ואפילו בקמייתא? ממה נפשך טמא הוא?

ואפילו בקמייתא - בתמיה ממה נפשך טמא הוא קודם שנכנס היה טמא ודאי וידיעת ודאי הוה ליה בתחלה:

אמר רבא: הכא במאי עסקינן, כגון שהלך בראשון, ובשעה שהלך בשני שכח שהלך בראשון, דהויא ליה מקצת ידיעה, ובהא קא מיפלגי:

שכח שהלך בראשון - ואין כאן אלא מקצת ידיעה:

תנא קמא סבר: אמרינן מקצת ידיעה ככל ידיעה. ורבי שמעון סבר: לא אמרינן מקצת ידיעה ככל ידיעה.

תנא קמא סבר כו' - תנא קמא אליבא דרבי שמעון שפוטר בהזה ושנה ואינו פוטר בראשונה סבר כיון דטומאת ודאי הוא אף על גב דאיהו לא ידע לה לכולהו דתיהוי ליה ידיעת ודאי  אלא ידיעת ספק עדיפא היא מהנך ידיעות ספק דהזה ושנה דהתם ידע ליה לכולה מילתא ואפי' הכי ספק הוא אבל הכא אי הוה ידע לה לכולה מילתא הוה ליה ידיעה ודאית הילכך לאו ידיעת ספק היא אלא מקצת ידיעה ודאית ומקצת ידיעה ככל ידיעה ורבי שמעון בן יהודה אליבא דר"ש סבר לא אמרינן מקצת ידיעה ודאית ככל ידיעה:

הלך בראשון ונכנס הזה ושנה וטבל חזר והלך בשני ונכנס - חייב. ורבי שמעון פוטר.

ואמאי חייב? ספק ידיעה הוא?

ואמאי ספק ידיעה היא - לתנא קמא פריך:

אמר רבי יוחנן: כאן עשו ספק ידיעה כידיעה.

וריש לקיש אמר: הא מני רבי ישמעאל היא, דאמר לא בעינן ידיעה בתחלה:

ורמי דרבי יוחנן אדרבי יוחנן. ורמי דריש לקיש אדריש לקיש.

דתניא: אכל ספק חלב

אכל ספק חלב - חתיכה ספק חלב וספק שומן:

ונודע,

ונודע - לו לאחר זמן שהוא ספק חלב והרי הוא באשם תלוי וחזר ואכל ספק חלב ונודע לו שספק חלב אכל:

ספק חלב ונודע - רבי אומר: כשם שמביא חטאת על כל אחד ואחד, כך מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד.

כשם שמביא חטאת - כו'. לקמיה פליגי ר' יוחנן ור"ש בן לקיש בפירושא דהא מילתא דרבי:

ר"ש בן יהודה ורבי אלעזר ברבי שמעון אמרו משום רבי שמעון: אינו מביא אלא אשם תלוי אחד.

שנאמר: (ויקרא ה, יח) "על שגגתו אשר שגג", התורה ריבתה שגגות הרבה ואשם  תלוי אחד.

על שגגתו אשר שגג - בפרשת אשם תלוי כתיב:

ואמר ריש לקיש: כאן שנה רבי ידיעות ספיקות מתחלקות לחטאות.

כאן שנה רבי ידיעות ספק מחלקות לחטאות - והכי קאמר רבי כשיודע לו לאחר זמן שחלב היה יביא חטאת על כל אחד ואחד שידיעת ספק שהיתה לו בינתים מחלקתם דלא ניהוו  שני זיתי חלב בהעלם אחד כך כל זמן שלא נודע לו שהן ודאי חלב אלא ספק חלב מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת אלמא מדקתני שמביא חטאת על כל אחת סבירא ליה ידיעות ספק מחלקות לחטאות:

ורבי יוחנן אמר: כשם שידיעות ודאי בעלמא מתחלקות לחטאות, כך ידיעות ספק מתחלקות לאשמות.

ור' יוחנן אמר - לא אמר רבי כך אלא כך פירשה כשם שלענין חטאות שבאין על ידיעת ודאי ידיעת ודאי שבינתים מחלקות לחטאות כך לענין אשם תלוי הבא על ידיעת ספק ספק  ידיעות שבינתים מחלקות לאשמות:

בשלמא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן לא קשיא, כאן עשו, ולא בכל התורה כולה עשו. הכא הוא דלא כתיבא ידיעה בהדיא מ"ונעלם" הוא דקא אתי. ולא בכל התורה כולה עשו דכתיב: (ויקרא ד, כג) "או  הודע אליו" ידיעה מעלייתא בעינן.

אלא לריש לקיש אדמוקים ליה כר' ישמעאל נוקמה כרבי?

אדמוקים לה כרבי ישמעאל כו' - מאי דוחקיה למימר דלא בעי האי תנא ידיעה בתחלה דלמא לעולם בעי וסבירא ליה כרבי דאמר ספק ידיעה כידיעה:

הא קא משמע לן, דרבי ישמעאל לא בעי ידיעה בתחלה.

הא קא משמע לן - ריש לקיש:

פשיטא דלא בעי? מדלא מייתרי ליה קראי: (ויקרא ה, ב) "ונעלם" דמיחייב על העלם מקדש?

מהו דתימא, כי לית ליה מקראי, אבל מגמרא אית ליה

מגמרא - הלכה למשה מסיני:

קמ"ל:

שבועות שתים שהן ארבע: שבועה שאוכל ושלא אוכל, שאכלתי ושלא אכלתי.

שבועות - שאוכל ושלא אוכל. הן שתים המפורשות דכתיב (ויקרא ה) להרע או להיטיב דמשמע להבא ולא אוכל להרע אוכל להיטיב:

שאכלתי ושלא אכלתי - הן שתים הנוספות ממדרש חכמים כדיליף לה ר"ע לקמן בפירקין (דף כה.) מריבוי הכתוב:

שבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא - חייב. דברי רבי עקיבא.

אמרו לו לר"ע: היכן מצינו באוכל כל שהוא שהוא חייב, שזה חייב?

אמר להם ר' עקיבא: וכי היכן מצינו במדבר ומביא קרבן, שזה מדבר ומביא קרבן?:

מדבר ומביא קרבן - בשביל ביטול דיבורו וכיון דמשום ביטול דיבורו הוא אף זה ביטול דיבורו שהאומר לא אוכל דעתו לאסור עצמו בכל שהוא:

גמ' למימרא דשאוכל דאכילנא משמע?

ורמינהי: שבועה לא אוכל לך,

 שבועה לא אוכל לך כו' - אמר אחד משלש לשונות הללו אסור לו לאכול משל אותו האיש שנדר הימנו דהכי משמע שבועה לא אוכל לך שבועה עלי שלא אוכל משלך:

שבועה שאוכל לך,

שבועה שאוכל לך - באיסור שבועה יהא עלי מה שאוכל משלך דהכי. משמע מה שאוכל לך יהא באיסור שבועה:

לא שבועה שלא אוכל לך - אסור.

לא שבועה לא אוכל לך - לא יהא עלי באיסור שבועה מה שלא אוכל משלך הא מה שאוכל לך יהא באיסור שבועה:

אמר אביי: לעולם דאכילנא משמע. לא קשיא, כאן במסרבין בו  לאכול כאן בשאין