קים לי בנפשאי, דידענא טפי".
קים לי בנפשאי - ולא היתה ספיקא בידו וטעות הוא וכי אתני אדעתא דהוא נצח אתני ולא גמר ואקני אבל תולה בדעת יונו ספיקא הוא בידו אי נצח ואפ"ה אתני מספיקא הלכך גמר ומקני:
אבל תולה בדעת יונו, אימא לא.
ואי תנא תולה בדעת יונו, דאמר: "בנקשא תליא מילתא, ואנא ידענא לנקושי טפי".
בנקשא תליא מילתא - שיש לו דפין של עץ מנקשין זו לזו והיונה שומעת קולן ומכרת שבעלה מזרזה וממהרת לעוף: ה"ג אנא ידענא בנקשא טפי:
נקשא - הכאה זו על זו:
אבל תולה בדעת עצמו, אימא לא.
צריכא.
מיתיבי: המשחק בקוביא, אלו הן המשחקים בפיספסים.
פספסין - שברי עצים והן מרלי"ש בלע"ז:
אולא בפיספסים בלבד אמרו, אלא אפילו קליפי אגוזים וקליפי רימונים.
אפילו קליפי אגוזים - שאין עשויין לכך ואקראי בעלמא הוא:
ואימתי חזרתן?
במשישברו את פיספסיהן, ויחזרו בהן חזרה גמורה, דאפילו בחנם לא עבדי.
מלוה בריבית: אחד המלוה ואחד הלוה.
ואימתי חזרתן?
גמשיקרעו את שטריהן ויחזרו בהן חזרה גמורה. אפילו לנכרי לא מוזפי.
דאפילו לנכרי - שישתכח שם ריבית מפיהם דתו ודאי לא הדרי לקלקולייהו:
ומפריחי יונים - אלו שממרין את היונים.
שממרים את היונים - מרגיזים אותן זה על זה להלחם:
דולא יונים בלבד אמרו, אלא אפילו בהמה חיה ועוף.
אפילו בהמה וחיה - דלאו מילתא דשכיחא הוא:
ואימתי חזרתן?
המשישברו את פגמיהן, ויחזרו בהן חזרה גמורה, דאפי' במדבר נמי לא עבדי.
פגמיהן - אלו דפין שמזרזים בהן:
אפילו במדבר - דלא שכיחי יונים דיישוב והאי פירושא ללישנא דארא נקיט ליה ולא מגופא דברייתא היא וללישנא דאי תקדמה יונך ליון איכא לפרושי חזרה גמורה דהא אפילו בחנם נמי לא עבדו כדפרישית גבי קוביא:
סוחרי שביעית - אלו שנושאין ונותנין בפירות שביעית.
ואימתי חזרתן?
ומשתגיע שביעית אחרת ויבדלו.
ויבדלו - שלא ישאו ויתנו בפירותיהן ויפקרו גנותיהן לעניים:
וא"ר נחמיה: לא חזרת דברים בלבד אמרו, אלא חזרת ממון.
לא חזרת דברים - לומר לא נוסיף עוד אלא חזרה הנכרת שיפזרו פירות שביעית שבגנותיהן לעניים:
כיצד?
ז"אומר אני, פלוני בר פלוני כינסתי מאתים זוז בפירות שביעית, והרי הן נתונין במתנה לעניים".
קתני מיהת, "בהמה".
בשלמא למאן דאמר: אי תקדמיה יונך ליון, היינו דמשכחת לה בהמה.
היינו דמשכחת לה בהמה - דאפשר שמלמדה לרוץ כשתשמע קולו:
אלא למ"ד ארא, בהמה בת הכי היא?
בת הכי היא - שתביא בהמות הבר לביתה עמה והלא ירדפוה החיות:
אין בשור הבר. וכמאן דאמר שור הבר מין בהמה הוא.
שור הבר - דומה לחיה ואם מגדלו בביתו הולך למדברות ומטעה החיות לבא אחריו ויש בהן גזל מפני דרכי שלום שמביא אותן מן הביברין והא דקרי ליה בהמה כמאן דאמר מין בהמה הוא ופלוגתייהו לענין התרת חלבו וכיסוי הדם:
דתנן: חשור הבר - מין בהמה הוא. רבי יוסי אומר: מין חיה.
תנא: הוסיפו עליהן:
טהגזלנין
יוהחמסנין.
חמסן - יהיב דמי אלא שאין רצון הבעלים למכור:
גזלן דאורייתא הוא?
דאוריי' הוא - אל תשת רשע עד ובמסכת גיטין (דף נט:) תנן מציאת חרש שוטה וקטן יש בהן גזל מפני דרכי שלום שלא יתקוטט אביו או קרוביו:
לא נצרכא אלא כלמציאת חרש שוטה וקטן.
מעיקרא סבור, מציאת חרש שוטה וקטן לא שכיחא.
אי נמי, מפני דרכי שלום בעלמא.
כיון דחזו דסוף סוף ממונא הוא דקא שקלי - פסלינהו רבנן.
סוף סוף ממונא שקלי - ועברי אתקנתא דרבנן מחמת חימוד ממון:
פסלינהו - דחשידי למשקל אגרא ואסהודי שקרא:
החמסנין: מעיקרא סבור דמי קא יהיב, אקראי בעלמא הוא.
כיון דחזו דקא חטפי - גזרו בהו רבנן.
כיון דחזו דחטפי - ושקלי כלומר דאפי' דמי קא יהבי אתי לידי גזלנות כלומר שהיה קשה לבעלים למכור ובעל כרחן חוטפין וזורקין המעות לפניהם:
תנא: עוד הוסיפו עליהן: להרועים, מהגבאין, נוהמוכסין.
גבאין - ממונין שהעמידן המלך לנבות מס ומנת המלך וכרגא וארנונא מישראל חביריהם:
רועים מעיקרא סבור, אקראי בעלמא הוא.
אקראי בעלמא - מה שהבהמה נכנסת לשדות של אחרים ורועה אקראי הוא ואין הרועה מתכוין לכך:
כיון דחזו דקא מכווני ושדו לכתחילה - גזרו בהו רבנן:
הגבאין והמוכסין:
מעיקרא סבור, מאי דקיץ להו קא שקלי.
כיון דחזו דקא שקלי יתירא - פסלינהו.
יתירתא - יותר מן הקצבה:
אמר רבא: סרועה שאמרו, אחד רועה בהמה דקה ואחד רועה בהמה גסה.
ומי אמר רבא הכי?
והאמר רבא: רועה בהמה דקה בא"י - פסולין. בחוצה לארץ - כשרין. רועה בהמה גסה - אפילו בא"י כשרין?
בארץ ישראל - חמירי טפי משום ישוב ארץ ישראל:
ההוא עבמגדלים איתמר.
מגדלין איתמר - שמגדלין אותם בבתיהם ואפי' הכי בארץ ישראל פסולין מגדלי בהמה דקה דעבידא דמשמטא ורהטא לתוך השדות אבל גסה לא משתמטא ואפשר לנוטרה אבל רועה שמרען בחוץ באפר של ישוב אפי' בהמה גסה פסול שנכנסת בשדה של אחרים:
ה"נ מסתברא.
ה"נ מסתברא - דרועה בהמה גסה פסול:
מדקתני: נאמנין עלי שלשה רועי בקר.
נאמנין עלי שלשה רועי בקר - מכלל דאי לא קבלינהו עליה לא מהימני:
מאי לאו, לעדות?
לא, לדינא.
לא לדינא - דלדינא מודינא דפסולין משום דלא גמירי דינא:
דיקא נמי. דקתני: "שלשה רועי בקר", ואי לעדות, שלשה למה לי?
ואלא מאי לדינא?
מאי איריא שלשה רועי בקר, כל בי תלתא דלא גמרי דינא נמי?
הכי קאמר: אפילו הני דלא שכיחי ביישוב.
דלא שכיחי בישוב - ולא ראו ולא שמעו . עסקי דין בין אדם לחבירו אי קבלינהו עלויה לא מצי למיהדר:
א"ר יהודה: פסתם רועה - פסול.
סתם רועה - דאכתי לא חזינן דעיילו בהמותיו בשדות אחרות:
צסתם גבאי - כשר.
סתם גבאי כשר - עד דשמעינן ביה דשקיל יתירתא:
אבוה דר' זירא, עבד גביותא תליסר שנין.
כי הוה אתי ריש נהרא למתא.
כי הוה חזי רבנן.
כי הוה חזי - אבוה דר' זירא:
רבנן - מיושבי העיר:
א"ל: (ישעיהו כו, כ) "לך עמי בא בחדריך".
אמר לך עמי בא בחדריך - דלא נחזינא בך ריש נהרא שהוא שר העיר ורואה שרבים יושבי העיר ושואל ממון הרבה לכל שנה והוא היה מיקל עליהם המס ומדחה את שר העיר לאמר שיושביה מועטין ואין ממי לגבות:
כי הוה חזי אינשי דמתא, אמר: "ריש נהרא אתא למתא, והאידנא נכיס אבא לפום ברא, וברא לפום אבא.