ומיגנזו כולי עלמא.

מיגנזו - מתחבאין:

כי אתי, א"ל: "ממאן נבעי?".

כי ניחא נפשיה, א"ל: "שקולו תליסר מעי, דציירי לי בסדינאי, והדרו ליה לפלניא, דשקלתינהו מיניה ולא איצטריכו לי:

 

א"ר שמעון בתחילה היו קוראין אותן אוספי שביעית:

מאי קאמר?

אמר רב יהודה: ה"ק, בתחילה היו אומרים: "אוספי שביעית - כשרין. סוחרין - פסולין".

אוספין כשרין - דמצי למיכלינהו קודם זמן הביעור:

משרבו ממציאי מעות לעניים, ואזלי עניים ואספי להו ומייתו, חזרו לומר: "אחד זה ואחד זה - פסולין".

ואזלי עניים אספי להו - בשביל המעות והוו להו סוחרי שביעית ורחמנא אמר לאכלה ולא לסחורה (ע"ז דף סב.) והכי משמע מתניתין בתחלה לאלו הפסולין עכשיו משום סוחרי  שביעית היו קורין אותן אוספי שביעית וכשרין משרבו האנסין חזרו לקרות את האוספין סוחרין ופסולין:

קשו בה בני רחבה: האי: "משרבו האנסים", "משרבו התגרין" מיבעי ליה?

אלא בתחילה היו אומרים: "אחד זה ואחד זה - פסולין.

משרבו האנסין, ומאי נינהו? ארנונא.

ארנונא - מס שגובה המלך מן התבואות כך וכך כורין מן השדה לשנה:

כדמכריז רבי ינאי: ^א"פוקו וזרעו בשביעית, משום ארנונא".

פוקו זרעו בשביעית - שביעית בזמן הזה דרבנן דבטלה קדושת הארץ:

חזרו לומר: אוספין - כשרין. סוחרין - פסולין.

ר' חייא בר זרנוקי, ור"ש בן יהוצדק, הוו קאזלי לעבר שנה בעסיא.

פגע בהו ריש לקיש. איטפיל בהדייהו, אמר: "איזיל איחזי היכי עבדי עובדא".

חזייה לההוא גברא דקא כריב.

כריב - חריש:

אמר להן: "כהן, וחורש".

אמר להו - ריש לקיש:

כהן וחורש: זה כהן הוא שחורש בשביעית דאמרי' לקמן נחשדו כהנים על השביעית:

אמרו לו: "יכול לומר, אגיסטון אני בתוכו".

אגיסטון - שכיר וקרקע של נכרי הוא א"נ משום ארנונא שכרו בעל הבית לחרוש:

תו חזייה לההוא גברא: דהוה כסח בכרמי.

כסח - זומר כרם:

אמר להן: "כהן, וזמר".

א"ל: "יכול לומר, לעקל בית הבד אני צריך".

עקל - דדורתא וצריכה לבית הבד לקשור את תפוח הזיתים כשעוצרין אותן בקורה:

אמר להם: "הלב יודע אם לעקל, אם לעקלקלות".

הלב יודע - לבו יודע אם לעקל נתכוין או לעקלקלות:

לעקלקלות - לעבור על דת:

הי אמר להו ברישא?

אילימא הא קמייתא, אמר להו ברישא?

הא נמי לימרו: "אגיסטון אני בתוכו"?

אלא הא אמר ליה ברישא, והדר אמר להו הך.

מאי שנא כהן?

משום ^בדחשידי אשביעית.

(דתנן): ^גסאה תרומה שנפלה למאה סאין של שביעית - תעלה.

תעלה - דתרומה בטילה באחד ומאה והשביעית יאכל זר קודם זמן הביעור:

פחות מיכן - ירקבו.

לפחות - ממאה דהויא ליה מדומע ואסורה לזרים:

והוינן בה: אמאי ירקבו? ימכרנו לכהן בדמי תרומה, חוץ מדמי אותה סאה?

ימכרו לכהן - דהא שרייה לי' תרומה:

בדמי תרומה - כלומר בזול דתרומה אין דמיה יקרים כחולין לפי שאינה ראויה אלא לכהנים כלומר ימכרנה בעליהם לכהנים במה שיכול חוץ מדמי התרומה שהוא חייב לתתם לכהן  בחנם דמותר למכור שביעית ע"מ לאכול היא ודמיה קודם הביעור:

ואמר רב חייא משמיה דעולא: זאת אומרת, נחשדו כהנים אשביעית.

נחשדו כהנים - להשהות שביעית אחר זמן הביעור דמורו בה היתירא משום דאישתרו תרומה וקדשי קדשים לגבייהו והשביעית נמי קדושת הארץ היא:

אמרו: "טרודא הוא דין".

אמרי - ר' חייא בר זרנוקי ור' שמעון עליה דריש לקיש:

טרודא הוא דין - קנתרן הוא זה ומטריח בדבריו:

כי מטו להתם, סליקו לאיגרא, שלפוה לדרגא מתותיה.

כי מטי התם - לעלייה שמעברין בה שנה כדאמרינן בפ"ק (דף יא.):

אתא לקמיה דרבי יוחנן. א"ל: "בני אדם החשודין על השביעית, כשרין לעבר שנה?"

החשודין - על השביעית. שנעשו סניגורין לרשעים:

הדר אמר: "לא קשיא לי. מידי דהוה אשלשה רועי בקר, ורבנן אחושבנייהו סמוך".

שלשה רועי בקר - בפרק כהן גדול (לעיל דף י (ין:):

והדר אמר: "לא דמי. התם הדור אימנו רבנן ועברוה לההוא שתא, הכא קשר רשעים הוא, וקשר רשעים אינו מן המנין".

קשר רשעים הוא - והיאך אנן סומכין על מנין זה לעשות כדבריהם ואפילו אי הן עושין עבור כדין וכדת אין השנה מתעברת על ידיהן דבעינן ב"ד נימנין וזה אינו מנין:

אמר רבי יוחנן: דא, עקא.

דא עקא - שאתה קורא אותן רשעים:

כי אתו לקמיה דרבי יוחנן. אמרו ליה: "קרי לן רועי בקר" ולא אמר ליה מר ולא מידי?

אמר להו: "ואי קרי לכו, "רועי צאן" מאי אמינא ליה?

מאי, "קשר רשעים"?

שבנא, הוה דריש בתליסר רבוותא.

שבנא - ממונה על ביתו של חזקיהו מלך יהודה:

חזקיה, הוה דריש בחד סר רבוותא.

כי אתא סנחריב, וצר עלה דירושלים. כתב שבנא פתקא, שדא בגירא: "שבנא וסיעתו השלימו, חזקיה וסיעתו לא השלימו".

השלימו - לעובדך:

שנאמר: (תהלים יא, ב) "כי הנה הרשעים ידרכון קשת, כוננו חצם על יתר".

ידרכון קשת כוננו חצם וגו' - על שם שע"י החץ הוא מבקש להמית את אדוניו בלשון הרע הכתוב שם:

הוה קא מסתפי חזקיה. אמר: "דילמא חס ושלום נטיה דעתיה דקוב"ה בתר רובא".

כיון דרובא מימסרי - אינהו נמי מימסרי"?

בא נביא ואמר לו: (ישעיהו ח, יב) "לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר".

לא תאמרון קשר - אל תחשוב בדעתך חזקיהו שיהא מניינו של שבנא מנין ליחשב רוב:

כלומר: קשר רשעים הוא, וקשר רשעים אינו מן המנין.

הלך לחצוב לו קבר בקברי בית דוד.

בקברי בית דוד - שהיה מתגאה למרוד במלכות וליקבר במותו בקבורת המלכים:

בא נביא ואמר לו: (ישעיהו כב, טז) "מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר. הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר".

אמר רב: טלטולא דגברא קשי מדאיתתא.

(ישעיהו כב, יז) "ועטך עטה".

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מלמד שפרחה בו צרעת.

כתיב הכא: "ועטך עטה".

וכתיב התם: (ויקרא יג, מה) "ועל שפם יעטה".

(ישעיהו כב, יח) "צנוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים וגו'".

צנוף יצנפך צנפה כדור - סבב יסבבוך חיילות כדור כשורה להגלותך אל ארץ רחבת ידים סיפיה דקרא שמה תמות ושם מרכבות כבודך קלון בית אדונך:

תנא: הוא ביקש קלון בית אדניו, לפיכך נהפך כבודו לקלון.

כי הוה נפיק איהו,

כי הוה - שבנא נפיק עם סיעתו לצאת מירושלים ולהשלים עם סנחריב:

אתא גבריאל, אחדיה לדשא באפי משרייתיה