משום הבערה".
משום הבערה - דאי הוה איהו מבעיר וחבירו מבשל הוו תרוייהו חייבין דמבעיר ומבשל אבות מלאכות אלמא מיחייב משום יו"ט שתים הבערה ובישול:
ה"ג ואם איתא אהבערה לא ליחייב דהא איחייב ליה משום מבשל:
ואם איתא - משום הבערה לא מחייב, דהא איחייב ליה משום בשולו?
אפיק הבערה ועייל גיד הנשה של נבילה.
גיד הנשה של נבילה - דלוקה אף משום נבילה שאכל:
והתני ר' חייא: לוקה שתים על אכילתו ושלש על בשולו.
שלש על בישולו - בישול בשר בחלב ובישול שלא לצורך יו"ט והבערה שלא לצורך ושתים על אכילתו אכילת גיד ואכילת בשר בחלב ואם איתא דמפקת הבערה ומעיילת אכילת נבילה הוי איסור ג' על אכילתו:
ואי איתא שלש על אכילתו הוא חייב?
אלא אפיק הבערה ועייל עצי אשירה. ואזהרתיה מהכא: (דברים יג, יח) ולא ידבק בידך וגו'.
א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי: ולילקי נמי משום (דברים ז, כו) לא תביא תועבה אל ביתך?
אלא הכא במאי עסקינן כגון שבישלו בעצי הקדש. ואזהרתיה מהכא: (דברים יב, ג) ואשריהם תשרפון באש (דברים יב, ד) לא תעשון כן לה' אלהיכם:
ואזהרת עצי הקדש מהכא ואשריהם תשרפון באש לא תעשון כן לה' אלהיכם:
סימן שנבא"י שנ"ז:
מתקיף לה רב הושעיא: וליחשוב נמי הזורע בנחל איתן, ואזהרתיה מהכא: (דברים כא, ד) אשר לא יעבד בו ולא יזרע?
מתקיף לה רב חנניא: וליחשוב נמי המוחק את השם בהליכתו, ואזהרתיה מהכא: (דברים יב, ג) ואבדתם את שמם וגו' (ו) לא תעשון כן לה' אלהיכם?
מתקיף לה ר' אבהו: וליחשוב נמי הקוצץ את בהרתו, ואזהרתיה מהכא: (דברים כד, ח) השמר בנגע הצרעת?
השמר בנגע הצרעת - ואמרינן (שבת דף קלג.) בקוצץ בהרתו הכתוב מדבר והשמר הוא לא תעשה:
מתקיף לה אביי: וליחשוב נמי המזיח החושן מעל האפוד, והמסיר בדי ארון, ואזהרתיה מהכא: (שמות כה, טו) (ו) לא יסורו (שמות כח, כח) ולא יזח החושן?
מתקיף לה רב אשי: וליחשוב נמי החורש בעצי אשירה, ואזהרתיה מהכא (דברים יג, יח) ולא ידבק בידך מאומה וגו'?
נילקי נמי - כגון שהיו כלי מחרישה מעצי אשירה:
מתקיף לה רבינא: וליחשוב נמי הקוצץ אילנות טובות, ואזהרתיה מהכא: (דברים כ, יט) כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות?
קוצץ אילנות טובות - בהליכתו:
א"ל רבי זעירא לרבי מני: וליחשוב נמי כגון דאמר שבועה שלא אחרוש ביום טוב?
התם לא קא חלה שבועה - מושבע ועומד מהר סיני הוא.
מי קא חיילא עליה - הא הוה ליה נשבע שלא יבטל המצוה ונפקא לן מלהרע או להיטיב בשבועות (דף כה.) דאין זו שבועה:
א"ל: כגון דאמר שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט, דמגו דחלה עליה שבועה בחול חלה עליה נמי ביו"ט?
מיגו דחיילא עליה שבועה כו' - היינו איסור כולל ואיסור מוסיף כגון שבחתיכה עצמה נוסף איסור כגון אילו נוסף על היו"ט איסור ע"י שבועה זו וה"ל מוסיף דומיא דאשת איש ונעשית חמותו דמוסיף הוא דמעיקרא קיימא ליה בחנק והשתא קיימא ליה. בסקילה א"נ חלב דנותר מעיקרא קאי עליה באיסור חלב והשתא איתוסף עליה איסור נותר ואיסור כולל היינו שאין איסור נוסף על החתיכה אלא כולל אחרים באיסורא כגון שנשא אחות חמותו דמיגו דמיתסר בכולהו אחוותא איתסר נמי בחמותו משום אחות אשה אי נמי כגון חמותו ונעשית אשת איש דמיגו דכיילה כולי עלמא באיסור אשת איש כללה נמי לדידיה לחייבו שתים:
מידי דאיתיה בשאילה לא קתני.
ולא?!
והרי הקדש?
בבכור.
והרי נזיר?
בנזיר שמשון.
בנזיר שמשון - ע"י מלאך קיבל נזירות עליו דההוא אין לו שאלה דצווי שלמעלה הוא:
נזיר שמשון בר איטמויי למתים הוא.
נזיר שמשון בר טמויי למתים הוא כלום אסור הוא להיטמא למתים אדם שמקבל נזירתו ע"י מלאך הא אמרינן במס' נזיר דף ד:) שמשון הותר ליטמא למתים ובעי לאפוקי מהאי קרא ויך מאה וחמשים וגו' ופריך ליה אימא דשוינהו גוססין אלא גמרא ואית דמפרשי נזיר שמשון נזיר מן הבטן וקשיא לן ההיא נמי בשאלה איתיה שהיה אביו יכול לישאל עליו ואפילו מת אביו בשאלה מיהא הוה ההוא שעתא:
אלא האי תנא איסור כולל לית ליה.
אמר רבי הושעיא: המרביע שור פסולי המוקדשים לוקה שנים.
המרביע שור פסולי המוקדשין - שנפדה אפילו על מינו לוקה שהרי גוף אחד ועשאו הכתוב שני גופין דתורת חולין ותורת קדשים יש עליו תורת חולין שמותר באכילה מחוץ לפתח אהל מועד כאילו לא הוקדש מעולם ותורת קדשים שאסור בגיזה ועבודה כדאמרינן בספרי בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר במה הכתוב מדבר אם בבשר תאוה הרי כבר אמור כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו' כי תאוה נפשך וגו' אם באכילת קדשים הרי כבר אמור כי אם במקום וגו' שם תעלה וגו' הא אין הכתוב מדבר אלא בפסולי המוקדשין שנפדו תזבח ולא גיזה דאסור בגיזה ועבודה בשר ולא חלב ואכלת ולא לכלביך והלכך אסור להרביעו אפי' עם מינו משום כלאים שמרביע חולין על קדשים או קדשים על חולין וכן במנהיג אפילו מנהיג עם מינו ואפילו מנהיגו בפני עצמו חולין וקדשים הוא וחייב משום כלאים דחרישה דהוא עצמו כלאים שעשאן הכתוב שני גופין ולא שמעתי ראיה מנלן דחולין וקדשים כלאים זה בזה ודבר תימה הוא:
אמר רבי יצחק: המנהיג בשור פסולי המוקדשים לוקה שהרי גוף אחד הוא ועשאו הכתוב כשני גופים:
מתני'
כמה מלקין אותו?
ארבעים חסר אחת
שנא': (דברים כה, ב-ג) במספר ארבעים - מנין שהוא סמוך לארבעים.
מתני' שנאמר במספר ארבעים - והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר (דברים כה) וסמיך ליה ארבעים יכנו ודרשינן כמאן דכתיב במספר ארבעים מנין שהוא סוכם את הארבעים כדמפרש בגמ' דמדלא כתיב יכנו ארבעים במספר אלא במספר ארבעים יכנו שמעינן דהכי קאמר מנין הסוכם הארבעים חשבון המשלים סכום של ארבעים שגורם לקרות אחריו ארבעים והיינו שלשים ותשע:
ר' יהודה אומר: ארבעים שלימות הוא לוקה.
והיכן הוא לוקה?
את היתירה - בין כתפיו.
אין אומדין אותו אלא במכות ראויות להשתלש.
ראויות להשתלש - בגמרא מפרש:
אמדוהו לקבל ארבעים ולוקה מקצת