דכתיב: (הושע ו, ח) "גלעד קרית פועלי און עקובה מדם".

מאי עקובה מדם?

א"ר אלעזר: שהיו עוקבין להרוג נפשות.

עוקבין - אורבין:

ומאי שנא מהאי גיסא ומהאי גיסא דמרחקי,

מהאי גיסא ומהאי גיסא דמרחקי - חברון וקדש רחוקות מגבולי הארץ. שני רביעי הארץ וההורג בסוף הגבול צריך לנוס רביע הארץ:

ומאי שנא מציעאי דמקרבי?

ומ"ש מציעאי דמקרבי - ההורג בין חברון לשכם ובין שכם לקדש קרוב למקלט מיכן ומיכן:

אמר אביי: בשכם נמי שכיחי רוצחים. דכתיב: (הושע ו, ט) "וכחכי איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו שכמה וגו'".

מאי "חבר כהנים"?

א"ר אלעזר: שהיו מתחברין להרוג נפשות, ככהנים הללו שמתחברין לחלוק תרומות בבית הגרנות.

ותו ליכא? והא כתיב: (במדבר לה, ו) "ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר"?

אמר אביי: ^אהללו קולטות בין לדעת בין שלא לדעת,

בין לדעת בין שלא לדעת - בין שברח שם לדעת קליטה בין [שלא] ברח שם (שלא) לדעת [קליטה] שלא היה יודע שהיא קולטת:

הללו, לדעת קולטות שלא לדעת אינן קולטות.

וחברון עיר מקלט הוא? והכתיב: (שופטים א, כ) "ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה"?

אמר אביי פרוודהא.

פרוודהא - כפרים וחצרים הסמוכות לה ונקראות על שמה נתנו לכלב:

דכתיב: (יהושע כא, יב) "ואת שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפנה".

וקדש עיר מקלט הואי?

והכתיב: (יהושע יט, לה) "וערי מבצר הצדים צר וחמת רקת וכנרת [וגו'] וקדש ואדרעי ועין חצור".

וערי מבצר - כרכים גדולים שהיו בנחלת נפתלי הצדים צר וגו':

ותניא: ערים הללו -

ערים הללו - ערי מקלט:

אין עושין אותן לא טירין קטנים,

טירין קטנים - לפי שאין מזונות מצויין שם:

ולא כרכים גדולים,

ולא כרכים גדולים - שהכל נקבצים שם תמיד ויהא רגל גואל הדם מצויה שם ויארוב לו:

אלא עיירות בינוניות

אמר רב יוסף: תרתי קדש הואי.

אמר רב אשי: כגון סליקום, ואקרא דסליקום.

כגון סליקום - עיר מבצר ויש כפר סמוך הנקרא אקרא דסליקום כך קדש העיר מבצר ועיר בינוני סמוכה לה הנקראת על שמה: 

גופא: ^בערים הללו - אין עושין אותן לא טירין קטנים, ולא כרכין גדולים, אלא עיירות בינוניות.

ואין מושיבין אותן אלא במקום מים.

ואם אין שם מים - מביאין להם מים.

ואם אין שם מים - כשנפלו בגורל בימי יהושע ללוים הביאו להם אמות מים אחרי כן מן הנהרות הרחוקים:

ואין מושיבין אותן אלא במקום שווקים.

במקום שווקים - שימצאו מזונות לקנות:

ואין מושיבין אותן אלא במקום אוכלוסין.

במקום אוכלוסין - שיהו כפרים ויישוב סמוכים להם שלא יבואו גואלי הדם מרובים על העיר בחיל:

נתמעטו אוכלוסיהן - מוסיפין עליהן.

נתמעטו דיוריהן - מביאין להם כהנים לוים וישראלים.

ואין מוכרין בהן: לא כלי זיין,

כלי זיין - שלא יקנה גואל הדם שם זיין ויהרוג שאם יביא כלי זיין ממקומו ירגישו בו:

ולא כלי מצודה.

וכלי מצודה - אף בהם הורגין חיות:

דברי רבי נחמיה.

וחכמים מתירין. 

^גושוין שאין פורסין בתוכן מצודות, ואין מפשילין לתוכן חבלים - כדי שלא תהא רגל גואל הדם מצויה שם.

א"ר יצחק מאי קרא?

מאי קרא - דמתקנינן להו לרוצחין דבר שצריכין לו:

(דברים ד, מב) "ונס אל אחת מן הערים האל וחי", עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא.

תנא ^דתלמיד שגלה - מגלין רבו עמו. שנאמר: "וחי", עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא.

אמר ר' זעירא: מכאן, ^השלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון.

לתלמיד שאינו הגון - שלא יביאוהו עונותיו לידי הריגה בשוגג ויגלה. דאמרי' לקמן (עמוד ב) שאינו מצוי אלא ברשעים:

א"ר יוחנן ^והרב שגלה - מגלין ישיבתו עמו.

איני?

והא א"ר יוחנן: מנין לדברי תורה שהן קולטין? שנאמר: (דברים ד, מג) "את בצר במדבר וגו'" [וכתיב בתריה] (דברים ד, מד) "וזאת התורה"?

לא קשיא. הא, בעידנא דעסיק בה. הא, בעידנא דלא עסיק בה.

ואי בעית אימא: מאי קולטין? ממלאך המות.

כי הא דרב חסדא הוה יתיב וגריס בבי רב, ולא הוה קא יכול שליחא [דמלאכא דמותא] למיקרב לגביה, דלא הוה שתיק פומיה מגירסא.

סליק ויתיב אארזא דבי רב. פקע ארזא ושתיק, ויכיל ליה.

א"ר תנחום בר חנילאי: מפני מה זכה ראובן לימנות בהצלה תחלה?

לימנות בהצלה תחלה - שפתח הכתוב בו בערי מקלט תחלה:

מפני שהוא פתח בהצלה תחלה. שנאמר: (בראשית לז, כא) "וישמע ראובן ויצילהו מידם".

דרש רבי שמלאי. מאי דכתיב: (דברים ד, מא) "אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה [שמש]"?

אמר לו הקב"ה למשה: הזרח שמש לרוצחים.

הזרח שמש לרוצחים - להכין להם חיותם כגון הנך מילי דלעיל:

איכא דאמרי, א"ל: הזרחת שמש לרוצחים.

הזרחת שמש לרוצחים - בהבדלה זו ויפה עשית:

דרש רבי סימאי: מאי דכתיב: (קהלת ה, ט) "אוהב כסף לא ישבע כסף, ומי אוהב בהמון לא תבואה".

"אוהב כסף לא ישבע כסף" - זה משה רבינו. שהיה יודע שאין שלש ערים שבעבר הירדן קולטות עד שלא נבחרו שלש בארץ כנען, ואמר: מצוה שבאה לידי אקיימנה.

"ומי אוהב בהמון לא תבואה" - למי נאה ללמד בהמון?

ללמד בהמון - לדרוש ברבים:

מי שכל תבואה שלו.

שכל תבואה שלו - שבקי במקרא במשנה ובהלכות ובאגדות: ורבנן ואיתימא רב מרי אמרי מי אוהב בהמון וגו' האוהב ת"ח לו תבואה. התורה מחזרת עליו ועל זרעו כדאמרינן בעלמא (שבת דף כג:) האי מאן דרחים רבנן הויין ליה בנין רבנן:

והיינו דא"ר אלעזר: מאי דכתיב: (תהלים קו, ב) "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו"? למי נאה (ללמד) [למלל] גבורות ה'? - מי שיכול להשמיע כל תהלתו.

ורבנן ואיתימא רבה בר מרי אמר: "מי אוהב בהמון לו תבואה" - כל האוהב (למלמד) בהמון - לו תבואה.

יהבו ביה רבנן עינייהו ברבא בריה דרבה.

[יהבו רבנן עינייהו ברבה - שהיה אוהב תלמידי חכמים ביותר והיו לו בנים ת"ח]:

(סימן אשי ללמוד רבינא ללמד)

רב אשי אמר: כל האוהב ללמוד בהמון - לו תבואה.

רב אשי אמר כו' - בדרב אשי גרסי' ללמוד בדרבינא גרסי' ללמד:

ללמד בהמון - עם חברים רבים:

והיינו דא"ר יוסי בר' חנינא: מאי דכתיב: (ירמיהו נ, לו) "חרב אל הבדים ונואלו"?

חרב על צוארי שונאיהם של ת"ח. שיושבין ועוסקין בתורה בד בבד.

ולא עוד אלא שמטפשין.

כתיב הכא: "ונואלו", וכתיב התם: (במדבר יב, יא) "אשר נואלנו".

ולא עוד, אלא שחוטאין. שנאמר: "ואשר חטאנו".

ואיבעית אימא מהכא: (ישעיהו יט, יג) "נואלו שרי צוען".

נואלו שרי צוען - נשאו שרי נוף. אלמא הנואל נשא לחטוא:

רבינא אמר: כל האוהב ללמד בהמון - לו תבואה.

ללמד בהמון - מרבה תלמידים:

לו תבואה - לפי שעל ידיהם ירבה הפלפול ונותן לב לתרץ קושיותיהם:

והיינו דאמר רבי: הרבה תורה למדתי מרבותי. ומחבירי יותר מהם. ומתלמידי יותר מכולן.

א"ר יהושע בן לוי: מאי דכתיב: (תהלים קכב, ב) "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם"?

בשעריך - בשביל שעריך:

מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה - שערי ירושלם. שהיו עוסקים בתורה.

וא"ר יהושע בן לוי: מאי דכתיב: (תהלים קכב, א) "שיר המעלות לדוד, שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"?

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל ושמחתי.

אמר לו הקב"ה (תהלים פד, יא) כי טוב יום בחצריך מאלף". טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח:

מאלף עולות כו' - מקרא כתוב אלף עולות יעלה שלמה וגו' (מלכים א ג):

ומכוונות להם דרכים וכו':

תניא ר' אליעזר בן יעקב אומר: