אשת נביא הוא דתיהדר, דלאו נביא לא תיהדר?!

אלא כדאמר ר' שמואל בר נחמני. דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: הכי קאמר ליה: (בראשית כ, ז) "ועתה השב (את) אשת האיש" מכל מקום.

ודקאמרת: "הגוי גם צדיק תהרוג, הלא הוא אמר לי אחותי היא וגו'", נביא הוא. וממך למד.

אכסנאי הוא שבא לעיר - על עסקי אכילה ושתייה שואלין אותו. כלום שואלין אותו: "אשתך זו, אחותך זו"?

מכאן ^אשבן נח נהרג - שהיה לו ללמוד ולא למד:

מתני' ^בהסומא - אינו גולה. דברי רבי יהודה.

ר' מאיר אומר: גולה. 

^גהשונא - אינו גולה.

רבי יוסי אומר: השונא - נהרג. מפני שהוא כמועד.

מפני שהוא כמועד - כמותרה עליו ועובר על התראה דודאי לדעת הרגו:

רבי שמעון אומר: יש שונא גולה, ויש שונא שאינו גולה.

זה הכלל: כל שהוא יכול לומר לדעת הרג - אינו גולה. ושלא לדעת הרג - הרי זה גולה:

ויש שונא שאינו גולה - ולא נהרג: כל הריגה שיכולין לומר על הריגה זו שלדעת היתה אינו גולה לפי שחשוד הוא על כך:

שלא לדעת הרג - כשהריגה זו ודאי שלא לדעת שאין אדם יכול לומר עליה לדעת היתה גולה ובגמ' מפרש לה:

גמ' ת"ר: (במדבר לה, כג) "בלא ראות" - פרט לסומא. דברי רבי יהודה.

בלא ראות פרט לסומא - דמשמע כאן לא ראה אבל רואה במקום אחר פרט לסומא שאינו רואה בשום מקום:

רבי מאיר אומר: "בלא ראות" - לרבות את הסומא.

מאי טעמא דרבי יהודה?

דכתיב: (דברים יט, ה) "ואשר יבא את רעהו ביער" - אפילו סומא. אתא "בלא ראות" - מעטיה.

ורבי מאיר: "בלא ראות" - למעט, "בבלי דעת", למעט. הוי מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות.

ורבי יהודה?

"בבלי דעת" - פרט למתכוין הוא דאתא:

פרט למתכוין - כדאמרן לעיל (דף ז:):

ר' יוסי אומר השונא נהרג כו':

והא לא אתרו ביה?

מתניתין רבי יוסי בר יהודה היא.

דתניא. רבי יוסי בר יהודה אומר: חבר - אינו צריך התראה. לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד:

להבחין בין שוגג למזיד - שלא יכול לומר לא הייתי יודע שאסור:

רבי שמעון אומר יש שונא גולה וכו':

תניא. כיצד אמר רבי שמעון יש שונא גולה? ויש שונא שאינו גולה?

נפסק - גולה.

נפסק - החבל ונפל עליו אין לומר בא לדעת זה:

נשמט - אינו גולה.

נשמט - החבל מידו ונפלה עליו אינו גולה שיש לומר לדעת עשה:

והתניא. ר' שמעון אומר: לעולם אינו גולה

לעולם אינו גולה - לא אוהב ולא שונא בנפסק אלא בנשמט:

עד שישמט מחצלו מידו.

מחצלו - הוא מעגילה שפעמים שטחין במחצלים שהוא כלי אומנות של בונים ובלע"ז טרואיל"ה:

קשיא נפסק אנפסק?

קשיא נשמט אנשמט?

הכי גרסי' נשמט אנשמט לא קשיא הא באוהב הא בשונא נפסק אנפסק לא קשיא הא רבי והא רבנן. הא דקתני נשמט גולה באוהב דלא חשיד דעביד מדעת ודקתני נשמט אינו גולה בשונא כדקתני בהדיא בברייתא יש שונא שאינו גולה ומפרש מילתיה נשמט אינו גולה:

נפסק אנפסק לא קשיא.

הא, באוהב. והא, בשונא.

נפסק אנפסק לא קשיא הא רבי והא רבנן - הא דקתני נפסק גולה אפי' בשונא וכל שכן באוהב רבנן ואליבא דר' שמעון הוא דאמר נשמט הברזל מקתו והרג גולה ונפסק החבל דומיא דנשמט הברזל מקתו היא שנשאר האגד בידו והא דקתני נפסק אינו גולה רבי היא דאמר נשמט הברזל מקתו אינו גולה והוא הדין לחבל הנפסק עד שישמט מחצלו מידו שאין נשאר בידו כלום דומיא דמן העץ המתבקע ולרבי אליבא דר' שמעון אין לך שונא גולה כך מצאתי גירסא בתשובות הגאונים וכן עיקר וגירסת הספרים משובשת היא וטעו לדמות נשמט החבל לנשמט הברזל ואי אפשר להעמידה ולפרש נפסק אנפסק לא קשיא הא באוהב הא בשונא דהא על כרחך הא דתני נפסק גולה בשונא מפורשת והיאך תאמר הא דתני נפסק אינו גולה באוהב השתא בשונא גולה באוהב לא כל שכן וכי יש לך לומר שגולה בשונא ואינו גולה באוהב ועוד נשמט אנשמט לא קשי' הא רבי והא רבנן היאך תאמר הא דתני נשמט אינו גולה רבי היא דאמר נשמט אינו גולה אפי' באוהב אם כן אין הטעם מפני שיכול לומר לדעת נהרג ור' שמעון תלי טעמא בהכי:

נשמט אנשמט לא קשיא.

הא רבי והא רבנן:

מתני' להיכן גולין? 

^דלערי מקלט. לשלש שבעבר הירדן, ולשלש שבארץ כנען. 

^השנאמר: (במדבר לה, יד) "את שלש הערים תתנו מעבר לירדן, ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען וגו'".
עד שלא נבחרו שלש שבארץ ישראל 

עד שלא נבחרו שלש שבארץ כנען - היינו כל ארבע עשרה שכבשו וחלקו ואח"כ הבדילן יהושע:

^ולא היו שלש שבעבר הירדן קולטות.

לא היו שלש - שהבדיל משה בעבר הירדן קולטות:

שנאמר: "שש ערי מקלט תהיינה", עד שיהיו ששתן קולטות כאחת. 

^זומכוונות להן דרכים מזו לזו. שנאמר: (דברים יט, ג) "תכין לך הדרך ושלשת וגו'" 

^חומוסרין להן שני ת"ח, שמא יהרגנו בדרך, וידברו אליו.

וידברו אליו - אל גואל הדם ואומרין לו אל תנהג בו מנהג שופכי דמים בשגגה בא מעשה לידו:

רבי מאיר אומר: (אף) הוא מדבר ע"י עצמו. שנאמר: (דברים יט, ד) "וזה דבר הרוצח".

רבי יוסי בר יהודה אומר: ^טבתחלה, אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט. וב"ד שולחין ומביאין אותו משם.

מי שנתחייב מיתה בב"ד - הרגוהו. ושלא נתחייב מיתה - פטרוהו. מי שנתחייב גלות - מחזירין אותו למקומו.

שנאמר: (במדבר לה, כה) "והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו וגו'":

גמ' תנו רבנן: ^ישלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן. וכנגדן הבדיל יהושע בארץ כנען. ומכוונות היו כמין שתי שורות שבכרם.

גמ' ומכוונות היו - אלו נגד אלו בשתי שורות כמו שתי שורות שבכרם:

(יהושע כ, ז) חברון ביהודה כנגד (דברים ד, מג) בצר במדבר.

שכם בהר אפרים כנגד רמות בגלעד.

קדש בהר נפתלי כנגד גולן בבשן.

"ושלשת" ^כשיהו משולשין.

ושלשת את גבול ארצך וגו' שיהו משולשות - כלומר שמתחלקת הארץ חלקות רחבה של ארץ ישראל לארבעת רבעים כמו שמפרש והולך שיהא מדרומה שבארץ ישראל לחברון כמחברון לשכם כו':

שיהא מדרום לחברון, כמחברון לשכם. ומחברון לשכם, כמשכם לקדש. ומשכם לקדש, כמקדש לצפון.

בעבר הירדן תלת, בארץ ישראל תלת?

בעבר הירדן תלת כו' - בתמיה בנחלת שני שבטים שלש כמו בנחלת עשרה שבטים:

אמר אביי: בגלעד שכיחי רוצחים

בגלעד - שהיא בעבר הירדן שכיחי רוצחים:

תוספות

ורבי יהודה ההוא מבעי ליה פרט למתכוין וכו'. דר' מאיר סבר פרט למתכוין וכו' שמעינן משגגה ותרתי שמע מינה וההיא דברייתא דלעיל אתיא כר' יהודה:

. נשמט אנשמט לא קשיא כאן באוהב כאן בשונא נפסק אנפסק לא קשיא הא רבי הא רבנן. וא"ת לרבי היכי משכחת לה שונא שיגלה דבנשמט אוהב גולה ולא שונא ואם בנפסק אפי' אוהב אינו גולה ואין. זו סברא לומר דלית ליה לרבי דר' שמעון דהוי רביה ויש לומר דמכל מקום משכחת לה כגון שנפל מן הגג עליו דידוע לכל שלא נפל מדעת שהרי היה בסכנת מות:

משולשות. שיהא מתחלת ארץ ישראל עד ראשונה כמו מראשונה לשניה שלחלוקה שוה היה א"י ובאמצע היו ערי מקלט וכן יש לפרש ההיא דמגילה (דף יט. ושם) דקאמר נקראת אגרת שאם תפרה הכל שלשה חוטין גידין כשרה ובלבד שיהא משולשין ופירושו הוי כי הכא שצריך שמתחלת התפירה עד חוט של גידין כמו עד שניה של גידין ומשניה עד שלישית כמו משלישית עד סוף התפירה ולא כדברי המפרשים משולשות אחד בתחלה ואחד באמצע ואחד בסוף:

בגלעד שכיחי רוצחים. פי' ולהכי הוצרכנו לערי מקלט לפי כשהורגים מזיד בלא עדים הקב"ה מזמנן לפונדק אחד כדאמרי' לקמן (דף י:):