מתניתין כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן
כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן - שנשחט עולה לשם שלמים:
- כשרים.
כשרים - לזרוק דמן, ולהקטיר אימוריהם, ולאכול את הנאכלין - אע"פ שמצותן לשוחטן לשמן. כדיליף בגמ':
אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה.
אלא שלא עלו וכו' - וצריך להביא אחר לחובתו או לנדרו, וישחטנו לשמו:
חוץ מן הפסח והחטאת.
חוץ מן הפסח והחטאת - שהן פסולין לגמרי. ויליף לה בגמ':
הפסח - בזמנו. והחטאת - בכל זמן.
הפסח בזמנו - [פסול] שלא לשמו. כל זמן שחיטתו, דהיינו מחצות היום של ערב פסח עד הערב. אבל קודם לכן ואחר מכאן - קיימא לן (לקמן דף ז:) דפסח בשאר ימות השנה [שלמים] הוא, וכל דינו כשלמים. ואמרינן לעיל דשאר זבחים כשרין שלא לשמן. ובגמ' יליף לה מקראי:
רבי אליעזר אומר: אף האשם, הפסח בזמנו, והחטאת והאשם בכל זמן.
אף האשם - כדמפרש טעמא ואזיל:
אמר רבי אליעזר: החטאת באה על חטא והאשם בא על חטא, מה חטאת פסולה שלא לשמה, אף האשם פסול שלא לשמו.
יוסי בן חוני אומר: הנשחטין לשם פסח ולשם חטאת - פסולין.
הנשחטין לשם פסח - כל שאר זבחים שנזבחו בי"ד בניסן לשם פסח או שנזבחו לשם חטאת בכל זמן - פסולין. כי היכי דאינהו פסולין לשם אחרים. ובגמרא יליף טעמא דאחרים לשם פסח בברייתא:
שמעון אחי עזריה אומר:
שמעון אחי עזריה - על שם שעזריה עסק בפרקמטיא וסיפק צורכי שמעון אחיו בשעה שהיה עוסק בתורה, והתנו ביניהן שיהא חלק לעזריה בשכר תלמודו של שמעון. כדאמרי' בסוטה: (דף כא.) "אם יתן איש את כל הון ביתו וגו'", לא כשמעון אחי עזריה. לפיכך נקרא על שמו שלמד על ידו:
שחטן לשם גבוה מהן - כשרין. לשם נמוך מהן - פסולין.
שחטן - לשאר זבחים לשם גבוה מהן - כשרין. כדמפרש ואזיל. ובגמרא (לקמן דף יא:) יליף לה ומפרש להאי כשרין: אי כשרין [ועלו] קאמר, ובתרתי פליגי. אי כשרין ולא עלו קאמר, ובגבוה ובנמוך הוא דפליגי:
לשם נמוך מהן פסולין - לגמרי: בכור ומעשר בהמה נמוכין משלמים, כדאמרינן בפ' כל התדיר (לקמן דף פט.). מפני שהשלמים טעונין: מתן ארבע, סמיכה, ונסכים, ותנופת חזה ושוק:
כיצד?
קדשי קדשים ששחטן לשם קדשים קלים - פסולין.
קדשים קלים ששחטן לשם קדשי קדשים - כשרין.
הבכור והמעשר ששחטן לשם שלמים - כשרין.
שלמים ששחטן לשם בכור ולשם מעשר - פסולין:
גמ' למה לי למיתנא: "אלא שלא עלו", ליתני: "ולא על לבעלים לשם חובה"?
למה לי למיתני אלא - להאריך בלשונוף ליתני: "ולא עלו לבעלים כו'", לשון קצרה. כדקיימא לן: (פסחים דף ג:) לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה:
הא קמ"ל לבעלים הוא דלא עלו לשם חובה,
הא קמ"ל - שאין בהם שום ירידה אלא אותה לבדו:
אבל בקדושתייהו קיימי, ואסור לשנויי בהו.
אבל בקדושתייהו קיימי ואסור לשנויי בהו - תו שינויא אחרינא לעבוד אחת משאר עבודות לכתחילה שלא לשמה. מיהו אם עבר ושינה כשר:
וכדרבא.
דאמר רבא: עולה ששחטה שלא לשמה - אסור לזרוק דמה שלא לשמה.
איבעית אימא סברא. איבעית אימא קרא.
איבעית אימא סברא - משום דשני בה כל הני - לישני בה וליזיל?!
משום דשני בה - חדא זימנא, לישני בה כל הני וניזיל:
איבעית אימא קרא: (דברים כג, כד) "מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה וגו'".
האי נדבה