג דליכא סמוכין דשליחותייהו קא עבדינן כדמפרש בהחובל (ב"ק דף פד:) אבל בקנסא לא עבדינן שליחותייהו משום דלא שכיחא ולית בה חסרון כיס:
וחד לא סמיך?
והא אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב, ורבי יהודה בן בבא שמו, שאילמלא הוא, נשתכחו דיני קנסות מישראל.
"נשתכחו"?! נגרוסינהו?
אלא