צורת הדף באתר היברובוקס

בשעתיה

בשעתיה - מיד בשעת כפייה מתחיל ואח"כ הולך וחזק:

הכא - בלא שרגא נמי מתחיל הבלא בשעתיה:

(סימן סול"ם תרי"ס סמני"ן בכות"ל)

אמר רבא: ^אדחפו לבור וסולם בבור ובא אחר וסילקו,

ואפילו הוא קדם וסילקו - פטור.

ואפילו הוא - הדוחף עצמו:

קדם וסלקו - קודם נפילתו של זה פטור:

דבעידנא דשדייה יכול לעלות הוא.

בעידנא דשדייה יכול לעלות הוא - ופטור על הדחייה ומשום סלוק לא מצית לחיוביה דגרמא בעלמא הוא:

ואמר רבא: ^בזרק חץ ותריס בידו, ובא אחר ונטלו, ואפילו הוא קדם ונטלו

ואפילו הוא קדם - הזורק את החץ ורץ לאחר זריקת החץ קודם שיגיע החץ לחבירו ונטל התריס הימנו:

- פטור - דבעידנא דשדייה ביה מיפסק פיסקיה גיריה.

ואמר רבא: זרק בו חץ וסמנין בידו,

סמנין - הראויין לרפאותו:

בידו - של הרוג:

ובא אחר ופיזרן, ואפי' הוא קדם ופיזרן , פטור. דבעידנא דשדא ביה יכול להתרפאות הוה.

א"ר אשי: הלכך אפילו סמנין בשוק.

הלכך - כיון דאם יש שם סמנין הראויין לרפאותו בידו פטרת ליה אפי' אינם בידו אלא שמצויין בשוק לקנות בשעת זריקה הרי אלו כאלו הן בידו ופטור ואפילו לא נמצאו לאחר מכאן:

א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי נזדמנו לו סמנין מהו?

נזדמנו לו סמנין - למוכה אחר המכה ולא קנאן ולא ריפא עצמו:

מהו - מי אמרינן הרי היה יכול להתרפאות או דילמא כיון דבשעת זריקה לא הוי סמנין מיחייב דהא מכת מות הוא:

אמר ליה: הרי יצא מבית דין זכאי.

הרי יצא מב"ד זכאי - כלומר הואיל וקודם עמדו בדין מצאו לו זכות אין לנו לחייבו:

ואמר רבא: ^גזרק צרור בכותל וחזרה לאחוריה והרגה - חייב.

זרק צרור בכותל - ונתכוין להרוג את חבירו וזרק צרור והכה בכותל בכח וחזרה מכחו לאחורי' והרגו חייב דהא נמי כחו הוא:

ותנא תונא: כגון אלו המשחקין בכדור שהרגו: במזיד - נהרגין. בשוגג - גולין.

כגון אלו המשחקין בכדור שהרגו - רגילין תינוקות להכות הכדור בכותל בכח כדי שתחזור לאחוריה הרבה ולאחר שזורק הוא רץ וחבירו אוחז את הכדור ומכה אותו בה אם יכול  לכוון ההוא דזרק בכותל אשמעינן תנא דאם נתכוין שתהרוג את חבירו בחזרתה לאחוריה ויש בו כדי להמית חייב:

"בשוגג גולין"?! פשיטא?

במזיד נהרגין איצטריך ליה. מהו דתימא, התראת ספק היא. מי יימר דהדרה? קמ"ל. 

תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו: כגון אלו המשחקין בכדור ^דשהרגו תוך ארבע אמות - פטור. 

כגון אלו המשחקין בכדור שהרגו תוך ד' אמות פטורין - אם היה המוכה עומד בתוך ארבע אמות של כותל ולא הספיקה לחזור ד' אמות עד שמצאתו והרגתו פטור הזורק מגלות:

חוץ לארבע אמות - חייב.

חוץ לד' אמות חייב - גלות:

אמר ליה רבינא לרב אשי: היכי דמי?

אי דקא ניחא ליה,

אי דניחא ליה - (שלא) שתחזור יותר:

אפילו פורתא נמי?

אפי' פורתא נמי - ליחייב גלות דהא הרג בשוגג וטעמא ליכא למיפטריה:

אי דלא ניחא ליה, אפילו טובא נמי לא?

ואי לא ניחא ליה - שתחזור כל כך:

אפי' טובא נמי - יותר מד' אמות ליפטר דלא נתקיימת מחשבתו דאמר מר (מכות דף ז:) ואשר לא צדה פרט למתכוין לזרוק שתים וזרק ד' אלמא כיון דלא ניחא ליה דניזיל לא:

אמר ליה: סתם משחקין בכדור כמה (דעיילי טפי) מינח ניחא ליה.

סתם משחקין בכדור כמה דעיילי - ומקרבי לכותל בשעה שזורקין מינח ניחא ליה כדי שתחזור הרבה הלכך בציר מד' אמות לא ניחא ליה דתיזיל אית דמפרשי האי חייבין ופטורין  ממיתה וכגון שהתרו בו:

למימרא דכה"ג כחו הוא?

דכי האי גוונא - שחזרה לאחוריה מכח זריקתו חשיב להו כחו:

ורמינהי: ^ההמקדש ונפל קידוש על ידו או על הצד ואחר כך נפל לשוקת - פסול?

המקדש - מי חטאת באפר נתינת אפר על המים קרי קידוש כדתנן במסכת פרה (פרק ו מ"ב) (הרי קודש) צף על המים:

ואח"כ נפל לשוקת - אבן חלולה שהמים נכנסין בו מן המעין דרך נקב שפופרת דכתיב (במדבר יט) מים חיים אל כלי שתהא חיותן בכלי וקא ס"ד דהאי נפל דקתני כגון שנפל על ידו בכח או על הצד כלומר על צד הכלי ומשם ניתז בכח לשוקת וקתני דפסול:

הכא במאי עסקינן, בשותת.

בשותת - לא ניתז מכח נפילה ראשונה אלא מעצמו חזר ושתת מידו לשוקת שותת כמו (בררות דף כב:) מים שותתין על ברכיו קולי"ר בלע"ז שאינו ניתז למרחוק אלא נופל ויורד  כנגדו:

תא שמע: ^ומחט שהיה נתונה על החרס והזה עליה, ספק על המחט הזה ספק על החרס הזה, ומיצה עליה - הזאתו פסול?

והזה עליה - ונתכוון להזות עליה לטהרה מטמא מת וההזיה נראית עליה אבל ספק על המחט נפל ההזיה כשיוצאת מידו ספק על החרס הזה תחלה:

ומיצה עליה - כלומר ומן החרס חזרה ונתזה עליה וקתני פסולה אלמא לאו כחו היא:

אמר רב חיננא בר יהודה משמיה דרב: "מצא" איתמר?

מצא אתמר - לאו לשון מצוי דהוה התזה קתני אלא לשון מציאה כלומר ההזאה נמצאת עליה ואין ידוע אם בתחלה הזה עליה או חזר מכח היתוז או שמא לא זה ולא זה אלא על  החרס הזה והיה מדרון והלכה ההזאה על המחט דליכא כחו כלל:

אמר רב פפא: ^זהאי מאן דכפתיה לחבריה, ואשקיל עליה בידקא דמיא - גירי דידיה הוא, ומיחייב. 

דכפתיה - קשר ידיו ורגליו על שפת הים:

ואשקיל עליה בידקא דמיא - הפנה את מרוצת המים עליו:

גיריה דידיה הוא - הן הן חציו והרי הוא כזורק בו חץ וכדמפרש ואזיל שהמים באים בכח ראשון עליו מיד כגון שהניחו סמוך לשפת הים והשפה מדרון:

^חהני מילי בכח ראשון, אבל בכח שני - גרמא בעלמא הוא.

בכח ראשון - כשפינה להם דרך לצד זה מיד נפלו עליו דהוי כחו:

אבל בכח שני - שהניחו רחוק קצת ולא נפלו המים מיד בצאתו מגדרותיהן עליו אלא לאחר מכאן הלכו על המקום שהוא שם גרמא הוא ולא מכחו:

ואמר רב פפא: ^טזרק צרור למעלה והלכה לצדדין והרגה - חייב.

והלכה לצדדין - דרך נפילתה שלא נפלה כנגדו אלא כשהיא חוזרת לארץ היתה מתרחקת לצדדין אבל אם נפלה נוכחה והרגה פטור דלאו כחו הוא אלא היא חוזרת לארץ מאליה:

אמר ליה מר בר רב אשי לרב פפא: מ"ט? משום דכחו הוא? אי כחו, תיזיל לעיל

תיזיל לעיל - דהא כלפי מעלה זרקה כנגדו ולא לצדדין: