אואין עשה, דוחה לא תעשה ועשה.
ואין עשה - יבמה יבא עליה (דברים כה):
אלא מן האירוסין, אמאי? יבא עשה וידחה לא תעשה?
בגזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה.
ביאה ראשונה - דייבום מקיימא מצות עשה ביאה שניה לאו מצות יבום הוא:
תניא נמי הכי: גאם קדמו ובעלו ביאה ראשונה - קנו. ואסור לקיימן בביאה שניה:
מת לו מת כו':
ת"ר: (ויקרא כא, יב) "ומן המקדש לא יצא", לא יצא עמהן, אבל יוצא הוא אחריהן.
כיצד?
הן נכסין והוא נגלה, הן ניגלין והוא נכסה:
ויוצא עד פתח כו':
שפיר קאמר ר' יהודה?
אמר לך רבי מאיר: אי הכי, לביתו נמי לא.
אלא ה"ק: "מן המקדש לא יצא", מקדושתו לא יצא. וכיון דאית ליה הכירא, לא אתי למינגע.
ומן המקדש לא יצא - בכהן גדול אונן כתיב (ויקרא כא) דהא כתיב לעיל מיניה לאביו ולאמו לא יטמא:
מקדושתו לא יצא - כלומר יעשה חיזוק לדבריו שלא יגרום לצאת מקדושה וליטמא:
ורבי יהודה?
אגב מרריה דילמא מקרי ואתי ונגע:
מרריה - מרירות לבו:
כשהוא מנחם:
ת"ר: דכשהוא עובר בשורה לנחם את אחרים - סגן, ומשוח שעבר - בימינו. וראש בית אב, ואבלים, וכל העם - משמאלו.
משוח שעבר - כגון שאירע בו פסול בכהן גדול ומינו אחר תחתיו וכשעבר פסולו של ראשון חוזר לעבודתו ושני קרא ליה משוח שעבר:
הוכשהוא עומד בשורה ומתנחם מאחרים: סגן - מימינו. וראש בית אב וכל העם - משמאלו.
אבל משוח שעבר לא אתי גביה.
מ"ט?
חלשא דעתיה. סבר קא חדי בי.
חלשה דעתיה - דכהן גדול:
חדי בי - שמח באבלי:
א"ר פפא: ש"מ מהא מתניתא תלת:
ש"מ - מדקתני סגן מיכן והעם מיכן וכהן באמצע היינו סגן היינו ממונה דמתני' דקתני הממונה ממצעו לכהן ונותנו בינו לבין העם:
שמע מינה והיינו סגן היינו ממונה.
ושמע מינה זאבלים עומדין וכל העם עוברין.
וש"מ - כן מנהג תנחומין שורה שיהו אבלים עומדין במקומן וכל העם עוברין איש איש כשמגיע אצל האבל מנחמו ועובר מדקתני כשהוא עובר לנחם וגבי מתנחם קתני כשהוא עומד בשורה להתנחם: [ברש"י בגמרא רש"י זו בא לאחרי רש"י הבא. ואולי לרש"י הי' גירסא אחרת בגמרא ג"כ]
ושמע מינה חאבלים לשמאל המנחמין הן עומדין.
אבלים לשמאל המנחמים - מדקתני ואבל וכל העם משמאלו והרי הוא היה מן המנחמין וקתני אבלים לשמאלו:
ת"ר: בראשונה היו אבלים עומדין וכל העם עוברין. והיו ב' משפחות בירושלים מתגרות זו בזו, זאת אומרת: "אני עוברת תחלה" וזאת אומרת: "אני עוברת תחלה" - התקינו שיהא העם עומדין ואבלים עוברין:
(חזר והלך וסיפר סימן):
אמר רמי בר אבא: החזיר רבי יוסי את הדבר ליושנו בציפורי, שיהיו אבלים עומדין וכל העם עוברין.
ואמר רמי בר אבא: התקין רבי יוסי בציפורי, טשלא תהא אשה מהלכת בשוק ובנה אחריה, משום מעשה שהיה.
ובנה אחריה - בנה הקטן לא יהלך אחריה אלא לפניה:
משום מעשה שהיה - שגנבוהו פריצים מאחריה ונתנוהו בבית וכשחזרה ולא ראתהו התחילה צועקת ובוכה בא אחד מהם ואמר בואי ואראנו ליך ונכנסה אחריו ועינו אותה:
ואמר רמי בר אבא: התקין ר' יוסי בציפורי: ישיהיו נשים מספרות בבית הכסא - משום ייחוד.
מספרות - זו עם זו:
משום ייחוד - שמא ילך אדם שם ואם לא ישמע קול אדם יכנס ויתייחד שם ותנן (קידושין דף פ:) לא יתייחד אדם עם ב' נשים ובבית הכסא שבשדות קמיירי שהיה בית הכסא שלהם בשדה חוץ לעיר והכל ניפנים שם:
אמר רב מנשיא בר עות: שאילית את רבי יאשיה רבה, בבית עלמין דהוצל, ואמר לי: כאין שורה פחותה מעשרה בני אדם. ואין אבלים מן המנין. בין שאבלים עומדין וכל העם עוברין, בין שאבלים עוברין וכל העם עומדין:
כשהוא מתנחם כו':
איבעיא להו כי מנחם הוא אחריני היכי?
אמר להו: ת"ש: והוא אומר: "תתנחמו".
והוא אומר תתנחמו - ברייתא היא:
היכי דמי?
אילימא כי מנחמי אחריני לדידיה, אמר להו איהו: "תתנחמו"?
נחשא קא רמי להו?
נחשא קא רמי - סימן הוא מטיל להם להרע שיצטרכו לנחומים בתמיה:
אלא לכי מנחם לאחריני, אמר להו: "תתנחמו".
ש"מ:
מלך לא דן כו':
אמר רב יוסף: לא שנו אלא מלכי ישראל, מאבל מלכי בית דוד דן ודנין אותן.
דכתיב: (ירמיהו כא, יב) "בית דוד, כה אמר ה', דינו לבקר משפט".
ואי לא דיינינן ליה, אינהו היכי דייני?
והכתיב: (צפניה ב, א) "התקוששו וקושו".
ואמר ר"ל: קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים?
אלא מלכי ישראל מ"ט לא?
משום מעשה שהיה.
דעבדיה דינאי מלכא, קטל נפשא.
אמר להו שמעון בן שטח לחכמים: תנו עיניכם בו, ונדוננו.
תנו עיניכם - לדונו בדין ולא תחניפו ולא תשאו פניו:
שלחו ליה: "עבדך קטל נפשא".
שדריה להו.
שלחו לי': "תא אנת נמי להכא".
(שמות כא, כט) "והועד בבעליו", אמרה תורה. יבא בעל השור, ויעמוד על שורו.
אתא, ויתיב.
א"ל שמעון בן שטח: "ינאי המלך, עמוד על רגליך, ויעידו בך.
ויעידו בך - שעבדך הרג את הנפש דעבדו כחמורו והפסד ממון הוא לו לפיכך צריך לדונו בפניו:
ולא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד".
שנאמר: (דברים יט, יז) "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב וגו'".
אמר לו: "לא כשתאמר אתה, אלא כמה שיאמרו חבריך"?