נפנה לימינו - כבשו פניהם בקרקע.
נפנה - שמעון לימינו לידע אם יאמרו כמותו:
כבשו פניהם - שהיו יראין ממנו:
נפנה לשמאלו - וכבשו פניהם בקרקע.
אמר להן שמעון בן שטח: בעלי מחשבות אתם, יבא בעל מחשבות ויפרע מכם.
בעל מחשבות - הקב"ה:
מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע, ומתו.
באותה שעה אמרו מלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו:
לא חולץ ולא חולצין וכו':
ולא חולצין לאשתו - מפני שאסורה לינשא: חליצה גנאי היא לו לבא לב"ד ותהא רוקקת לפניו וייבום גנאי הוא לו לקום על שם אחיו:
איני?
והאמר רב אשי אפילו למאן דאמר: אנשיא שמחל על כבודו כבודו מחול - במלך שמחל על כבודו, אין כבודו מחול.
הא דרב אשי - בפ' קמא דקידושין (דף לב:):
שנאמר: (דברים יז, טו) "שום תשים עליך מלך", שתהא אימתו עליך?
מצוה שאני:
ואין נושאין כו':
תניא: אמרו לו לר' יהודה, נשים הראויות לו מבית המלך.
הראויות לו - המותרות לו אבל נשיו של שאול לא:
ומאי נינהו? מירב ומיכל.
שאלו תלמידיו את ר' יוסי: היאך נשא דוד שתי אחיות בחייהן?
אמר להן: מיכל אחר מיתת מירב נשאה.
ר' יהושע בן קרחה אומר קידושי טעות היו לו במירב.
שנאמר: (שמואל ב ג, יד) "תנה את אשתי את מיכל אשר ארסתי לי במאה ערלות פלשתים".
מאי תלמודא?
אמר רב פפא: מיכל אשתי ולא מירב אשתי.
מאי קידושי טעות?
דכתיב: (שמואל א יז, כה) "והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול וגו'".
אזל, קטליה.
אמר לו: "מלוה אית לך גבאי, גוהמקדש במלוה אינה מקודשת".
מלוה אית לך גבאי - עושר גדול וקידושין אחרים לא קיבלתי:
אזל, יהבה לעדריאל.
דכתיב: (שמואל א יח, יט) "ויהי בעת תת את מירב בת שאול לדוד וגו'".
בעת תת - כשהגיע עת לתתה לדוד נתנה לעדריאל:
א"ל: "אי בעית דאתן לך מיכל, זיל אייתי לי מאה ערלות פלשתים".
אזל, אייתי ליה.
א"ל: "מלוה ופרוטה אית לך גבאי".
מלוה ופרוטה - מלוה עושר גדול שנתחייבתי לך בשביל גלית ופרוטה שוה כסף שקבלתי ממך בהללו ערלות פלשתים:
שאול סבר: מלוה ופרוטה דעתיה אמלוה.
שאול סבר דעתיה - דמקדש למקדש במלוה דחשיבא הלכך לאו קידושי נינהו ואזל ויהבה לפלטי בן ליש:
ודוד סבר: מלוה ופרוטה דדעתיה אפרוטה.
ודוד סבר - דעתיה אפרוטה משום הכי קרי לה אשתי:
ואיבעית אימא: דכולי עלמא מלוה ופרוטה- דעתיה אפרוטה.
שאול סבר: לא חזו ולא מידי.
ודוד סבר: חזו לכלבי ושונרי.
ור' יוסי, האי: "תנה את אשתי, את מיכל", מאי דריש ביה?
האי תנה את אשתי את מיכל - דמשמע זו אשתי ולא מירב אשתי:
מאי דריש ביה - רבי יוסי דלא דריש ולא מירב אשתי:
ר' יוסי לטעמיה.
לטעמיה - דדריש ממקרא מעורבב כדלקמן מה מיכל אשתי אף מירב אשתי:
דתניא: רבי יוסי היה דורש מקראות מעורבין.
כתיב: (שמואל ב כא, ח) "ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול, את אדמוני ואת מפיבושת, ואת חמשת בני מיכל אשר ילדה לעדריאל המחולתי וגו'".
וכי לעדריאל נתנה, והלא לפלטי בן ליש נתנה?
דכתיב: (שמואל א כה, מד) "ושאול נתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן ליש וגו'".
אלא מקיש קידושי מירב לעדריאל, לקידושי מיכל לפלטי.
קדושי מיכל לפלטי - פשיטא לן דבעבירה דהא כתיב אשתי מיכל . וקיימא לן (קידושין דף מז.) דעתיה אפרוטה דבת קידושין היא:
מה קידושי מיכל לפלטי - בעבירה. אף קידושי מירב לעדריאל - בעבירה.
ור' יהושע בן קרחה נמי, הכתיב: "את חמשת בני מיכל בת שאול"?
אמר לך רבי יהושע: וכי מיכל ילדה? והלא מירב ילדה?
מירב ילדה, ומיכל גידלה.
לפיכך נקראו על שמה, ללמדך שכל המגדל יתום בתוך ביתו, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו:
(חנינא קרא יוחנן ואשתו אלעזר וגאולה ושמואל בלימודי סימן):
רבי חנינא אומר מהכא: (רות ד, יז) "ותקראנה לו השכנות שם לאמר, יולד בן לנעמי".
וכי נעמי ילדה והלא רות ילדה?
אלא רות ילדה ונעמי גידלה.
לפיכך נקרא על שמה.
רבי יוחנן אמר מהכא: (דברי הימים א ד, יח) "ואשתו היהודית ילדה את ירד אביגדור וגו' אלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח (לו) מרד".
ואשתו היהודית - בכלב בן יפונה משתעי קרא יהודית על שם שכפרה בע"ז ונתגיירה שכל הכופר בע"ז נקרא יהודי דכתיב (דניאל ג) איתי גוברין יהודאין וגו':
ירד אביגדור - כולן שמותן של משה הן:
"מרד" - זה כלב. ולמה נקרא שמו מרד? שמרד בעצת מרגלים.
מרד - כלב שמרד בעצת מרגלים:
וכי בתיה ילדה? והלא יוכבד ילדה?
אלא יוכבד ילדה, ובתיה גידלה. לפיכך נקרא על שמה.
רבי אלעזר אמר מהכא: (תהלים עז, טז) "גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה".
וכי יוסף ילד? והלא יעקב ילד?
אלא יעקב ילד, ויוסף כילכל. לפיכך נקראו על שמו.
אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו.
שנאמר: (במדבר ג, א) "ואלה תולדות אהרן ומשה".
תולדות אהרן ומשה - ומפרש בתריה בני אהרן ולא הוזכרו בני משה שם:
וכתיב: "ואלה שמות בני אהרן"?
לומר לך: אהרן ילד, ומשה לימד. לפיכך נקראו על שמו.
(ישעיהו כט, כב) "לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם".
וכי היכן מצינו ביעקב שפדאו לאברהם?
אמר רב יהודה: שפדאו מצער גידול בנים.
שפדאו מצער גידול בנים - שהוטל עליו טורח השבטים שעל אברהם היה מוטל אותו טורח דכתיב (בראשית כו) והרביתי את זרעך והוא פדאו:
והיינו דכתיב: (ישעיהו כט, כב) "לא עתה יבוש יעקב וגו'".
"לא עתה יבוש יעקב", מאביו.
"ולא עתה פניו יחוורו", מאבי אביו.
כתיב פלטי, וכתיב פלטיאל?
אמר ר' יוחנן: פלטי שמו, ולמה נקרא שמו פלטיאל? שפלטו אל מן העבירה.
מה עשה?
נעץ חרב בינו לבינה. אמר: "כל העוסק בדבר זה", ידקר בחרב זה.
והכתיב: (שמואל ב ג, טז) "וילך אתה אישה"?
והא כתיב אישה - אלמא בא עליה:
שנעשה לה כאישה.
שנעשה לה כאישה - שהיה מגדלה ומחבבה:
והכתיב: (שמואל ב ג, טז) "הלך ובכה"?
הלך ובכה אחריה - בקושיא קא נסיב לה:
על המצוה דאזיל מיניה.
"עד בחורים" - שנעשו שניהם כבחורים, שלא טעמו טעם ביאה.
עד בחורים - קרא קא דריש ואזיל:
אמר רבי יוחנן: תוקפו של יוסף, ענוותנותו של בועז.
תוקפו של יוסף ענוותנותו של בועז - דבר גדול של יוסף כדבר קל וקטן שבבועז תוקף דבר גדול וחמור ויש לו שם ענוה דבר שאין לו שם שאדם עושה לפי תומו:
תוקפו של בועז, ענוותנותו של פלטי בן ליש.
תוקפו של יוסף, ענוותנותו של בועז.
דכתיב: (רות ג, ח) "ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש, וילפת".
מאי וילפת?
אמר רב: שנעשה בשרו כראשי לפתות
שנעשה בשרו - אבר:
כראשי לפתות - נתקשה ואעפ"כ כבש יצרו ואף על פי שפנויה היתה ועמו במיטה אבל יוסף אשת איש היתה ואינה עמו במיטה: