דף קא,א גמרא שדעתו קצרה וטוב לב משתה תמיד זה שדעתו רחבה ואמר ר' יהושע בן לוי כל ימי עני רעים והאיכא שבתות וימים טובים כדשמואל דאמר שמואל שינוי וסת תחלת חולי מעיים תנו רבנן הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו מביא רעה לעולם מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב"ה ואומרת לפניו רבונו של עולם עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו {גוים} אמר לה בתי בשעה שאוכלין ושותין במה יתעסקו אמרה לפניו רבונו של עולם אם בעלי מקרא הן יעסקו בתורה ובנביאים ובכתובים אם בעלי משנה הן יעסקו במשנה בהלכות ובהגדות ואם בעלי תלמוד הן יעסקו בהלכות פסח בפסח בהלכות עצרת בעצרת בהלכות חג בחג העיד רבי שמעון בן אלעזר משום רבי שמעון בן חנניא כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם שנאמר (משלי טו) ודבר בעתו מה טוב:
והלוחש על המכה וכו': אמר ר' יוחנן, וברוקק בה.
לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה.
איתמר, רב אמר, אפילו "נגע צרעת" (ויקרא יג, ט).
ר' חנינא אמר, אפילו "ויקרא אל משה". (ויקרא א, א)
תנו רבנן: סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת. ולוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת. ומעבירין כלי על גב העין בשבת.
אמר רשב"ג, במה דברים אמורים בכלי הניטל, אבל בכלי שאינו ניטל - אסור.
ואין שואלין בדבר שדים בשבת.
רבי יוסי אומר, אף בחול אסור.
אמר רב הונא, (אין) הלכה כר' יוסי.
ואף רבי יוסי לא אמרה אלא משום סכנה.
כי הא דרב יצחק בר יוסף, דאיבלע בארזא, ואתעביד ליה ניסא, פקע ארזא ופלטיה.
ת"ר: "סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת, ובלבד שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול".
היכי עביד?
רבי חמא ברבי חנינא אמר, סך ואחר כך ממשמש.
רבי יוחנן אמר, סך וממשמש בבת אחת.
תנו רבנן: שרי שמן, ושרי ביצים, מותרין לשאול בהן, אלא מפני שמכזבין.
לוחשין על שמן שבכלי, ואין לוחשין על שמן שביד. לפיכך סכין משמן שביד, ואין סכין משמן שבכלי.
רב יצחק בר שמואל בר מרתא, איקלע לההוא אושפיזא, אייתי ליה מישחא במנא, שף, נפקן ליה צימחי באפיה.
נפק לשוק, חזיתיה ההיא איתתא, אמרה: "זיקא דחמת קא חזינא הכא". עבדא ליה מלתא, ואיתסי.
אמר ליה ר' אבא לרבה בר מרי, כתיב: (שמות טו, כא) "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני ה' רופאך:
וכי מאחר שלא שם, רפואה למה?
אמר ליה, הכי אמר ר' יוחנן, מקרא זה מעצמו נדרש, שנאמר (שמות טו, כא) "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך", אם תשמע, לא אשים, ואם לא תשמע, אשים. אעפ"כ: "כי אני ה' רופאך".
אמר רבה בר בר חנה, כשחלה ר' אליעזר, נכנסו תלמידיו לבקרו, אמר להן: "חמה עזה יש בעולם".
התחילו הן בוכין, ורבי עקיבא משחק.
אמרו לו, "למה אתה משחק?"
אמר להן: "וכי מפני מה אתם בוכים?"
אמרו לו: "אפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה?!"
אמר להן, "לכך אני משחק". "כל זמן שאני רואה רבי, שאין יינו מחמיץ, ואין פשתנו לוקה, ואין שמנו מבאיש, ואין דובשנו מדביש, אמרתי שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו. ועכשיו שאני רואה רבי בצער, אני שמח".
אמר לו: "עקיבא, כלום חיסרתי מן התורה כולה?"
אמר לו, לימדתנו רבינו (קהלת ז, ב) "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא".
ת"ר: כשחלה ר' אליעזר, נכנסו ארבעה זקנים לבקרו. ר' טרפון, ור' יהושע, ור' אלעזר בן עזריה, ור' עקיבא.
נענה ר' טרפון ואמר: "טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים. שטיפה של גשמים בעולם הזה, ורבי בעולם הזה ובעולם הבא".
נענה ר' יהושע ואמר: "טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה. שגלגל חמה בעולם הזה, ורבי בעולם הזה ובעולם הבא".
נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר: "טוב אתה לישראל יותר מאב ואם. שאב ואם בעולם הזה, ורבי בעולם הזה ובעולם הבא".
נענה רבי עקיבא ואמר: "חביבין יסורין".
אמר להם, "סמכוני, ואשמעה דברי עקיבא תלמידי, שאמר חביבין יסורין".
אמר לו: "עקיבא, זו מנין לך?"
אמר: "מקרא אני דורש: (מלכים ב כא, א-ב) "בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו, וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים [וגו'] ויעש הרע בעיני ה'".
וכתיב: