ואם תאמר, אותן שנים שעתיד הקב"ה לחדש בהן את עולמו, שנאמר (ישעיהו ב, יא) "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא", צדיקים מה הן עושין?
הקב"ה עושה להם כנפים כנשרים, ושטין על פני המים.
שנאמר: (תהילים מו, ) "על כן לא נירא, בהמיר ארץ, במוט הרים בלב ימים".
ושמא תאמר יש להם צער?
ת"ל: (ישעיהו מ, מא) "וקווי ה' יחליפו כח, יעלו אבר כנשרים, ירוצו ולא ייגעו, ילכו ולא ייעפו".
ונילף, ממתים שהחיה יחזקאל?
סבר לה כמאן דאמר: "באמת, משל היה".
דתניא: ר"א אומר, מתים שהחיה יחזקאל, עמדו על רגליהם ואמרו שירה, ומתו.
מה שירה אמרו?
"ה' ממית בצדק ומחיה ברחמים".
ר' יהושע אומר, שירה זו אמרו (שמואל א ב, ו) "ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל".
ר' יהודה אומר, "אמת, משל היה".
אמר לו רבי נחמיה, אם אמת, למה משל? ואם משל, למה אמת?
אלא באמת משל היה.
ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי אומר, מתים שהחיה יחזקאל עלו לארץ ישראל, ונשאו נשים, והולידו בנים ובנות.
עמד ר"י בן בתירא על רגליו, ואמר: "אני מבני בניהם, והללו, תפילין שהניח לי אבי אבא מהם".
ומאן נינהו מתים שהחיה יחזקאל?
אמר רב, אלו בני אפרים, שמנו לקץ וטעו[1].
שנאמר: (דברי הימים א ז, כ-כב) "ובני אפרים שותלח וברד בנו, ותחת בנו, ואלעדה בנו, ותחת בנו, וזבד בנו, ושותלח בנו, ועזר [ואלעד], והרגום אנשי גת הנולדים בארץ וגו'".
וכתיב (דברי הימים א ז,) "ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים, ויבאו אחיו לנחמו".
ושמואל אמר, אלו בני אדם שכפרו בתחיית המתים.
שנאמר: (יחזקאל לז, יא) "ויאמר אלי בן אדם, העצמות האלה כל בית ישראל המה, הנה אומרים יבשו עצמותינו, ואבדה תקותנו, נגזרנו לנו".
ר' ירמיה בר אבא אמר, אלו בני אדם שאין בהן לחלוחית של מצוה.
שנאמר: (יחזקאל לז, ד) "העצמות היבשות שמעו דבר ה'".
ר' יצחק נפחא אמר, אלו בני אדם שחיפו את ההיכל כולו שקצים ורמשים.
שנאמר: (יחזקאל ח, י) "ואבוא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל מחוקה על הקיר סביב וגו'".
וכתיב התם: (יחזקאל לז, ב) "והעבירני עליהם סביב סביב".
רבי יוחנן אמר, אלו מתים שבבקעת דורא.
וא"ר יוחנן, מנהר אשל, עד רבת, בקעת דורא, שבשעה שהגלה נבוכדנצר הרשע את ישראל היו בהן בחורים שהיו מגנין את החמה ביופיין, והיו כשדיות רואות אותן ושופעות זבות.
אמרו לבעליהן, ובעליהן למלך, צוה המלך והרגום.
ועדיין היו שופעות זבות, צוה המלך ורמסום.
תנו רבנן, בשעה שהפיל נבוכדנצר הרשע את חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש, אמר לו הקב"ה ליחזקאל, "לך והחייה מתים בבקעת דורא".
כיון שהחייה אותן, באו עצמות וטפחו לו לאותו רשע {שחיק טמיא} על פניו.
אמר מה טיבן של אלו?
אמרו לו, חבריהן של אלו מחיה מתים בבקעת דורא.
פתח ואמר: (דניאל ג, לב) "אתוהי כמה רברבין, ותמהוהי כמה תקיפין, מלכותיה מלכות עלם, ושלטניה עם דר ודר וגו'".
א"ר יצחק, יוצק זהב רותח לתוך פיו של אותו רשע. {שחיק טמיא}.
שאילמלא בא מלאך וסטרו על פיו, ביקש לגנות כל שירות ותושבחות שאמר דוד בספר תהלים.
ת"ר, ששה נסים נעשו באותו היום:
ואלו הן צף הכבשן.
ונפרץ הכבשן.
והומק סודו.
ונהפך צלם על פניו.
ונשרפו ארבע מלכיות.
והחייה יחזקאל את המתים בבקעת דורא.
וכולהו גמרא, וארבע מלכיות קרא.
דכתיב: (דניאל ג, ב) "ונבוכדנצר מלכא שלח למכנש, לאחשדרפניא, סגניא, ופחוותא, אדרגזריא, גדבריא, דתבריא, תפתיא, וכל שלטוני מדינתא וגו'".
וכתיב: (דניאל ג, יב) "איתי גוברין יהודאין".
וכתיב: (דניאל ג, כז) "ומתכנשין אחשדרפניא, סגניא, ופחוותא, והדברי מלכא, חזיין לגבריא אלך וגו'".
תני דבי רבי אליעזר בן יעקב, אפילו בשעת הסכנה לא ישנה אדם את עצמו מן הרבנות שלו.
שנאמר (דניאל ג, כא) "באדין גבריא אלך, כפתו בסרבליהון פטשיהון וכרבלתהון וגו'".
אמר רבי יוחנן,