הודה במקצת קרקעות - פטור.
הודה במקצת קרקעות פטור - שאין נשבעין על הקרקעות כדילפינן לקמן בפירקין (דף מב:) ואף הודאתן אינה מביאה לידי שבועה:
במקצת כלים - חייב".
הודה במקצת כלים חייב - שבועה אף על הקרקעות ע"י גלגול דשבועה מקצת כלים:
טעמא דכלים וקרקעות, דקרקע לאו בת שבועה היא. הא כלים וכלים דומיא דכלים וקרקעות - חייב?
הא כלים וכלים דומיא דכלים וקרקעות - כלומר משני מינין והודה באחד וכפר באחד חייב:
הוא הדין דאפי' כלים וכלים נמי פטור. והא דקתני: כלים וקרקעות, קמ"ל דכי הודה במקצת כלים חייב אף על הקרקעות.
מאי קמ"ל, זוקקין?
זוקקין - הכלים זוקקין את הקרקעות לשבועה:
תנינא? "זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן"?
תנינא - במסכת קדושין נכסים שאין להם אחריות זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן:
הא עיקר,
הכא עיקר - דכולה מסכת בהלכות שבועה:
ההיא אגב גררא נסבה.
וההיא - דקדושין:
אגב גררא נסבה - איידי דתנא התם נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף בלא משיכה תני בהדייהו שאף הם זוקקין את הנכסים שיש להם אחריות לשבועה:
ור' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: טענו חטין ושעורין והודה לו באחת מהן - פטור.
והאמר ר' יצחק: "יישר, וכן אמר רבי יוחנן".
אמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן.
ת"ש: טענו חטין והודה לו בשעורין - פטור. ורבן גמליאל מחייב.
טעמא דטענו חטין והודה לו בשעורין, הא חטין ושעורין והודה לו באחד מהן - חייב?
ה"ה דאפילו חטין ושעורין נמי פטור, והאי דקתני הכי - להודיעך כחו דרבן גמליאל.
ת"ש: טענו כלים וקרקעות והודה בכלים וכפר בקרקעות, בקרקעות וכפר בכלים - פטור. הודה במקצת קרקע - פטור. במקצת כלים - חייב.
טעמא דכלים וקרקעות, דקרקע לאו בת שבועה היא, הא כלים וכלים דומיא דכלים וקרקעות חייב?
ה"ה דאפילו כלים וכלים נמי פטור. והא קמשמע לן, דהודה במקצת כלים חייב אף על הקרקעות.
מאי קמ"ל? זוקקין? תנינא?
זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן?
הא עיקר, ההיא אגב גררא נסבה.
איתיביה ר' אבא בר ממל לר' חייא בר אבא: טענו שור והודה לו בשה, שה והודה לו בשור - פטור. טענו בשור ושה, והודה לו באחד מהן - חייב?
א"ל: הא מני רבן גמליאל היא.
אי רבן גמליאל, אפילו רישא נמי?
אלא הא מני אדמון היא.
אדמון היא - דבעי הודאה ממין הטענה ומיהו היכא דטענו שנים והודה לו באחד מהם חייב והא דאדמון במתני' היא מיהו הכא במסכת שבועות לא מפרשין בגמרא במאי פליגי אבל בפרק בתרא דכתובות (דף קח:) מפרשינן דבהכי פליגי:
ולא דחויי מדחינא לך, אלא תלמוד ערוך הוא בפיו של ר' יוחנן, הא מני אדמון היא.
אמר רב ענן אמר שמואל: טענו חטין וקדם והודה לו בשעורין:
טענו חטין וקדם והודה בשעורין - מי שהיה לו לטעון על חבירו חטין ושעורין וטענו חטין ולא הספיק לטענו שעורין עד שקדם זה ואמר חטין אין לך בידי אבל שעורין יש לך בידי:
אם כמערים - חייב.
אם כמערים - אם נראה לב"ד שקפץ להודות כדי שלא יטעננו זה שעורין ויתחייב לו שבועה בהודאת שעורים חייב לו שבועה אם אמר לו זה שניהם יש לי בידך:
במתכוין - פטור.
ואם במתכוין - להשיב לו על טענתו של חטין ולא כקופץ פטור: לפיכך יצאו כלים ליכתב בפירוש:
ואמר רב ענן אמר שמואל: טענו שתי מחטין והודה לו באחת מהן - חייב.
לפיכך יצאו כלים למה שהן.
למה שהן - להתחייב עליהם בכל שהן דהוה ליה למכתב (שמות כב) כי יתן איש אל רעהו כספים לשמור ואנא אמינא מה כספים שנים ודבר חשוב אף כל שנים ודבר חשוב אלא כתב כלים לומר דהוי דבר חשוב ולא בעינן שווייהן שתי כסף. וכפר בפרוטה פטור. כדמפרש ואזיל כרב דאמר כפירה שתי כסף בעינן:
אמר רב פפא: טענו כלים ופרוטה והודה בכלים וכפר בפרוטה - פטור. הודה בפרוטה וכפר בכלים - חייב?
כפר בכלים - ואפילו כל דהו כדאמרינן לכך יצאו כלים למה שהן ואי משום הודאה ממין הכפירה בהא סבירא ליה כשמואל דאמר טענו בחטין ושעורין והודה לו באחד מהן חייב:
חדא כרב וחדא כשמואל.
חדא כרב: דאמר כפירת טענה שתי כסף. חדא כשמואל: דאמר טענו חטין ושעורין והודה לו באחת מהן - חייב:
מנה לי בידך אין לך בידי פטור:
אמר רב נחמן: ומשביעין אותו שבועת היסת.
היסת - לשון שומא ששמו חכמים עליו שבועה כמו (שמואל א כו) אם ה' הסיתך בי: אין אדם מעיז פניו [כו']:
מאי טעמא?
חזקה אין אדם תובע אלא אם כן יש לו עליו.
אדרבה, חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו?
אשתמוטי הוא דקא משתמיט ליה. סבר: עד דהוה לי ופרענא ליה.
תדע.
תדע - דאמרינן אשתמוטי אשתמיט:
דאמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא: הכופר במלוה - כשר לעדות.
הכופר במלוה - ובאו עדים והוא לא נשבע כשר לעדות ולא אמרן חשיד אממונא הוא אלא אשתמוטי קמשתמיט ליה משום דמלוה להוצאה ניתנה ואין עכשיו בידו במה לפרוע:
בפקדון - פסול לעדות.
בפקדון פסול לעדות - ואפילו לא נשבע דמשעה דכפר איחשיד ליה אממונא ובב"מ בפ"ק (דף ה:) מוקמי' ליה בדאתו סהדי דההיא שעתא הוה בידיה דליכא למימר אירכס ליה ומשתמיט עד דבחיש ומשכח ליה:
רב חביבא מתני אסיפא.
מתני אסיפא - להא דרב נחמן:
"מנה לי בידך". אמר לו: "הן". למחר אמר לו: "תנהו לי". "נתתיו לך" - פטור.
ואמר רב נחמן: משביעין אותו שבועת היסת.
מאן דמתני ארישא כל שכן אסיפא
כ"ש אסיפא - דהא אודי ליה עליו ואיכא דררא דממונא: