מאימתי מחייבין עליהן
מאימתי חייבין עליהן - מיתה זר האוכלן:
משיראו פני הבית.
כמאן?
כי האי תנא.
דתניא: רבי אליעזר אומר: בכורים מקצתן בחוץ ומקצתן בפנים: שבחוץ - הרי הן כחולין לכל דבריהם. שבפנים - הרי הן כהקדש לכל דבריהם.
אמר רב ששת: בכורים הנחה מעכבת בהן, קרייה אין מעכבת בהן.
כמאן?
כי האי תנא.
דתניא: רבי יוסי אומר שלשה דברים משום שלשה זקנים.
שלשה דברים - זו אחת מהן. וכולן שנויין בספרי:
רבי ישמעאל אומר: יכול יעלה אדם מעשר שני בזמן הזה בירושלים ויאכלנו.
יכול יעלה אדם כו' - קסבר קדושת הארץ לא בטלה וצריך להפריש מעשרות וקאמר יכול יעלנו ויאכלנו בירושלים בלא פדיון:
ודין הוא. בכור טעון הבאת מקום ומעשר שני טעון הבאת מקום, מה בכור אינו אלא בפני הבית אף מעשר אינו אלא בפני הבית.
מה לבכור שכן טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח
בכורים יוכיחו.
מה לבכורים שכן טעונים הנחה
ת"ל: (דברים טז, ז) ואכלת [שם] לפני ה' אלהיך וגו'.
מקיש מעשר לבכור - מה בכור אינו אלא לפני הבית, אף מעשר אינו אלא לפני הבית.
ת"ל כו' - לפיכך טעון בית. ולקמיה פריך מאי שנא בכור דפשיטא ליה ובמעשר מיבעי ליה:
ואם איתא, ליפרוך מה לבכורים שכן טעונין קרייה והנחה?
א"ר אשי: נהי דעיכובא ליכא - מצוה מי ליכא, ולימא מצוה וליפרוך?
מצוה מי ליכא - וכיון דמצוה איכא נפרוך נמי קרייה דמצוה:
אלא אמר רב אשי: כיון דאיכא בכורי הגר - דבעי למימר: (דברים כו, ג) "אשר נשבע [ה'] לאבותינו" ולא מצי אמר - לא פסיקא ליה.
לא פסיקא ליה - ומיהו בישראל אפילו עיכובא איכא למימר:
וליהדר דינא ותיתי במה הצד?
וניהדר דינא וניתי במה הצד - למה לי היקישא נימא בכור יוכיח וחזר הדין הצד השוה שבהן שטעונין הבאת מקום ואינן נוהגין אלא בפני הבית:
משום דאיכא למיפרך, מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד מזבח.
צד מזבח - זה למתן דמים וזה להנחה:
ומאי קסבר?
ומאי קסבר - האי תנא דפשיטא ליה בכור טפי ממעשר:
אי קסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא
אי קסבר קדושה ראשונה - של בית קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא כי היכי דסבירא ליה בקדושת הארץ וקא מיבעיא ליה מי קרינא ביה השתא בלא חומה לפני ה' אלהיך או לא וקא פשיט מעשר מבכור:
אפי' בכור נמי?
אפי' בכור נמי - יקרב ויאכל דהא מאן דאית ליה קדשה לעתיד לבא סבירא ליה מקריבים אע"פ שאין בית כדאמרינן במגילה נקראת (דף י.):
אי קסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא אפילו בכור נמי תבעי?
ה"ג ואי קסבר לא קדשה אפילו בכור נמי - תיבעי. ואי קסבר קדושת הבית בטלה ומיבעיא ליה במעשר הואיל ואינו צריך לבית אי מתאכיל בירושלים לפני ה' קרינא ביה אי לא אפי' בכור נמי כי האי גוונא תיבעי ליה כגון בכור שנזרק דמו וחרב הבית ועדיין בשרו קיים מהו שיאכלוהו:
אמר רבינא: לעולם קסבר קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא. והכא בבכור שנזרק דמו קודם חורבן הבית, וחרב הבית ועדיין בשרו קיים. ומקשינן בשרו לדמו - מה דמו במזבח אף בשרו במזבח.
אמר רבינא לעולם קסבר לא קדשה והכא - דקא פשיט ליה למעשר מבכור בבכור שאינו צריך לבית דומיא דמעשר עסקינן. והא דפשיטא ליה דלא מתאכיל משום דאיתקש בשרו לדמו דכתיב ואת דמם תזרוק על המזבח וגו' ובשרם יהיה לך וגו', ויליף מיניה בשעה שהיא ראויה לזריקת דם אתה אוכל את הבשר ולא משנהרס המזבח:
ומקיש מעשר לבכור.
וכי דבר הלמד בהקש חוזר ומלמד בהקש?
וכי דבר הלמד בהיקש - מן הדם:
חוזר ומלמד - על המעשר בהיקש הא קיימא לן בזבחים באיזהו מקומן (דף מט:) שאין למדין בקדשים למד מן הלמד:
מעשר דגן חולין הוא
חולין הוא - ובחולין למדין למד מן הלמד: