דבעי למיכתב בהמה וחיה לכדרבי, כתיב נמי שרץ.

לכדרבי - בפ' קמא (לעיל דף ז.) אקרא אני חיה בהמה למה נאמרה כו':

כדתנא דבי רבי ישמעאל: כל פרשה שנאמרה ונשנית, לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה.

ורבי אליעזר: האי: "בה" מאי עביד ליה?

פרט למתעסק.

פרט למתעסק - בדבר היתר ובא לידו איסור ולא נתכוין לגופה של זו כגון נתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר נתכוין לאשתו והרי אחותו עמה במטה ונשמטה אשתו ובאה  אחותו תחתיה ואיזהו חייב נתכוין לחתוך כסבור תלוש ונמצא מחובר או כסבור היום חול או כסבור מלאכה זו מותרת ומ"מ לזו נתכוין וכן בא על אחותו ונתכוין לגוף זה כסבור היא אשתו:

ורבי יוחנן אמר: משמעות דורשין איכא בינייהו. וכן אמר רב ששת: משמעות דורשין איכא בינייהו. 

דרב ששת מחליף דרבי אליעזר לרבי עקיבא ודרבי עקיבא לרבי אליעזר.

דרב ששת מחליף כו' - כשהיה. שונה משנתנו פעמים מחליף דברי זה לדברי זה ולא היה מקפיד לפי שאין ביניהם חיוב ופטור:

בעא מיניה רבא מרב נחמן: העלם זה וזה בידו - מהו?

העלם זה וזה - טומאה ומקדש מהו לרבי אליעזר ור"ע דפטרי על העלם מקדש:

אמר ליה: הרי העלם טומאה בידו וחייב.

אדרבה, הרי העלם מקדש בידו ופטור?

אמר רב אשי: חזינן, אי מטומאה קא פריש - הרי העלם טומאה בידו, וחייב.

אי מטומאה פריש - אי מחמת טומאה שהודע לו פירש מן העבירה (ומביא קרבן) שאמרו לו טמא אתה:

הרי העלם טומאה בידו - איגלאי מילתא שביאתו למקדש בשביל העלם טומאה היה:

אי ממקדש קא פריש - הרי העלם מקדש בידו - ופטור.

ואי ממקדש קפריש - שאמרו לו מקדש הוא זה ומחמת כן תוהא על ביאתו ולא הזכירו לו טומאה איגלאי מילתא דמשום העלם מקדש נכנס לו:

אמר ליה רבינא לרב אשי: כלום פריש ממקדש אלא משום טומאה? כלום פריש מטומאה אלא משום מקדש?

כלום פריש ממקדש כו' - כשהודיעוהו אחד מהם שם אל לבו לומר מה בכך ומתוך כך נזכר על השני ומ"מ העלם שניהם היה בידו:

אלא לא שנא.

אלא לא שנא - ופטור:

תנו רבנן: שני שבילין, אחד טמא ואחד טהור:

אחד טמא - מת קבור בו וא"א להלך שלא יאהיל:

והלך בראשון ולא נכנס בשני, ונכנס - חייב.

והלך בראשון - ואינו יודע אם בטמא אם בטהור ולא נכנס למקדש:

בשני ונכנס - וחזר והלך בשני וידע שהלך בשניהם והרי הוא טמא ודאי ונכנס למקדש בהעלם טומאה שנתעלם ממנו טומאה:

חייב - קרבן עולה ויורד שיש כאן בתחלה ידיעה ודאית:

הלך בראשון ונכנס, הזה ושנה וטבל ואח"כ הלך בשני, ונכנס - חייב.

הלך בראשון - וידע שהוא ספק טמא:

ונכנס - למקדש בהעלם טומאה ששכח הילוכו בשביל זו:

והזה ושנה - הזה בשלישי ושנה בשביעי וטבל:

וחזר והלך בשני - וידע שהוא ספק טמא:

ונכנס - למקדש בהעלם טומאה:

חייב - או מחמת ביאה ראשונה או מחמת ביאה שניה דמה נפשך או ביאה ראשונה או ביאה שניה בטומאה היתה:

ר"ש פוטר.

ור"ש פוטר - דאין כאן באחת מכולן ידיעה ודאית בתחלה שאף ידיעה תחלה של שביל שני ספיקא היא שהרי טהר לו מטומאה ראשונה אם הראשון הוא הטמא:

ורבי שמעון בן יהודה פוטר בכולן. 

פוטר בכולן - אף בראשונה ולקמן מפרש לה:

משום ר' שמעון: בכולן?