תדע.
תדע - דשאר מתניתין שוה קתני:
דקא תני סיפא: "דינר זהב לי בידך". "אין לך בידי אלא דינר כסף, וטריסית, ופונדיון, ופרוטה"
טריסית - מעה קטנה:
דינר כסף טריסית פונדיון ופרוטה - או או קתני:
- חייב. שהכל מין מטבע [אחת] הן.
א"א בשלמא שוה משום הכי חייב. אלא אי אמרת דוקא, אמאי חייב?
אמר רבי אלעזר: בשטענו בדינר מטבעות.
דינר מטבעות - טבועה במטבע צורה ולא טענו משקל וזה הודה לו מטבע ואע"פ שזו כסף וזו נחשת ממין הטענה היא דכולהו מטבע נינהו:
וקא משמע לן דפרוטה בכלל מטבע איתא.
דיקא נמי. דקתני: "שהכל מין מטבע אחת".
דיקא נמי כו' - אלמא טעמא משום דכל מטבע חד הוא ודוקא קתני:
ורב?
ורב - דבעי למימר שוה קתני הכי מפרש סיפא דקאמר שהכל מין מטבע אחד הוא כל מטבעות השנויות כאן דין אחד להם שאף הקטנה שבהן יש בה כדי הודאה לחייבו שבועה:
שהכל דין מטבע אחת.
ורבי אלעזר, לימא מדסיפא כשמואל מתרץ, רישא נמי כשמואל סבירא ליה?
נימא כשמואל סבירא ליה - דכולה מתני' דוקא קתני ומשום הכי תנן ברישא שתי כסף יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה פטור משום דמה שטענו לא הודה לו אבל אי שוה טעין ליה הוה מיחייב ואע"ג דתחלת טענה שתי כסף ותו לא:
לא. סיפא דוקא, דקתני: "שהכל מין מטבע אחת". ורישא, כרב או כשמואל.
תא שמע. "דינר זהב זהוב לי בידך". "אין לך בידי אלא דינר כסף" - חייב
ה"ג בתוספתא דינר זהב זהוב יש לי בידך אין לך בידי אלא דינר כסף. חייב. ופי' דינר זהוב היינו טבוע וטעמא משום דהכל מין מטבע אחד והוה ליה ממין הטענה ומיהו סייעתא לרב הוא דמדאצטריך לפרושי זהב זהוב מכלל דמתני' דתנן דינר זהב סתמא שוה קאמר ושהכל דין מטבע אחד קתני ומדסיפא שוה רישא נמי שוה וקתני רישא שתי כסף יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה פטור וע"כ משום דליכא כפירת שתי כסף הוא:
טעמא דאמר ליה: "זהב זהוב" - הא סתמא שוה קאמר ליה?
אמר רב אשי: הכי קאמר: כל האומר דינר זהב, כאומר דינר זהב זהוב דמי.
ה"ק כל האומר דינר זהב כאומר זהב [זהוב] דמי - וברייתא לא שהטוען מפרש זהב זהוב קאמר אלא ה"ק הטוען דינר זהב סתם דמסתמא זהב זהוב קאמר והלה אומר אין לך בידי אלא דינר כסף דהיינו נמי דינר מטבע וישנה הודאה ממין הטענה חייב:
תני רבי חייא לסיועיה לרב.
"סלע לי בידך". "אין לך בידי אלא סלע חסר ב' כסף" - חייב.
"חסר מעה" - פטור.
חסר מעה פטור - אלמא כפירת שתי כסף בעינן:
אמר רב נחמן בר יצחק אמר שמואל: לא שנו אלא בטענת מלוה והודאת לוה, אבל טענת מלוה והעדאת עד אחד, אפילו לא טענו אלא בפרוטה - חייב.
לא שנו - דבעי טענת שתי כסף אלא בשבועה הבאה בטענת מלוה והודאת מקצת דלוה אבל שבועה בעדות עד אחד שהלוה כפר הכל ועד אחד מעידו שהוא חייב ונמצא מחייבו אפילו לא טענו אלא פרוטה וכפר חייב הואיל ואם היו שנים היו מחייבין אותו ממון לפרוע דהא שוה פרוטה ממונא הוא היחיד מחייבו שבועה:
מאי טעמא? דכתיב: (דברים יט, טו) "לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת", לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם, אבל קם הוא לשבועה.
ותניא: כל מקום ששנים מחייבין אותו ממון, עד אחד מחייבו שבועה.
ואמר רב נחמן אמר שמואל: טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן - חייב.
אמר לו רבי יצחק: יישר. וכן א"ר יוחנן.
יישר וכן א"ר יוחנן - גר' ול"ג תו יישר:
מכלל דפליג עליה ר"ל?
מכלל דפליג עליה ר"ל - בעיא הוא דקא בעי גמרא לימא מדקאמר וכן אמר ר' יוחנן מכלל דפליג עליה בר פלוגתיה:
איכא דאמרי: מישהא הוה שהי ליה ושתיק ליה.
א"ד מישהא הוה שהי ליה ושתיק ליה - כך היה דרכו של ריש לקיש כשהיה ר' יוחנן אומר דבר בבית המדרש היה שוהה מלהשיב עד שיגמר רבי יוחנן כל צרכו וכל טעם דבריו ואח"כ היה חולק עליו ובתוך כך יצא רבי יצחק זה מבהמ"ד ולא שמע אם נחלק עליו:
איכא דאמרי: מישתא הוה שתי ליה ושתיק ליה.
איכא דאמרי מישתי הוה שתי - ריש לקיש מיא בבי מדרשא כי אמרה ר' יוחנן להא מילתא:
לימא מסייע ליה. "טענו חטין והודה לו בשעורין - פטור. ורבן גמליאל מחייב".
ור"ג מחייב - דלא בעי הודאה ממין הטענה:
טעמא דטענו חטין והודה לו בשעורין, הא חטין ושעורין והודה לו באחד מהן חייב?
לא. הוא הדין דאפי' חטין ושעורין נמי פטור. והאי דקמיפלגי בחטין, להודיעך כחו דר"ג.
ת"ש. "טענו כלים וקרקעות, הודה בכלים וכפר בקרקעות, בקרקעות וכפר בכלים - פטור.