בעליל לעיר - צריך לעסוק במדידה.
בעליל לעיר - במפורסם לכל שקרוב הוא לעיר זו מכל עיירות:
מתניתין דלא כי האי תנא.
דתניא: רבי אליעזר בן יעקב אומר: (דברים כא, ב) "ויצאו זקניך ושופטיך".
"זקניך" - זו סנהדרין. "ושופטיך" - זה מלך וכהן גדול.
מלך: דכתיב: (משלי כט, ד) "מלך במשפט יעמיד ארץ".
כהן גדול: דכתיב: (דברים יז, ט) "ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט".
איבעיא להו: רבי אליעזר בן יעקב בחדא פליג או בתרתי פליג?
במלך וכהן גדול פליג, אבל בסנהדרי אי כר' יהודה אי כרבי שמעון.
או דילמא בסנהדרי נמי פליג, דאמר כולה סנהדרי בעינן?
אמר רב יוסף: ת"ש: מצאן אבית פגי
בית פגי - מקום לפנים מן חומת העיר ונדון כירושלים לכל דבריו:
מצאן - זקן ממרא לסנהדרין חוץ ללשכת הגזית שהיתה בהר הבית:
והמרה עליהן - יכול תהא המראתו המראה.
יכול תהא המראתו המראה - לידון בחנק:
ת"ל: (דברים יז, ח) "וקמת ועלית אל המקום". אמלמד שהמקום גורם.
דנפוק כמה?
אילימא מקצתן?
דילמא הנך דאיכא גואי קיימי כוותיה?
אילימא - דנפוק מקצתן והורו אותן שבחוץ והמרה על דבריהם מאי איריא מקום גורם תיפוק לי דפטור משום דילמא הנך דבלישכה כוותיה סבירא להו:
אלא פשיטא דנפוק כולהו.
למאי?
אילימא לדבר הרשות?
במי מצו נפקי?
והכתיב: (שיר השירים ז, ג) "שררך אגן הסהר אל יחסר המזג".
שררך אגן הסהר - כתיב ודרשינן באחד דיני ממונות (ד' לז.) אל יחסר המזג אם נצרך אחד מהן לצאת אם יש שם עשרים ושלשה כנגד סנהדרי קטנה יוצא ואם לאו אינו יוצא:
אלא פשיטא לדבר מצוה.
היכי דמי?
לאו למדידת עגלה. ורבי אליעזר בן יעקב היא, דאמר: כולי סנהדרי בעינן.
אמר ליה אביי: לא.
כגון שיצאו להוסיף על העיר ועל העזרות.
על העיר - על ירושלים וצריך לקדש התוספת בשתי תודות ובשיר כדאמרינן בשבועות (ד' יד.):
כדתנן: אין מוסיפין על העיר ועל העזרות, אלא בבית דין של שבעים ואחד.
תניא כוותיה דרב יוסף: מצאן אבית פאגי והמרה עליהן, כגון שיצאו למדידת עגלה ולהוסיף על העיר ועל העזרות, יכול שתהא המראתו המראה?
ת"ל: "וקמת ועלית אל המקום", מלמד שהמקום גורם:
נטע רבעי ומעשר שני שאין דמיו ידועין בשלשה:
תנו רבנן: גאיזהו מעשר שני שאין דמיו ידועין?
פירות שהרקיבו ויין שהקרים ומעות שהחלידו.
הקרים - החמיץ:
החלידו - דרוייל"א בלע"ז:
תנו רבנן: דמעשר שני שאין דמיו ידועין - פודין אותו בשלשה לקוחות.
לקוחות - סוחרים בקיאים בשומא:
אבל לא בשלשה שאין לקוחות.
אפילו נכרי אחד מהן, אפילו אחד מהם בעלים.
בעי רבי ירמיה: שלשה ומטילין לתוך כיס אחד מהו?
תא שמע: האיש ושתי נשיו פודין מעשר שני שאין דמיו ידועין.
דילמא כגון רב פפא ובת אבא סוראה:
בת אבא סוראה - אשת רב פפא. כדאמר בכתובות פ' אלו נערות (ד' לט.) אמר רב פפא אמרה לי בת אבא סוראה כו' והיתה עושה לעצמה:
ההקדשות בשלשה:
מתניתין דלא כי האי תנא.
דתניא: ר' אליעזר בן יעקב אומר: אפילו צינורא של הקדש - צריכה עשרה בני אדם לפדותה.
צינורא - מזלג קטן שטוין בו זהב:
א"ל רב פפא לאביי: בשלמא לרבי אליעזר בן יעקב דאמר כשמואל.
כשמואל - לקמן בשמעתין:
דאמר שמואל: עשרה כהנים כתובין בפרשה.
עשרה כהנים כתובין - בפדיון הקדישות שלשה בפרשת ערכין שהיא ראשונה ושלשה בפדיון בהמה וארבעה בקרקעות:
אלא לרבנן, שלשה מנא להו?
וכי תימא דכתיב בהו: שלשה?
אילימא משום דכתיב בהו - שלשה כהנים בפדיון בהמה דהיינו פדיון הקדש והוא הדין לשאר הקדשות:
קרקעות דכתיב בהו ארבעה - תיסגי בארבעה?
תסגי בארבע אלמה תנן הקרקעות תשעה וכהן - אלא משום הכי בעי קרקעות עשרה משום דפרשה אחרונה היא וכדשלים פרשת הקרקעות כבר נשלמו י' כהנים ותלמד תחתונה מעליונה לכהן תהיה אחוזתו לא ממניינין דלאו בשומא כתב אלא והעריכו הכהן כערכך הכהן וחשב לו הכהן וכיוצא בהן:
וכי תימא הכי נמי?
אלמה תנן: הקרקעות תשעה, וכהן?
אלא מאי דמשלמי בהו עשרה?
הקדשות דמשלמי בהו שיתא ליבעו שיתא?
הקדשות - דהיינו פדיון בהמה טמאה שהיא אמצעית ומשלמי בה שיתא כהנים דהא איכתיבא לה פרשת ערכין גבה ניבעי שיתא:
קשיא:
הקדשות - דהיינו פדיון בהמה טמאה שהיא אמצעית ומשלמי בה שיתא כהנים דהא איכתיבא לה פרשת ערכין גבה ניבעי שיתא:
הערכין כו':
מאי ערכין המטלטלין?
ערך - לא שייך גבי כלים אלא באדם ונותן לפי שניו כמו שכתוב בפרשה:
א"ר גידל אמר רב: באומר: "ערך כלי זה עלי".
דא"ר גידל אמר רב: