הניחא למאן דאמר בתר למד אזלינן
הניחא למאן דאמר כו' - פלוגתא היא באיזהו מקומן:
אלא למאן דאמר בתר מלמד אזלינן, מאי איכא למימר?
דם ובשר חדא מילתא היא:
קדשי קדשים וכו':
תנינא חדא זימנא: "מעשר שני והקדש שלא נפדו"?
אמר רבי יוסי בר חנינא סיפא במעשר שני טהור וגברא טהור, דקא אכיל חוץ לחומה.
רישא במעשר שני טמא וגברא טמא, וקא אכיל ליה בירושלים.
רישא במעשר שני טמא - וקאכיל ליה בירושלים בלא פדייה:
ומנ"ל דמחייב עליה משום טומאה?
דתניא. ר"ש אומר: (דברים כו, יד) לא בערתי ממנו בטמא - בין שאני טמא והוא טהור בין שאני טהור והוא טמא.
והיכן מוזהר על אכילה - איני יודע.
ה"ג והיכן מוזהר על אכילה שלא יאכלנו בטומאה איני יודע ת"ל לא תוכל וגו' כך היא שנויה בסיפרי וכשקבעוה כאן לא הספיקו לגומרה עד דאקשי גמרא טומאת הגוף בהדיא כתיב ביה ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ וגו' ומוקמינן לה ביבמות. במעשר מדכתיב כי אם רחץ הא רחץ טהור דטבל ועלה אוכל במעשר: (רבינו גופו טהור ויצאה נשמתו בטהרה לא פירש יותר מכאן ואילך לשון תלמידו ר' יהודה בר' נתן.): כך הוא לשון הברייתא (כלומר) איני יודע להיכן מוזהר לכך תלמוד לומר לא תוכל וגו' והש"ס לא שביק ליה לאסוקי מילתיה אלא קדים ופריך ומתמה אמאי קאמר איני יודע הא טומאת הגוף בהדיא כתיבא נפש אשר תגע בו כו' לא יאכל מן . הקדשים כי אם רחץ בשרו במים ואמרינן ביבמות דהאי קרא במעשר שני קאמר דטבל ועלה אוכל כו':
טומאת הגוף בהדיא כתיב: (ויקרא כב, ו) נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים וגו'?
אלא טומאת עצמו מנין - דכתיב: (דברים יב, יז) לא תוכל לאכול בשעריך, ולהלן הוא אומר: (דברים טו, כב) בשעריך תאכלנו הטמא והטהור".
ולהלן הוא אומר - בבכור בעל מום (שנפדה) בשעריך תאכלנו ולעיל מיניה כתיב כי יהיה בו מום:
ותניא דבי רבי ישמעאל: אפילו טמא וטהור אוכלין בקערה אחת ואין חוששין.
אפילו טמא וטהור - דאע"ג דאסור בגיזה ועבודה כדאמרינן (בכורות דף טו.) בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר תזבח ולא גיזה ואכלת ולא לכלביך בשר ולא חלב אפי' הכי טמא וטהור אוכלין אותו בקערה אחת דנאכלים בטומאת הגוף ובטומאת עצמן דכיון דטמא אוכל בהן היינו בטומאת הגוף אוכל הטהור וכשהטהור אוכל עמו לאחר שנגע בו היינו טהור אוכל טומאת עצמו שאכל את הטמא:
וקאמר רחמנא: היאך טמא דשרי לך גבי טהור התם, הכא לא תיכול.
האי טמא דשראי לך התם - בבכור בעל מום דכתיב ביה בשעריך הכא גבי מעשר לא תוכל והיינו לא תוכל לאכול בשעריך כלומר אי אתה רשאי לאכול מעשר שני בתורת בכור שכתוב בו בשעריך דבעל מום דבכור נאכל בטומאת עצמו ובטומאת הגוף וזה אסור:
ומנ"ל דבר פדייה הוא?
ומנלן דבר פדייה הוא - מעשר שני שנטמא דמדקאמר במתני' שלא נפדה מכלל דאי בעי פריק ואפילו בירושלים דאע"ג דמעשר שני טהור אינו נפדה בירושלים דכתיב כי ירחק ממך ונתת בכסף בריחוק מקום אתה פודה ולא בקירוב מקום (קדושין דף נו):
דאמר ר"א: מנין למעשר שני שנטמא שפודין אותו אפילו בירושלים - ת"ל: (דברים יד, כד) כי לא תוכל שאתו.
ואין שאת אלא אכילה, שנאמר: (בראשית מג, לד) וישא משאות מאת פניו.
ואין שאת אלא אכילה - והכי קאמר קרא כי ירחק ממך שיהא מעשר טהור חוץ לירושלים או אפילו הוא בירושלים אלא שאי אתה יכול לאוכלו שנטמא ונתת בכסף:
א"ר ביבי א"ר אסי: מנין למעשר שני טהור שפודין אותו אפילו בפסיעה אחת חוץ לחומה?
אפילו בפסיעה אחת - אע"ג דכתיב ירחק דמשמע טובא ת"ל כי לא תוכל שאתו לנושאו ולהביאו לפנים מן החומה דהכתוב לא תלה הדבר בריחוק אלא בנטילה דכל זמן דאיכא למיעבד אכתי נטילה והבאה לפנים אפילו פסיעה אחת פודה אותו:
שנאמר: כי לא תוכל שאתו.
האי מבעי ליה לכדרבי אליעזר?
לכדר' אלעזר - למעשר שני שנטמא:
א"כ לימא קרא: לא תוכל לאוכלו, מאי שאתו?
מאי שאתו - שמע מינה לכדרב אסי:
ואימא כולו להכי הוא דאתא?
א"כ לימא קרא לא תוכל ליטלו, מאי שאתו - ש"מ תרתי.
יתיב רב חנינא ורב הושעיא וקא מבעיא להו: אפיתחא דירושלים מהו?
יתיב רב חנינא ורב הושעיא אפיתחא דירושלים וקא מיבעי להו:
פשיטא הוא בחוץ ומשאו בפנים - קלטוהו מחיצות.
הוא בפנים ומשאו בחוץ מהו?
תנא להו ההוא סבא בדבי רבי שמעון בן יוחי: (דברים יד, כד) כי ירחק ממך המקום - ממילואך.
ממלואך - מכל מילוי שלך ומשא של אדם חשיב מלואו דלא תימא ממך ממקצתך דכל זמן שרחק מקצתך יהא נפדה אלא כי ירחק ממלואך פדה אבל כשאתה בפנים או משאך בפנים לא רחק המקום ממלואך ושוב לא תפדה אלא ואכלת שם:
בעי רב פפא נקיט ליה בקניא מאי?
בעי רב פפא - הוא מבפנים ונקיט משאו בקניא ארוך מבחוץ:
מהו - כיון דלאו ממש על כתיפו הוא אין זה מלואו והרי הוא כמוטל לארץ ונפדה או דלמא כיון דנקיט ליה משאו קרינא ביה - תיקו. כן נראה בעיני רבי ועיקר:
תיקו.
אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: מעשר שני מאימתי חייבין עליו - משראה פני החומה.
משיראה פני החומה - וחוץ לחומה דמתני - היינו דעייליה ואפקיה:
מ"ט - דאמר קרא: (דברים יב, יח) לפני ה' אלהיך תאכלנו (שנה בשנה). וכתיב (דברים יב, יז) (כי) לא תוכל לאכול בשעריך.
כל היכא דקרינן ביה: לפני ה' אלהיך תאכלנו - קרינן ביה: לא תוכל לאכול בשעריך.
וכל היכא דלא קרינן ביה: לפני ה' אלהיך תאכלנו - לא קרינן ביה: לא תוכל לאכול בשעריך.
דלא קרינא ביה לפני ה' אלהיך - דלא הכניסו לפנים:
מיתיבי. רבי יוסי אומר: כהן שעלתה בידו תאנה של טבל - אמר: תאנה זו - תרומתה בעוקצה.
כהן שעלתה בידו תאנה של טבל ואמר תאנה זו תרומתה בעוקצה - בצד זנבה:
מעשר ראשון - בצפונה,
ומעשר שני- לדרומה. והיא שנת מעשר שני והוא בירושלים.
והיא שנת מעשר שני. ואותה שנה שניה שראוי ליתן בה מעשר שני:
והוא בירושלים - כשקרא שמות הללו על אותה תאנה:
או מעשר עני, והוא בגבולין.
מעשר עני בגבולין - או שהיא שנת מעשר שלישית ואמר מעשר עני בדרומה ולא אמר מעשר שני והוא אפי' בגבולין:
אכלה