בכורות נאות.
בכורות - תאני הבכורות:
והושיב בו שני שומרים: אחד חיגר ואחד סומא.
אמר לו חיגר לסומא: "בכורות נאות אני רואה בפרדס. בא, והרכיבני, ונביאם לאכלם".
רכב חיגר על גבי סומא, והביאום, ואכלום.
לימים, בא בעל פרדס.
אמר להן: "בכורות נאות, היכן הן?"
אמר לו חיגר: "כלום יש לי רגלים להלך בהן?!"
אמר לו סומא: "כלום יש לי עינים לראות?!"
מה עשה?
הרכיב חיגר על גבי סומא, ודן אותם כאחד.
אף הקב"ה מביא נשמה וזורקה בגוף, ודן אותם כאחד.
שנאמר: (תהילים נ, ד) "יקרא אל השמים מעל, ואל הארץ לדין עמו". "יקרא אל השמים מעל" - זו נשמה. "ואל הארץ לדין עמו" - זה הגוף:
יקרא אל השמים מעל - כלומר יקרא הקדוש ברוך הוא לנשמה הבאה לו לתוך גופו של אדם מ"אל השמים, מעל", ויקרא אף אל הגוף, שבא מן "הארץ":
א"ל אנטונינוס לרבי: "מפני מה חמה יוצאה במזרח ושוקעת במערב?"
א"ל: "אי הוה איפכא נמי הכי הוה אמרת לי!"
א"ל: "הכי קאמינא לך, מפני מה שוקעת במערב?"
מפני מה שוקעת במערב - תסובב את כל העולם עד שתחזור למקום זריחתה למזרח, ותשקע? דאי הוה הכי, לא הוה אמינא לך מפני מה שוקעת במזרח? דנוהג העולם כך הוא, ממקום שיצא שם נכנס:
א"ל: "כדי ליתן שלום לקונה".
כדי ליתן שלום לקונה - להקדוש ברוך הוא. שהשכינה במערב. וכיון שמגעת עד מערב, הולכת ומשתחוה לפני הקדוש ברוך הוא שבראה. ולכך שוקעת ונכנסת כפופה לפני הקדוש ברוך הוא:
שנאמר: (נחמיה ט, ו) "וצבא השמים לך משתחוים".
א"ל ותיתי עד פלגא דרקיע ותתן שלמא ותיעול?
ותיתי עד פלגא דרקיעא - דאם לכך מתכוונת, למה הולכת בתוך המערב? תבא עד אמצעו של רקיע ותשקע לשם, ומשם תשתחוה כלפי מערב? שכן דרך בן אדם שמשתחוה ברחוק לפני המלך, ואינו מתקרב כל כך:
משום פועלים, ומשום עוברי דרכים.
משום פועלים - דאילו כן, היה מחשיך פתאום. שכשחמה באמצע הרקיע מאירה ביותר, וסבורים שעדיין יש שהות ביום. והיו פועלין שוהין במלאכתן עד שחשיכה. ועוברי דרכים נמי לא היו יודעין מתי יחשוך לבקש להם בית לינה. ולכך שוקעת במערב, שכשהולכת ומשתפלת והולכת וכלה אורה, יודעין שמגיע שעת חשיכה:
וא"ל אנטונינוס לרבי: "נשמה מאימתי ניתנה באדם משעת פקידה או משעת יצירה?"
א"ל: "משעת יצירה".
משעת יצירה - שנקרם כולו בבשר וגידין ועצמות:
פקידה - משעה שהמלאך פוקד הטיפה ומביאה לפני המקום: "מה תהא עליה?" כדאמרינן בפרק כל היד במסכת נדה (טז, ב) - מיד נזרקה בו נשמה וחיות:
א"ל: "אפשר חתיכה של בשר עומדת שלשה ימים בלא מלח ואינה מסרחת?!"
ואמר לו - אנטונינוס: "וכי אפשר לחתיכה שתתקיים אפילו שלשה ימים בלא מלח, שאינה מסרחת?!" והכי נמי, אילו לא היתה נשמה נתונה עד שעת יצירה, היאך תתקיים הטיפה שלא תסריח במעיה? וכיון שטיפה מסרחת, שוב אינה מולדת:
אלא משעת פקידה.
אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס, ומקרא מסייעו.
למדני אנטונינוס - מדבריו למדתי:
שנאמר: (איוב י, יב) "ופקודתך שמרה רוחי".
ופקודתך שמרה רוחי - משעת פקידה נשמר רוחי:
ואמר לו אנטונינוס לרבי: "מאימתי יצה"ר שולט באדם משעת יצירה או משעת יציאה?"
משעת יציאה - כשיוצא ממעי אמו או משעת יצירה:
א"ל: "משעת יצירה".
אמר ליה - רבי משעת יצירה:
א"ל: א"כ בועט במעי אמו ויוצא?!
אמר לו אנטונינוס אם כן בועט במעי אמו ויוצא - אלא משעת יציאתה:
אלא משעת יציאה.
אמר רבי, דבר זה למדני אנטונינוס, ומקרא מסייעו.
שנאמר: (בראשית ד, ז) "לפתח חטאת רובץ".
ר"ל רמי: כתיב (ירמיהו לא, ז) "בם עור ופסח הרה ויולדת יחדיו".
בם עור ופסח - שחיין עם מומן:
וכתיב: (ישעיהו לה, ו) "אז ידלג כאיל פסח, ותרון לשון אלם, כי נבקעו במדבר מים, ונחלים בערבה".
וכתיב אז ידלג כאיל פסח - דמשמע שמתרפאין:
הא כיצד?
עומדין במומן, ומתרפאין.
עומדין במומן - ואחר כך מתרפאין:
עולא רמי: כתיב (ישעיהו כה, ח) "בלע המות לנצח, ומחה ה' דמעה מעל כל פנים".
בלע המות לנצח - דלעתיד לבא, מאחר שחיין שוב אינן מתין:
וכתיב: (ישעיהו סה, כ) "כי הנער בן מאה שנה ימות, לא יהיה משם עוד עול ימים"?
כי הנער - כלומר, כשימות אדם לעתיד, ומת בן מאה שנה, יאמרו: "נער הוא מת", "כי הנער בן מאה שנה ימות", אלמא מתין?:
לא קשיא: כאן בישראל כאן בעובדי כוכבים.
ועובדי כוכבים מאי בעו התם?
הנך דכתיב בהו: (ישעיהו סא, ה) "ועמדו זרים ורעו צאנכם, ובני נכר אכריכם וכורמיכם".
רב חסדא רמי: כתיב (ישעיהו כד, כג) "וחפרה הלבנה ובושה החמה, כי מלך ה' צבאות".
וחפרה הלבנה ובושה החמה - משמע שיהא אורם כהה. וכתיב: "והיתה אור הלבנה כאור החמה":
וכתיב: (ישעיהו ל, כו) "והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים"?
לא קשיא: כאן לימות המשיח, כאן לעוה"ב.
כאן לימות המשיח - כשיכלה השיעבוד, "והיתה אור הלבנה כאור החמה", ולעתיד לבא: "וחפרה הלבנה ובושה החמה", מרוב נגהם של צדיקים:
ולשמואל דאמר: אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד גליות בלבד?
ולשמואל דאמר - בדוכתא אחריתי: "אין בין העולם הזה וכו'", אידי ואידי לעולם הבא:
לא קשיא: כאן במחנה צדיקים, כאן במחנה שכינה.
אלא כאן במחנה שכינה - וחפרה מזיו השכינה:
כאן במחנה הצדיקים - כאן במחנה רשעים לא גרסינן:
רבא רמי: כתיב: (דברים לב, לט) "אני אמית ואחיה".
כתיב אני אמית ואחיה - דמשמע כשם שאני אמית את האדם כך אני מחייהו, כשמת בעל מום, עומד וחי בעל מום:
וכתיב: (דברים לב, לט) "מחצתי ואני ארפא"?
וכתיב מחצתי ואני ארפא - שכשהוא מחיה מרפא את המחץ, ועומד שלם:
אמר הקב"ה: "מה שאני ממית, אני מחיה. והדר מה שמחצתי ואני ארפא".
והדר מה שמחצתי - שלאחר כן מתרפא. וכדלעיל: עומדין במומן, ומתרפאין:
ת"ר: "אני אמית ואחיה", יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג?
מיתה באחד וחיים באחד - והכי קאמר, אני ממית אדם זה, ומחיה אדם אחר:
כדרך שהעולם נוהג - שזה מת וזה נולד:
ת"ל: "מחצתי ואני ארפא".
מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד.
מה מחץ ורפוי באחד - ואין רפואה אלא במקום מחץ:
מיכן תשובה, לאומרין: "אין תחיית המתים מן התורה".
תניא: אמר רבי מאיר, מניין לתחיית המתים מן התורה?
שנאמר: (שמות טו, א) "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'".
"שר "לא נאמר אלא "ישיר", מכאן לתחיית המתים מן התורה.
ישיר - משמע לעתיד:
כיוצא בדבר אתה אומר: (יהושע ח, ל) "אז יבנה יהושע מזבח לה'".
"בנה" לא נאמר אלא "יבנה", מכאן לתחיית המתים מן התורה.
אלא מעתה (מלכים א יא, ו) "אז יבנה שלמה במה לכמוש, שקוץ מואב", הכי נמי דיבנה?!
אלא, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה[1].
א"ר יהושע בן לוי, מניין לתחיית המתים מן התורה?
שנאמר (תהילים פד, ה) "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה".
"היללוך" לא נאמר, אלא "יהללוך", מכאן לתחיית המתים מן התורה.
וא"ר יהושע בן לוי, כל האומר שירה בעוה"ז, זוכה ואומרה לעולם הבא[2].
שנאמר: "אשרי יושבי ביתך, עוד יהללוך סלה".
א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, מניין לתחיית המתים מן התורה?
שנאמר (ישעיהו נב, ח) "קול צופיך נשאו קול, יחדו ירננו וגו'".
"ריננו" לא נאמר, אלא "ירננו", מכאן לתחיית המתים מן התורה.
וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, עתידין כל הנביאים כולן אומרים שירה בקול אחד.
שנאמר: "קול צופיך נשאו קול, יחדו ירננו".
נשאו קול יחדיו - היינו קול אחד:
אמר רב יהודה אמר רב, כל המונע הלכה מפי תלמיד, כאילו גוזלו מנחלת אבותיו.
המונע הלכה - מללמדו:
שנאמר: (דברים לג, ד) "תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב".
מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית.
מששת ימי בראשית - דכתיב: "בראשית ברא"' בשביל התורה שהיא ראשית, וישראל נקראו, "ראשית תבואתה"' שעתידין להנחילה, "ברא אלהים את השמים וגו'":
אמר רב חנא בר ביזנא, אמר רבי שמעון חסידא, כל המונע הלכה מפי תלמיד, אפילו עוברין שבמעי אמו מקללין אותו.
שנאמר: (משלי יא, כו) "מונע בר
בר - תורה: