כל שבקדש פסול - בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו?
בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו - דכתיב בנותר לא יאכל כי קדש הוא נתן טעם לדבר כי קדש הוא שנפסל וכמו כן כל הקדשים שנפסלו:
הני מילי היכא דקודם פסולו חזי, הכא דקודם פסולו נמי לא חזי.
ה"מ היכא דקודם פסולו חזי - כנותר:
ולילקי נמי כאידך דר' אליעזר.
דתניא. "רבי אליעזר אומר: כל שהוא בכליל תהיה - ליתן לא תעשה על אכילתו"?
אין הכי נמי. ורבא מהאי קרא קאמר.
אמר רב גידל אמר רב: (סימן כוז"א) כהן שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה - לוקה.
מאי טעמא - דאמר קרא (שמות כט, לג): ואכלו אותם אשר כופר בהם: לאחר כפרה - אין, לפני כפרה - לא. לאו הבא מכלל עשה - לאו הוא.
מתיב רבא (דברים יד, ו): וכל בהמה מפרסת פרסה ושוסעת שסע שתי פרסות מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו - אותה תאכלו ואין בהמה אחרת תאכלו.
אותה תאכלו [דכתיב] כל בהמה מפרסת פרסה וגו' אותה תאכלו ולא בהמה טמאה שאין סימנין הללו בהו - אלמא לאו הבא מכלל עשה עשה:
ואי כדקאמרת (דברים יד, ז): את זה לא תאכלו, למה לי?
אלא אי איתמר הכי איתמר. אמר רב גידל אמר רב: זר שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה - פטור.
מאי טעמא? - דאמר קרא: ואכלו אותם אשר כופר בהם - כל היכא דקרינן ביה: ואכלו אותם אשר כופר בהם - קרינן ביה: וזר לא יאכל קדש.
קרינא ביה וזר לא יאכל - דהוא סיפיה דהאי קרא וכל זר לא יאכל קדש לאו בקדשים משתעי אלא בתרומה כדכתיב ברישא דענינא איש איש מזרע אהרן דבר השוה בזרעו של אהרן:
וכל היכא דלא קרינן ביה: ואכלו אותם אשר כופר בהם - לא קרינן ביה: וזר לא יאכל.
start here
אמר ר' אלעזר אמר ר' הושעיא: בכורים הנחה - מעכבת בהן, קרייה - אין מעכבת בהן.
ומי אמר ר' אלעזר הכי? והא אמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיא: הפריש בכורים קודם לחג ועבר עליהן החג - ירקבו.
בכורים לפני החג - בני קרייה נינהו. לאחר החג - לאו בני קרייה נינהו. דכתיב בתר קרייה: ושמחת בכל הטוב - מעצרת ועד החג שהוא זמן שמחת לקיטת פירות - מביא וקורא. מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא (בכורים פ"א משנה ו):
הפריש לפני החג - חלה עליהן חובת קרייה, ועבר עליהן החג שאינן ראוין עוד לקרייה - ירקבו:
מאי לאו, משום דלא מצי למיקרי עליהן.
ואי ס"ד קרייה אין מעכבת בהן - אמאי ירקבו?
כדרבי זירא.
כדרבי זירא - לעולם בראוין לקרייה לא מעכבא קרייה, אבל באלו שעבר זמנן ואינן ראוין עוד לקרייה, מעכבא קרייה, כדרבי זירא:
דאמר ר' זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. וכל שאינו ראוי לבילה - בילה מעכבת בו.
דאמר כל הראוי לבילה כו' - במסכת מנחות (דף קג:) תנן: הרי עלי ששים ואחד עשרון - מביא ששים בכלי אחד ואחד בכלי אחר - דעד ששים יכולין ליבלל בכלי אחד אבל ששים ואחד קים להו לרבנן דאינן נבללין יפה. והוינן בה: וכי אינן נבללין מאי הוי והאנן תנן אם לא בלל כשר? ומשני רבי זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו כו':
ר' אחא בר יעקב מתני לה כדרבי אסי אמר רבי יוחנן.
מתני לה - להא דרבי אלעזר אמר רבי אושעיא - כדרב אסי אמר רבי יוחנן, דרב אסי אמרה משמיה דרבי יוחנן:
וקשיא ליה דרבי יוחנן אדרבי יוחנן.
ומי אמר רבי יוחנן בכורים הנחה מעכבת בהן קרייה אין מעכבת בהן?
והא בעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן: בכורים מאימתי מותרין לכהנים?
ואמר ליה: הראוין לקרייה - משקרא עליהן.
הראוין לקרייה - מעצרת ועד החג:
ושאין ראוין לקרייה - משראו פני הבית.
משיראו פני הבית - משיכנסו לעזרה והנחה לא מעכבת כלל:
קשיא קרייה אקרייה?
קשיא הנחה אהנחה?
קרייה אקרייה לא קשיא: הא רבי שמעון, הא רבנן.
הנחה אהנחה נמי לא קשיא: הא רבי יהודה והא רבנן.
הא רבי יהודה - לרבי יהודה לא מעכבא הנחה. דדריש: והנחתו יתירא לתנופה, ואין מקרא שנוי בהנחה לעכב. ולרבנן דלא דרשי ליה להכי מיבעי להו לשנות בהנחה, לעכב:
מאי רבי יהודה?
דתניא. ר' יהודה אומר: (דברים כו, י) והנחתו - זו תנופה.
והנחתו זו תנופה - קרי ביה: והנחתו לשון ולא נחם אלהים וגו' (שמות יג) שהוא מנחה אותו לארבע רוחות ומעלה ומוריד:
אתה אומר זו תנופה או אינו אלא הנחה ממש - כשהוא אומר (דברים כו, ד) והניחו הרי הנחה אמור, הא מה אני מקיים: והנחתו - זו תנופה.
ומאן תנא דפליג עליה דרבי יהודה?
מאן תנא דפליג עליה - למימר הנחה מעכבא:
ר' אליעזר בן יעקב היא.
רבי אליעזר בן יעקב היא - דנפקא ליה תנופה מקרא אחרינא:
דתניא: (דברים כו, ד) ולקח הכהן הטנא מידך - לימד על הבכורים שטעונין תנופה. דברי רבי אליעזר בן יעקב.
מאי טעמא דרבי אליעזר בן יעקב?
אתיא יד יד משלמים. כתיב הכא: ולקח הכהן הטנא מידך. וכתיב: (ויקרא ז, ל) ידיו תביאינה את אשי ה' - מה כאן כהן אף להלן כהן.
מה להלן בעלים אף כאן בעלים.
מה להלן בעלים - דההוא בבעלים משתעי דכתיב יביא את קרבנו לה' מזבח שלמיו וסמיך ליה ידיו תביאינה:
הא כיצד? מניח כהן ידיו תחת ידי בעלים ומניף.
אמר רבא בר אדא אמר ר' יצחק: בכורים