אליבא דרבי אליעזר - כולי עלמא לא פליגי.
אליבא דרבי אליעזר כ"ע לא פליגי - כלומר מאן דאמר מתה ודאי כרבי יהושע אמר ולא כרבי אליעזר דאליבא דרבי אליעזר ליכא למ"ד מתה כיון דלגבי עבודותיו אמר פסולות למפרע ודאי אין זה כהן:
כי פליגי אליבא דר' יהושע.
כי פליגי אליבא דרבי יהושע - כלומר אין אנו צריכין לומר מ"ד בטלה כרבי אליעזר ולא כרבי יהושע דאליבא דרבי יהושע איכא למימר דפליגי:
מאן דאמר מתה - כרבי יהושע.
ומאן דאמר בטלה - עד כאן לא קאמר רבי יהושע התם דכתיב: (דברים לג, יא) "ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה", אפי' חללין שבו.
פועל ידיו תרצה - עבודותיו כשירות אבל לענין שאר דבריו אינו כהן:
אבל הכא אפי' רבי יהושע מודה:
נגמר דינו וכו':
אמר רב יהודה אמר רב: שתי טעיות טעה יואב באותה שעה.
טעה יואב - בדרשא דמעם מזבחי תקחנו ולא מעל מזבחי וכסבור דהיינו מעל מזבחי:
דכתיב: (מלכים א ב, כח) "וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח":
טעה - שאינו קולט אלא גגו, והוא תפס בקרנותיו.
טעה - שאינו קולט אלא מזבח בית עולמים והוא תפס מזבח של שילה.
מזבח בית עולמים - דכתיב מזבחי המיוחד לי: ה"ג והוא תפס במזבח של במה שעשה דוד לפני הארון שהיה באהל אשר נטה לו דוד בעיר דוד כדכתיב וינס יואב אל אהל ה' ומצינו בדברי הימים שעשה דוד מזבח לפניו ואי אפשר לומר מזבח של שילה שהוא היה בימי דוד ושלמה. (היה בגבעון):
אביי אומר: בהא נמי מיטעא טעה, טעה - שאינו קולט אלא כהן ועבודה בידו והוא זר היה.
אמר ריש לקיש: שלש טעיות עתיד שרו של רומי לטעות.
שרו של רומי - סמאל שיברח לבצרה שבתחלה יפרע ממנו כשיגיע הקץ להחרב כדכתיב (ישעיהו כד) יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך על מלכי האדמה על האדמה:
דכתיב: (ישעיהו סג, א) "מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה".
חמוץ בגדים - מדמו של סמאל ואף על פי שאין המלאכים בשר ודם כתב בו הכתוב כעין הריגת האדם לשבר את האזן מה שהיא יכולה לשמוע:
טועה שאינה קולטת אלא בצר והוא גולה לבצרה.
טועה שאינה קולטת אלא שוגג והוא מזיד היה.
טועה שאינה קולטת אלא אדם והוא מלאך הוא.
אמר ר' אבהו: ערי מקלט לא נתנו לקבורה.
לא נתנו לקבורה - ללוים שהן שלהם:
דכתיב: (במדבר לה, ג) "ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חייתם לחיים נתנו ולא לקבורה".
מיתיבי: "שמה" - שם תהא דירתו שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו?
רוצח שאני, דגלי ביה רחמנא:
כשם שהעיר קולטת וכו':
ורמינהו: (במדבר לה, כה) "וישב בה - בה ולא בתחומה"?
אמר אביי: לא קשיא. כאן לקלוט, כאן לדור.
לדור? תיפוק ליה
תיפוק ליה - דאין בונין בית במגרש דא"כ הוה ליה מגרש עיר:
דאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה, לא מגרש עיר ולא עיר מגרש?
אין עושין - שדה של לוים:
מגרש - שנתנו ללוים אלפים אמה סביב העיר כדכתיב (במדבר לה) ומדותם מחוץ לעיר וכתיב מקיר העיר וחוצה אלף אמה וגו' הא כיצד אלף אמה מגרש שאין בו לא בית ולא שדה והשאר שדות וכרמים:
אמר רב ששת לא נצרכה אלא למחילות:
למחילות - תחת הקרקע שאין אוכלות במגרש כלום מלמעלה ואי לאו דכתיב בה ולא בתחומה הייתי אומר ידור בתחומה במערה:
רוצח שיצא חוץ לתחום וכו':
ת"ר:(במדבר לה, כז) "ורצח גואל הדם את הרוצח - מצוה ביד גואל הדם.
אין גואל הדם - רשות ביד כל אדם. דברי רבי יוסי הגלילי.
ר' עקיבא אומר: רשות ביד גואל הדם.
וכל אדם - חייבין עליו".
מאי טעמא דרבי יוסי הגלילי?
מי כתיב: "אם רצח"?
ורצח - איכא לפרושי לשון ציווי. כמו (שמות לו) ועשה בצלאל ואהליאב. ואיכא לפרושי לשון רשות. כמו ועשה ה' להם וגו' (דברים לא):
ורבי עקיבא?
מי כתיב: "ירצח"?
אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב: רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם והרגו - נהרג עליו.
כמאן? לא כר' יוסי הגלילי ולא כר"ע?
הוא דאמר כי האי תנא.
דתניא: ר' אליעזר אומר: (במדבר לה, יב) "עד עמדו לפני העדה למשפט".
מה ת"ל?
לפי שנאמר: (במדבר לה, כז) "ורצח גואל הדם את הרוצח".
יכול מיד? ת"ל: "עד עמדו לפני העדה למשפט".
ורבי יוסי ורבי עקיבא, האי: "עד עמדו לפני העדה למשפט", מאי דרשי ביה?
ההוא מיבעי ליה לכדתניא: "רבי עקיבא אומר: מנין לסנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש שאין ממיתין אותו עד שיעמוד בב"ד אחר - ת"ל: "עד עמדו לפני העדה למשפט", עד שיעמוד בב"ד אחר".
ת"ר: (במדבר לה, כו) "אם יצא יצא הרוצח" - אין לי אלא במזיד, בשוגג מנין?
ת"ל: "אם יצא יצא" - מ"מ.
והתניא: "(וההורגו), במזיד - נהרג. בשוגג - גולה"?
לא קשיא.
הא, כמאן דאמר: "אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם".
הא, כמאן דאמר: "לא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם".
אמר אביי: מסתברא כמ"ד: "דברה תורה כלשון בני אדם". שלא יהא סופו חמור מתחלתו.
סופו חמור מתחלתו - סופו = צאתו חוץ לתחום. תחלתו = הרציחה:
מה תחלתו - במזיד - נהרג, בשוגג - גולה, אף סופו: במזיד - נהרג, בשוגג - גולה.
תני חדא: אב שהרג בנו - נעשה לו גואל הדם.
אב שהרג את הבן - בנו השני נעשה גואל הדם של אחיו והורג את אביו:
ותניא אידך: אין בנו נעשה לו גואל הדם?
לימא הא, רבי יוסי הגלילי.
הא דתניא נעשה - רבי יוסי הגלילי היא דאמר מצוה לגואל הדם:
והא, ר"ע?
ותסברא. בין למ"ד מצוה בין למ"ד רשות, מי שרי?
והאמר רבה בר רב הונא. וכן תנא דבי רבי ישמעאל: לכל אין הבן נעשה שליח לאביו: להכותו, ולקללתו, חוץ ממסית. שהרי אמרה תורה: (דברים יג, ט) "לא תחמול ולא תכסה עליו"?
לכל אין הבן נעשה וכו' - לכל עבירות שבתורה אין הבן נעשה שליח ב"ד על אביו לא להלקותו ולא לנדותו חוץ ממסית:
אלא לא קשיא.
הא, בבנו. והא, בבן בנו:
ה"ג אלא לא קשיא הא בבנו הא בבן בנו - הא דתניא אין בנו נעשה גואל הדם בבנו של רוצח קאמר. והא דתניא: בנו נעשה לו גואל הדם בבנו של הרוג קאמר, שהוא בן בנו של רוצח, ואינו מוזהר על כבודו:
מתני' אילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום. או עומד חוץ לתחום ונופו נוטה בתוך התחום - הכל הולך אחר הנוף:
הכל הולך אחר הנוף - אפי' הוא בעיקרו שבתוך התחום הרי הוא כיוצא חוץ לתחום ואם עיקרו חוץ לתחום ונופו בתוך התחום אף העיקר קולט:
גמ' ורמינהי: אילן שהוא עומד (בתוך הפנים) ונוטה לחוץ, או עומד בחוץ ונוטה לפנים
גמ' אילן שהוא עומד בפנים - בירושלים. ולענין אכילת מעשר שני בירושלים היא שנויה:
מכנגד החומה וכו' - אלמא לא נופו שדינן בתר עיקר ולא עיקר בתר נוף:
מעשר אערי מקלט קא רמית?!
מעשר בחומה תלה רחמנא.
בחומה תלה רחמנא - דכתיב: (דברים יב) לפני ה' אלהיך תאכלנו:
ערי מקלט בדירה תלה רחמנא:
בדירה תלה רחמנא - דכתיב: (במדבר לה) "כי בעיר מקלטו ישב" ונופו ראוי לדירה יותר מעיקרו: בירושלים לענין מעשר הלך אחר הנוף:
בנופו מתדר ליה, בעיקרו לא מתדר ליה.
ורמי מעשר אמעשר?
דתניא: בירושלים - הלך אחר הנוף. בערי מקלט - הלך אחר הנוף?
אמר רב כהנא: לא קשיא. הא, ר' יהודה. והא, רבנן.
דתניא: